הגרסוניירים: עשרת אייקוני האופנה הגבריים
הנונשלנטיות של סטיב מקווין, הקוליות של ז'אן מישל בסקיאט, האקלקטיות של ג'וני דפ והבחירות הנכונות של בוב דילן. עשרת הגברים שהפכו לאייקונים של כל הזמנים
הוד מעלתו האימפריאלי היילה סלאסי היה שליט אתיופיה מ-1930 ועד-1974. למעשה, תוארו המלא היה "הוד מעלתו האימפריאלי היילה סלאסי הראשון, מלך המלכים, אדון האדונים, האריה הכובש
כריסטובל בלנסיאגה היה המעצב הספרדי שייסד את בית האופנה המפורסם על שמו בפריז. הוא היה אחראי להלבשת כמה מהנשים החזקות ביותר בדורו (מלכת ספרד, מלכת בלגיה, הדוכסית מווינדזור והנסיכה גרייס ממונקו), ונחשב למאסטר עי ידי רבים, ביניהם כריסטיאן דיור וקוקו שאנל. כחסיד נלהב של תפירה מונוכרומטית, בלנסיאגה הפך למילה נרדפת לחליפה עם הדש הכפול, פריט שחזר לאופנה, למרבה השמחה (קצת פחות שמחה אם אתה שמנמן).
ג'ובאני "ג'יאני" אניילי היה תעשיין איטלקי, נשיא פיאט ו"מלך איטליה", בעיני רבים. כששלט בכלכלה האיטלקית ובחברה הגבוהה של אירופה בשנות השישים, השבעים והשמונים, הוא זכה להערצה הן בשל חושו ללבוש והן בשל מומחיותו בעסקים. הוא התמחה באמנות הספרצטורה - לגרום לקשה להיראות קל, סימני ההיכר האופנתיים שלו היו לבישת שעון מעל שרוול החולצה (כי זה חוסך זמן) ועניבה משוחררת, או תלויה מעל הסוודר. זה אולי נראה מקרי אבל אניילי לא היה אדם שישאיר משהו ליד המקרה.
סטיב מקווין הוא אייקון סטייל מתבקש, והניסיון להשאיר אותו מחוץ לרשימה כשל. זה פשוט לא הרגיש נכון. הוא כיכב ב"הבריחה הגדולה", "בוליט" ו-The Thomas Crown Affair, אהב אופנועי מירוץ, התחתן עם אלי מקגרו ולבש מכנסי כותנה כמו שאף אחד לא לבש. אפילו כשהלך על משהו קלאסי כמו בלייזר כחול הוא הצליח לתת לו טאץ' משלו. אם מסתכלים על תמונות שלו קשה למצוא פגמים במה שלבש, ועדיין - הוא אף פעם לא נראה כאילו השקיע בזה מאמץ. כישרון אמיתי.
טרנס סטאמפ הוא אחד המתלבשים הכי טובים בלונדון. הוא היה בין הקליינטים הראשונים של החייט הידוע ממייפייר, דאג הייוורד, חי באלבני, דירות היוקרה לרווקים שבפיקדילי, וכיכב בסרטים גאוניים כמו "בילי באד", Far from the Madding Crowd ו-The Limey. יחד עם חברותיו לשעבר ג'ולי כריסטי, בריז'יט בארדו וג'ין שרימפטון, הוא גילם את כל מה שהיה טוב בסיקסטיז. הוא עדיין מתלבש בצורה מושלמת ומסרב שיעשו לו סטיילינג לצילומים כי הוא מעדיף את הבגדים הפרטיים שלו, ועדיין מצליח לדחות את הבקשות באמצעות חן בלתי נדלה.
קולין טננט, הברון השלישי של גלנקונר, היה מפורסם בחיבתו להנאה וכיף. ומי יכול להעביר ביקורת על בחור בגלל זה? הוא קנה את האי מיסטיק בקריביים - בזמן שרובנו היינו מסתפקים בהזמנת חדר במלון - בשנות החמישים המאוחרות, והפך אותו למגרש משחקים למולטי-מליונרים. גלנקונר התלבש כמו פטריארך טרופי משוכלל: צבעים בהירים, טוניקות וכובעים רחבים.
בוב דילן עבר המון שינויים מוזיקליים ואסתטיים במהלך חמישים שנות הקריירה שלו. אבל אין ויכוח על הגאונות שלו - אפילו הדרך בה הוא מתאר את החברה שלו לשעבר היא פואטית. על אחת מאלה, סוז רוטולו, שמתה בחודש שעבר, דילן אמר: "היה לה חיוך שיכול להאיר רחוב הומה אדם... פסל של רודין שקם לחיים". פרט לעובדה שהוא אחת מהדמויות המשפיעות ביותר על תרבות המאה העשרים, הוא פשוט נראה טוב, עם הז'קט הנכון ועם משקפי השמש המושלמים.
ז'אן מישל בסקיאט היה אמן גרפיטי בשנות השמונים בסצנת האמנות של ניו יורק. ב-27 שנות חייו הקצרים הוא דגמן עבור המותג "קום דה גארסון", כיכב בווידיאו של להקת בלונדי, יצא עם מדונה ושיתף פעולה עם אנדי וורהול. הוא גם היה ידוע בזה שלבש חליפות מעצבים יקרות בזמן שצייר. חוץ מזה, ליצור ציורים שעד היום מבוקשים ביותר ובמקביל להיראות סופר קול - זה כבר הישג.
ז'אן פול בלמונדו נחשב לאחד מגדולי השחקנים בגל החדש של הקולנוע הצרפתי, וזכה לתהילה בזכות תפקידו בסרט "עד כלות הנשימה" של ז'אן לוק גודאר. המראה שלו (הוא היה ידוע כ"בוגרט הצרפתי") ונטייתו לגלם דמויות שכל אדם חולם להיות, הבטיחו לו מעמד של גיבור לכל החיים. גם העובדה שנישא פעמיים, ניהל רומן מתוקשר עם הכוכבת אורסולה אנדרס, והחל לצאת עם נערת פלייבוי אחרי גיל 70, סייעו לכך. מיקומו בעשרת אייקוני האופנה הושג גם בעזרת שורה ארוכה של אביזרים: אוסף כובעים מצטיין, סיגריה בלתי נמנעת שמשתרבבת משפתיו וכמובן, ג'ין סיברג.
ג'וני דפ מציג סגנון מיוחד ואקלקטי שלא קל למצוא בקרב השחקנים בני דורו. האהבה שלו לבגדים שחוקים, חולצות גדולות מדי והרבה אקססוריז נותנים לו לוק שהוא בחלקו גראנג', חלקו בוהמייני וחלקו של מיליונר אקסצנטרי. רק להוריד בפניו את הכובע על כך שהוא הולך בדרך שלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם