חשיפה ראשונה: ראיון עם שירז טל
לראשונה בקריירה שלה, שירז טל מסירה את הבגדים מול מצלמה של צלם ישראלי. באותה הזדמנות היא מדברת גם על משבר הגירושים, הזוגיות החדשה והקריירה השנייה כמטפלת אלטרנטיבית
"היה מדהים", היא אומרת יום לאחר הצילומים. "יצאו תמונות יפות. גוף נשי זה דבר יפה, אבל היה קשה. יש פה עניין של התמסרות. זה עירום לגמרי, ולמרות שלא רואים כלום, אני חשופה, ואף אחד לא אוהב להיות חשוף. אי אפשר לעשות משהו כזה בלי לבטוח בצלם. רון הוא אחד הצלמים הראשונים שצילמו אותי, יש לי איתו היכרות של שנים. אבל כל הזמן היה לי בראש 'מה יגידו'. בסוף החלטתי שמה שחשוב זה מה אני ארגיש.
"זו אצילות של גוף. הלידה הייתה קשה, אבל התינוק יצא מקסים. נתתי צווחה בסטודיו ברגע שהורדתי את הבגדים. אחר כך כבר הרגשתי נעים. נשמע מוזר, אבל הרגשתי שנוח לי ונעים לי. היו רגעים שאמרתי יו, איך נכנסתי לזה, רוצה הביתה, ומצד שני היה הקול שאמר, אני רוצה עוד. זה כל הזמן מין דיאלוג פנימי: יו, זה כיף, זה כל כך נשי, כל כך יפה, ולצד זה, מה אני עושה פה? אני מאמינה שיש משהו בהיחשפות, בקושי להיחשף, שמעביר אותך איזושהי דרך. זה נכון לכל דבר, גם לעבודה הפשוטה והלבושה ביותר, את עוברת תהליך עם עצמך. וזהו, עשינו את זה, ואני שלמה עם עצמי. לא, תקשיבי, רגשית היום הזה היה מיוחד".
ובהשוואה לחו"ל, איך הרגשת?
"בחו"ל את יותר נבלעת, אז את מרגישה יותר בנוח לעשות דברים. בארץ את חלק מהקליקה הקטנה. רוב התגובות בארץ הן בדרך כלל מחבקות, וממילא כבר מזמן הפסקתי לקרוא טוקבקים".
במקצוע שלך צריך כל הזמן להמציא את עצמך מחדש. זו גם הייתה המוטיבציה להצטלם בעירום?
"אני לא ממציאה את עצמי מחדש. לא הסתפרתי, לא צבעתי, אני אני מאתיים שנה בערך".
טל, שהחלה לדגמן בגיל 15 וניהלה קריירה בינלאומית מצליחה, כבר בת 36. "אני חיה עם עצמי יחסית בשלום", היא אומרת. "יותר בשלום ככל שאני מתבגרת. כל יום אני מגלה קמט פה, קמט שם, אני מפחדת מלהזדקן. אני מסתכלת על הצעירות היפות האלה שכובשות את העולם, אבל עם הגיל מגיע גם הרוגע. לא פשוט להגיע למקום שנוח לי בתוך העור של עצמי. החיים הם דינמיים, אבל בגדול טוב לי עם עצמי. אף פעם לא עמדתי מול המראה ואמרתי, אני יפה, אבל מגיל צעיר שמעתי את זה מהסביבה, ואני באמת תוהה עד כמה הושפעתי ממה שהסביבה שידרה לי ועד כמה זה משהו שבא מתוכי. את יודעת, את שומעת 'ילדה יפה, ילדה יפה', בסוף את מאמינה".
איך את מסבירה את זה שקריירת הדוגמנות לא הותירה בך צלקות, כמו למשל אצל עמית מכטינגר ומעין קרת?
"בחיי הדוגמנות יש המון זוהר וקסם, מלונות, טיסות פירסט קלאס, לוקחים אותך, מחזירים אותך, ומצד שני את לבד. זה שעות במטוסים, בשדות תעופה. לבד בחדר במלון בעיר מדהימה. לא כיף להיות אשה לבד. בלילה אני לא אצא לבד, ולא תמיד יש צוות שכיף איתו. תשמעי, יש ימים קשים. לא היו לי לא בולימיה ולא אנורקסיה, ואם היה מלון שבו טיפסתי על הקירות בלילה, התקשרתי הביתה ובכיתי לאמא. את עוברת דברים, יש מקרים שאת רוצה הביתה, אבל מתגברים. קוראים
היא כבר מזמן לא רק דוגמנית במשרה מלאה. בשנה שעברה החלה ללמוד במכללה לרפואה משלימה "רידמן", והיום היא מטפלת באמצעות פרחי באך. "היום אני מגלה שהרפואה האלטרנטיבית היא עולם ומלואו, ואני מתחברת אליו מניסיוני האישי. יש לי מטפלת הוליסטית כבר כמה שנים, שעזרה לי לאזן את עצמי ולהתמודד עם כל מיני מצבים, ואני מאוד מאמינה בזה".
היו לך הצלחות?
"אני בתחילת הדרך, ומה זו הצלחה, ממשיכים לבוא אלי, בכיף. רוב הטיפול הוא בשיחה, יש לי את השאלות המנחות והאדם בא ומדבר ומספר, ובסוף הטיפול יוצא עם בקבוק של תמציות פרחי באך. למדתי גם אימון ב'גומא', המרכז הישראלי לאימון וגישור, סיימתי שם שנה. זה משהו שבו אני רוצה להתעמק, כל עולם הטיפול. אי אפשר להיות בתחום הזה בלי לטפל בעצמך ולעבור בעצמך תהליכים. אני לא נותנת פתרונות, אנשים עוברים תהליך. זו לא דרך פשוטה, תמיד יש חששות - האם יבואו אלי, למה דווקא אלי וכו', אבל זה חלק מהעניין כשנכנסים לתחום חדש, וזה מרגש אותי".
בין לבין היית גם בעלת ספא, מה נגמר עם זה?
"הספא היה בבעלותי שנתיים, והוא נמכר כבר לפני שלוש שנים. היה ונגמר. למדתי איך לא לעשות דברים. כשעושים עסק זה מתחיל בשותף, בדרך שבה מתייחסים לעסק, המקום שלך בתוך העסק, וזה פשוט לא עבד. השותפות הייתה לא נכונה. זה קצת מבאס לגלות את זה אחרי שאת בתוך עסק עם מישהו, אז בסדר, לומדים. כשגיליתי שאני לא נהנית ממה שאני עושה, מכרתי את העסק".
ההשקעה שלך ירדה לטמיון?
"ההשקעה לא הייתה גדולה, הכל בסדר. כסף זה דבר שאני לא אוהבת לדבר עליו. אני חיה טוב, אני עצמאית כלכלית מגיל מאוד צעיר, לא חסר לי כלום, הכל טוב. אני תמיד חיה את הרגע, את לא יודעת מה יהיה מחר".
טל חולה על מיונז, מתענגת על כל ביס מכריך הטונה. היא שוקלת רק 58 ק"ג שמתפרשים על 178 ס"מ, כנראה בזכות העובדה שהיא עושה ספורט-פעמיים בשבוע היא בחדר כושר עם מאמן פרטי. חייה החברתיים לא כוללים חברויות עם אנשים מהברנז'ה, למעט חברתה הקרובה, השחקנית שירי הלר, אותה היא מכנה "אשתי". היא מעולם לא ניהלה קשר רומנטי עם מישהו מוכר, כי לדבריה, היא זקוקה לאיזון. "אני מזל מאזניים", היא מסבירה.
הבן , לירם, היום בן ארבע, הוא במובנים רבים האחראי לקרקוע של טל, שנהגה לפרוק ולארוז מזוודה בקצב מסחרר. טל היא מהאנשים שאוהבים המראות ("אני מתה על הדקה הזו שבה המטוס מתנתק מהקרקע"), ואלמלא חששה לעזוב את בנה, הייתה כנראה ממשיכה לטוס בעולם.
"הילד קרקע אותי. כילדה כל הזמן זזתי, עברתי תחנות בדרך, וחשוב לי שלילד שלי יהיה מקום קבוע. אין, אין, החיים שלי הם לפני ואחרי. הילד הזה נתן לי כל כך הרבה. הוא מורה קטן בן ארבע. יש לך את הגוש פלסטלינה הזה ביד ואת רוצה לפסל אותו בצורה הטובה ביותר, להזין אותו בכמה שיותר טוב, ודרך זה את לומדת על עצמך. וזה כולל ויתורים.
"הייתי רגילה לחיים מאוד מסוימים, לנסיעות, להיות עצמאית ולא לחשוב על אף אחד חוץ מאשר על עצמי, ופתאום יש אותו והכל משתנה. בצורה מאוד טבעית, אני כבר לא אוהבת לנסוע לעבוד בחו"ל, וזה משהו שבחיים לא חשבתי שיקרה לי. אני? אבל אני רוצה להיות איתו בבית. בהתחלה היה לי קשה אפילו בימים שהוא אצל אבא שלו. האינסטינקט האמהי הוא לקום בבוקר לילד. הרגשתי כאילו מישהו לקח לי חלק מהגוף. עכשיו זה נהיה טיפה יותר קל".
ולהכניס גבר חדש הביתה?
"תראי, כשזה הבנאדם הנכון, זה בסדר. זה עובד. זורם. אני אומרת את זה בחיוך וברוגע. משתנה ההרכב בפאזל, ואת אומרת, מה יהיה, אבל כשזה נכון, זה מסתדר".
שנה לפני שהדברים התחילו להסתדר, היא הייתה לבד, לראשונה בחייה, אבל אז הידידות עם אחד מחבריה החדשים קיבלה תפנית רומנטית. בן הזוג שלה בחודשים האחרונים הוא עמית פרליס, בן 36, גרוש ואב לילד. הם הכירו זה את זה לפני שנה וחצי, דרך חברים, הסתובבו כידידים עם הילדים ובלי הילדים, עד שלפני מספר חודשים קלטו שמדובר באהבה.
"בסיבוב שני יותר נזהרים. נהייתי יותר רגישה לכל דבר, ואני נזהרת יותר, ולכן הייתי צריכה יותר זמן בשביל להרגיש שזה זה. אנחנו רואים דברים עין בעין, וזה ממש לא דבר מובן מאליו". וכך, לפני חודשיים לערך, היא החליפה את הסטטוס בפייסבוק ל"אין אה ריליישנשיפ". "טוב לי ואני שמחה", היא אומרת ומסייגת, "זו אנרגיה שהיא שלי, ואני לא רוצה לשלוח אותה החוצה. יש לי זוגיות, טוב לי, זה הכל".
תתחתני שוב?
"למה אני צריכה לחפש הגדרות? אני כבר לא יוצאת בהצהרות, כי דברים משתנים. אני לא פוסלת שום דבר, אין חוקים. יש זוגות נשואים שזה לא עובד אצלם, ויש זוגות שלא נשואים והם יותר ביחד מכל זוג נשוי. אני שואפת למשפחה ועוד ילדים, זה ברור. בחלום הוורוד היו שלושה ילדים, אבל מאז טרפתי את הקלפים. קודם תני לי עוד אחד, אחר כך נראה".
אז הגירושים לא שברו את החלום של אהבת נצח?
"זה כן קצת הרס, זה כזה אוף קטן, אבל זה לא מונע ממני להאמין באהבה, במשפחה, ביציבות. את מחליטה אם את נותנת לזה להרוס אותך ולפרק אותך, או שאת בונה מחדש. אם הייתי היום נשואה היה לי עוד ילד, על בטוח, בלי להתבלבל. בהתחלה יותר בער לי, היום אני יודעת שזה יקרה כשזה יקרה. אני לא מודאגת, כי כשאת בסטרס זה לא הולך נכון, את יודעת, השביל לפעמים יותר חכם מהמהלך בו. מחר אני בברית של הילד של אחי, וכרגע זה מה שמרגש אותי".
את ועמית גרים יחד?
"עוד לא, ובזה נסיים, אני לא רוצה לדבר עליו יותר".
היית יכולה להשתתף ב"האח הגדול וי.איי.פי" ?
"לא, מה פתאום, הציעו לי. זה יותר חשוף מעירום. אני מאוד אוהבת לצפות ב'האח הגדול' ו'הישרדות', זה מנקה את הראש בסוף היום, אבל אני לא מסוגלת לחשוף את עצמי ככה. אין לי את האופי הזה לשים על עצמי מצלמות. אני לא אדע מה לעשות עם עצמי".
בכל מקרה, נראה שכרגע חתמת קבע בישראל.
"את יודעת איזו התרגשות זו שאני יכולה לקבוע תור לרופא בעוד שבועיים? פעם לא יכולתי, כל הזמן טיסות - ארבעה ימים בארץ ושוב על המטוס, כל הזמן בג'ט לג. אבל יש לי איזה חלום לגור בספרד. התרבות, השפה, זה נראה לי סקסי. אני רוצה לפתוח את הפה ולדבר ספרדית שוטפת. אולי זה עוד יקרה, לכי תדעי, החיים מפתיעים".
סטיילינג ואיפור: אלעד ישראל בראון, עיצוב שיער: דן מיכאלי מסטודיו עדה לזורגן, ע. צלם: סשה פרילוצקי, עיבוד תמונה: קרן סעד, הפקה: נטלי שזר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם