סיפורים מהקופסה: על אריזות טייק אווי מעוצבות
מה יש בה, באריזת הטייק אווי, שמרמז על כל כך הרבה הבטחות? יעל פלג בדקה כמה אריזות יוצאות דופן והגיעה למסקנה שיש סוג מסויים של ארוחות שבהן האוכל הוא חוויה שולית
הקסם מתחיל עם ההחלטה לבצע הזמנה. החלטה שבמקרה ומדובר בארוחת צהריים במשרד תתגבש לקראת השעה רבע ל-11 בבוקר. במידה וההזמנה תתבצע מהבית, היא תלווה בדרך כלל בויכוח קל עם עצמך או בן זוגך, ויכוח שיכלול שיקולים פיננסיים, חברתיים, סביבתיים ובריאותיים.
בסופו של דבר, כמו בכל החלטה, הבטן היא שתכריע. מה שיבוא לאחר מכן הוא דפדוף בספר הבישול הפופולרי אצל רבים מאתנו - ספר המשלוחים - וחיוג קצר ומהיר, לפעמים אוטומטי.
בשיחת טלפון אחת נפתחת לה שלוחה זמנית אל המסעדה האהובה עלינו. גודל השולחן שנפתח עוד מעט בביתנו - כאורך השיחה. בין מדובר בשולחן זוגי צנוע או ארוחת פינוק ליחיד - עריכת השולחן המנטאלית מתבצעת על ידי המלצר/מוקדן שנמצא מעבר לקו.
בשאלות כמו: "כמה רטבים? להוסיף סכו"ם חד פעמי?" ועד "לכמה אנשים?", עורך לנו המוקדן את השולחן ואנחנו מתרווחים לאחור ונכנסים אט אט אל תוך החוויה.
בסרטים משמשות אריזות הטייק אווי כסממן למשבר. ככל שכמות אריזות הטייק אווי בסלון של הגיבור עולה - כך עולה רמת המצוקה שלו. אם חדרו אריזות טייק אווי גם לחדר שינה - הגיבור שלנו במצב קשה עוד יותר.
משפחות לא מתפקדות ("מיס סאנשיין הקטנה,), גברים שנזרקו ("סינגלס") או סתם עוד ערב בודד ("סקס והעיר הגדולה") תמיד יאובזרו בקופסאות הקרטון הצבעוניות.
במציאות בדיוק להיפך. קרטוני הטייק אווי עשויים לשדרג את מראה הסלון, שלא לומר – לגרום לכם לרצות להתעכב עוד כמה דקות ולהתבונן בהם, לפני שתורידו אותם אל פח הנייר הקרוב לביתכם.
קחו לדוגמא את האריזות שעיצבו יעל וונס ושני אבני לטוני וספה בהשראת האווירה התל אביבית הצעירה והתוססת. כל משלוח עשוי להפתיע אתכם בעיצוב שונה וגם אם הגעתם לסניף ואתם נושאים את המארז בדרך הביתה, יש תחושה שהוא מהווה אקססורי ססגוני, יותר מאשר קופסת קרטון רגילה.
פרוייקט מקסים ומעורר תקווה הוא הפרוייקט "eco way" שיצרה טל מרקו, היום תלמידת התואר השני לעיצוב וניהול בבצלאל. טל לקחה את משמעות ה-away צעד אחד קדימה ויצרה אריזת טייק אווי אקולוגית לחלוטין באמצעות שימוש בעלי בננה.
בעוד כלים
הפרוייקט התפרסם ברחבי העולם, לאחר שזכה לחשיפה במסגרת תחרות אתר העיצוב designboom.com. ההתעניינות בו הלכה וגברה ועימה גם הדרישה לרכוש את המוצר. "זהו פרוייקט שאני מאמינה בערכים שלו, בנחיצות העכשווית שלו ובחשיבות של התרומה שיכול להניב." מסבירה טל. "היום אני סטודנטית לתואר שני בניהול עיצוב בבצלאל ואני ממנפת את ההזדמנות הזו להעצים את המוצר מפרוייקט אקדמאי למיזם. פרוייקט זה הינו בר קיימא, חברתית וכלכלית, אני מרגישה מחויייבת אליו ולכן אני מפתחת את השלב הבא כרגע אני מחפשת שותף עיסקי".
לפתוח אריזת טייק אווי המגיעה ממסעדה שאוהבים זה מעט כמו לפתוח ספר חדש של סופר נערץ, או כמו לפתוח מתנה שקבלנו ממישהו אהוב. העטיפה מרשרשת, כרטיס הברכה מבצבץ וחושף את שמנו. כן. המשלוח הזה מיועד אך ורק לנו.
בטקס שקט ומוכר מתבצעת העברת השקית מהשליח אלינו והעברת הטיפ אל השליח. השקית עושה את דרכה מן החוץ הישר אלינו הביתה. אנחנו נושאים אותה אל שולחננו, מנסים לאבחן תוך כדי אם זכרו לצרף את הקינוח שביקשנו, שומעים את בקבוקי הקולה מתנגשים, יודעים שלפנינו חוויה מענגת.
מתיישבים אל השולחן - תחילה סקרנות, אחר כך הקילוף החושני של העטיפה ואז – הדבר עצמו.
ברגע הפתיחה תמיד נעים לגלות הפתעות קטנות. שקית קטנה עם רטבים יכולה להיות מעדן לעיניים כשהיא מעוצבת נפלא. קופסת פח קטנה ויפה עשויה לתפוס לה מקום של כבוד על המדף לאחר הארוחה, כמו שניתן לנהוג באריזות הרטבים של אגאדיר שעוצבו בכשרון על ידי סטודיו מואר, קרן ארנלדס ומשה מוגרבי (ובקשר לקופסאות פח - אין כזה דבר יותר מדי מהן).
לאחר שמסיימים עם האוכל, שהופך בין כל האריזות לפרט מעט שולי, תמיד תהיה שם ערימה של ניירות, קרטונים ולא מעט אריזות פלסטיק. "מה אפשר לעשות?" אנחנו קמים מנומנמים ממושבנו ובמקרה הטוב מפרידים בין הנייר לפלסטיק בדרכנו אל הפח. ובכן, ייתכן ובעתיד נוכל לעשות קצת יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם