תקופת האסכלה: ביקור ב"יהודה ורוזה"
בדרך כלל אנחנו לא אוהבים להכין לעצמנו את האוכל במסעדות, אבל בשביל הבשר במסעדה הזאת שבאילניה, הטובלת בירוק בוהק, לא היה אכפת לנו לעבוד קצת
יותר עכשיו. ככה זה בחורף, בעיקר אחרי כמה ימים של גשם, שמעמיקים את הגוון והופכים אותו לזוהר, בעזרת שמש חורף שעוד חיממה קצת בשעה חמש אחר הצהרים, עד שגוועה אל תוך הים, ודמדומים של ערב ירדו על המושבה.
חומרי גלם מהטובים שיש. יהודה ורוזה. יונה שליי
אנחנו עוצרים ליד בית אבן רחב מימדים, ממש בכניסה לישוב, שאבני חצץ קטנות מובילות אליו מהחניה המסודרת שבכניסה. יהודה ורוזה הם הסיבה שהפעם עצרנו ונכנסנו. לא ממש הם, אלא הנכדים שלהם. הם כבר היו צריכים להיות היום הרבה מעבר לגיל מאה, ואפילו כשחיים בתוך היופי המרגיע של אילניה, ואוכלים ירקות מגינת הירק שליד הבית, עדיין לא חיים לנצח.
ואלה, בקיצור ניכר, תולדות יהודה ורוזה: הם נפגשו בתחילת המאה שעברה בחוות השומר, התאהבו, התחתנו, עזבו את החווה והגיעו לסג'רה כדי לבנות בה את ביתם ולהקים משפחה.
עד יום מותם חיו בבית האבן הגדול שבנה יהודה, עם התקרות הגבוהות והחדרים עבי הקירות, שהקלו במקצת על חום הקיץ הכבד, ועל הקור בחורף. גם חצר פנימית גדולה נבנתה לבית, כמנהג הימים ההם, כדי שתגן מפני פורעים, במידה שיגיעו. החצר הפנימית הזו הפכה לגינת ירק שממנה קטפה רוזה ירקות כדי להכין ארוחות למשפחתה הגדולה.
שמונה ילדים נולדו להם. הצעיר שבהם, אברהם, כבר בן למעלה מ-90. ארבעה ילדים נולדו לאברהם, אנחנו נעסוק היום בשניים מהם, אמיר ועמוס.
ד"ר אמיר ערב, חוקר ישראלי בעל שם העוסק בתחום הגנטיקה והפוריות, ועמוס ערב, מגדל כבשים לבשר ומורה ומחנך בבית הספר החקלאי כדורי. השניים הללו החליטו לשפץ את בית המשפחה הישן ולפתוח בו מסעדה. ולא סתם מסעדה, אלא כזו עם שולחנות קוריאנים לצליית בשר.
זה הזמן לצרף לסיפור המעשה את ד"ר ניבה ערב, אשתו של עמוס, שקיבלה על עצמה לקחת פסק זמן מעיסוקיה כחוקרת במקצועה ולנהל במקום זאת את המסעדה. גם החצר הפנימית חזרה ליעדה המקורי כגינת ירק, והיום שוב גדלים בה כל הירקות המשמשים את המסעדה להכנת הסלטים המצוינים, שמוגשים לפני שהאורחים מתבקשים להניח על שולחנות הצלייה את הבשר, כדי שזה ייצלה בדיוק במידה שהם אוהבים.
איכות המוצרים, היא כרגיל, מדד חשוב מאין כמוהו, וסלטים פשוטים, אם הם עשויים מירקות גינה טריים שלא רוססו כבר אינם פשוטים כלל. הוא הדין גם לגבי בשר. אם הוא באיכות טובה, הוא לא צריך כלום כדי שהחיך ייהנה ממנו. רק מניחים אותו על גריל גחלים רוחש, צולים כמה שרוצים, ונהנים.
חומרי הגלם ביהודה ורוזה הם מהטובים שיש. בשר הכבש והטלה מגיע מבית הגידול של עמוס, שממוקם כמה מטרים מהמסעדה, העגלים והפרות מבית הגידול של שכניו למושב. וזה הסוד כולו. תוסיפו לזה את הבית המיוחד שבו ממוקמת המסעדה, את השירות הקשוב אך הלא מנדנד, ותבינו למה כדאי להצפין עד אילניה כדי לאכול.
בתוך היופי המרגיע של אילניה. יהודה ורוזה.
יונה שליי
צולים וגונחים
היינו שישה והלכנו על על שלוש "ארוחות מומלצות", 270 שקל לזוג, שאיפשרו לנו לטעום כמעט מכל המבחר שמציע המקום. המנות הראשונות קסמו לנו עד מאוד. פשוטות, לא מתחכמות, וטעימות עד מאוד.
מאמץ משתלם. מכשיר האסכלה. יונה שליי
כזו היתה מנת החצילים בעגבניות החמימה, פרחי הכרובית בציפוי פריך שהיו נפלאים ביותר, סלט הפטריות וסלט העדשים הירוקים עם הירקות הקצוצים. כמובן שהוספנו לכך את הלחם הנאפה במקום.
בעודינו בולסים וגונחים מהנאה, התחילו לבנות למעננו את הקונסטרוקציה של הגריל הקוריאני. שמו גחלים בשקע בשולחן, רשת צלייה מעל, מכשיר המסלק את הריחות והעשן, הדליקו את האש, ויאללה, לעבודה.
בדרך כלל אינני אוהבת לעבוד במסעדות. לא רוצה לצלות לבד, לערבב בעצמי, להתאמץ. במקרה הזה המאמץ משתלם. אל השולחן הגיעו צלחות עמוסות נתחי טלה, סטייק עגל מיושן, קציצות טלה, פרגיות, נתחי עגל ומיקס של נתחי טלה, הנחנו אותם על מכשיר האסכלה, הרחש הנעים של בשר ניצלה ערב מאד לאוזנינו, כל אחד הוריד לו את הבשר שלו בזמנו, וכולנו יחד שרנו שיר הלל לאיכות הבשר ולטעמו.
כך
נתח אחרי נתח, חתיכה אחרי חתיכה, לאט, עוד פיסה ועוד אחת, בקצב האישי שלנו. הרי אין צורך לדאוג שהבשר יתקרר. זה הרעיון כולו. עד שכל הצלחות נותרו ריקות, ובטננו התמלאה עד שובע בכל טוב.
גם המנות האחרונות (עדיין כלולות בדיל) הפתיעו. קרמבל הפירות החם עם כדור הגלידה לידו היה נפלא, כך גם מוס השוקולד עם הבישקוטים והאלכוהול, וכמובן המרנג ברוטב פירות שלידו שכב כדור סורבה בטעם אחד הפירות.
הרבה זמן אחרי שסיימנו לאכול עוד ישבנו שם, לוגמים לאיטנו מתה עשבי התבלין שניבה קטפה וחלטה בשבילנו, משוחחים עם עמוס וניבה על חייהם ומעשיהם, דנים אתם קצת בנושאים פילוסופיים ונושאי חינוך, עד שלבסוף לא היתה ברירה ונאלצנו לפנות את המקום לטובת אלו שבאו אחרינו.
כל מה שאכלנו, כולל השתייה, לא הגיע אפילו ל-150 שקל לאדם. קשה למצוא דיל טוב מזה.
יהודה ורוזה, בית מספר 5, מושב אילניה, טלפון: 054-4716393.
,
,
,
,
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם