ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בעולם

על פישפשים ושמועות אחרות

למרות השם הרע שיצא להם, השהות בהוסטלים ואכסניות היא פיתרון מצויין למי שמחפש מקום זול ומעניין לחופשה קצרה בעיר זרה. בניגוד לציפיות, פישפשים לא תמצאו שם

 
בפעם הראשונה ששהיתי באכסניה, פחדתי שאתעורר עטוף בפשפשים. לפני אותו טיול, ב-2008, שמעתי הרבה סיפורי מעשיות: שהאכסניות הן חורים טחובים מלאים בגנבים ובמציצנים, ושלפעמים הן הופכות לתאי עינויים (לפי אותו סרט אימה קלאסי מ-2005 שנקרא Hostel - "אכסניה").

למרות תחושותיי מבשרות הרע, הייתי זקוק נואשות למקום זול לשהות בו בניו יורק למשך סוף שבוע אחד. הארנק שלי היה קל ולא יכולתי להרשות לעצמי חדר מלכותי יותר. לבסוף הסתבר לי שבסיפורי האימה לא הייתה שמץ של אמת.

מאז אותו טיול, הפכו האכסניות למקום הלינה המועדף עליי בחופשות. הן זולות וכיפיות, ויש בהן הרבה יותר עניין מבמלון רגיל ומשעמם. קל להתיידד בהן עם אנשים ולהעשיר את תפיסת העולם. למדתי, למשל, שלקנדה יש חג הודיה (ביום שני, בשבוע השני של אוקטובר) ושאין סנאים בבואנוס איירס, רעננתי את חדוות האנתרופולוגיה שלי ושיפרתי את כישוריי הלשוניים. פעם אחת אכלתי ארוחת בוקר עם שמונה אנשים מחמש יבשות.

חלפו להם אותם ימים שבהם אכסניות, שברבות מהן הייתה הגבלת גיל, משכו אליהן בעיקר תרמילאים צעירים שחיפשו לעצמם מקום להתנחל בו בתקציב מקוצץ. היום אפשר להיתקל שם באנשים בשנות ה-50 לחייהם או אפילו מבוגרים יותר, שנהנים מאפשרות הלינה הלא יקרה: המחירים נעים בין זול מאוד לזול מתון, ומתחילים ב-15 דולר בלבד ומטפסים ל-60 דולר - בדרך כלל עבור חדר פרטי עם מקלחת משותפת.

במהלך השבועות האחרונים, שהיתי בארבע אכסניות ניו יורקיות כדי לבדוק מה הן מציעות. כמה מהן היו טובות, אחרות פחות. אבל אני שמח לדווח שכמו בדרך כלל, לא מצאתי פשפשים, שרצים, או ראשים ללא גוף.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...