דע את עצמך: על החיים ועל המוות
הפילוסופיה הסוקרטית מעודדת לחקור ולשאול מהי האמת הבלתי משתנה, הנצחית - זו שמעבר לתרבויות, מדינות, נורמות וחוקים. דורית בר על המוות בראי גדול הפילוסופים היוונים
דמיינו לעצמכם מצב בו נותרו לכם רק כמה שעות לחיות, מה הייתם עושים בהן? איך הייתם פוגשים את עובדת המוות הניצחת?
סוקרטס (469-399 לפנה"ס), גדול הפילוסופים היוונים, העביר לתלמידיו את דרשתו האחרונה כמה שעות לפני שעמד לשתות כוס רעל שתביא למותו. חבר מושבעים אתונאי דן אותו למוות לאחר שהואשם בסירוב להכיר באלים הרשמיים של המדינה ובהצגתם של אלים חדשים ובנוסף, הוא הואשם בהשחתת הנוער.
על פי אפלטון, תלמידו, סוקרטס הצהיר חד משמעית בפני שופטיו שהוא מעדיף גזר דין מוות על פני ויתור על האידיאלים היקרים לו: "אנשי אתונה, מכבד אני ואוהב אתכם, עם
האופן האצילי וחסר הפחד שבו סוקרטס מקבל את מותו הוא ביטוי ישיר לשיעור העמוק ביותר של הפילוסופיה הסוקרטית המסתכם במילים 'דע את עצמך'. סוקרטס היה שרוי באותה ידיעה עצמית אינסופית של מהותו הנצחית שהיא מעבר לגוף, למחשבה, לרגש ולתחושה. מתוך כך, המוות היה ידיד עבורו, שאל תוכו יכול היה להרפות מתוך הדחף העמוק להתמזג עם הנצחי.
עובדת המוות היא מוחלטת. אם כך השאלה היחידה שעולה בהקשר הזה היא באיזה אופן אנחנו מתכוננים לקראת המוות, אם בכלל?
באותו מעמד היסטורי שלפני שתיית כוס הרעל, ישב סוקרטס עם תלמידיו וחקר בכלים לוגיים ומחשבה חדה את שאלות המוות, החיים, הנצחיות והזמניות. סוקרטס מציין שהמוות הוא שאיפתו האמיתית של כל פילוסוף: "נראה שהעוסקים בפילוסופיה בדרך הנכונה שואפים – ומעיני האחרים נעלמת שאיפתם – לדבר אחד בלבד: שימותו ויהיו מתים. ואם זאת האמת, הרי שיהא הדבר חסר טעם: שאנשים ישתוקקו כל ימי חייהם לעניין זה בלבד, ובבואו – יתמרמרו על העניין שהשתוקקו ושאפו אליו מכבר". (כתבי אפלטון, פיידון)
רובנו ככולנו מדחיקים את עובדת המוות, מפחדים מפניו, מעדיפים לא לחשוב עליו, חווים אובדן של אנשים קרובים כאירוע שלילי, וחיים בתוך תפישה בסיסית מקובלת של הפרדה בין החיים למוות. מתוך כך אנחנו מקדשים את תענוגות החיים ומשקיעים אנרגיות ומשאבים רבים ביצירת "החיים הטובים" עבור עצמנו.
ההגות הפילוסופית שאני מציעה כאן מבקשת להרחיב את נקודת המבט שלנו על עצמנו ועל החיים, לשחרר אותנו מן הפחד הקמאי מפני המוות ולאפשר התמזגות עם השאלה העמוקה שליוותה את חייו של סוקרטס – מהי ידיעה עצמית אמיתית?
האם אני אשה או גבר? מנהלת חשבונות או מורה? נשואה או גרושה? שמנה או מעניינת? האם ידיעה עצמית היא אוסף התפישות העצמיות הפנימיות והחיצוניות שלנו, הזיכרונות, הטראומות, הפחדים והתשוקות? למה התכוון סוקרטס כשדרש וחקר לתוך עצמו?
מכתבי תלמידיו עולה בהירות חד משמעית שסוקרטס התעניין בבלתי משתנה, בנצחי, במה שנמצא מעבר לשלל החוויות, ההתנסויות והאירועים שאנו חווים. במובן הזה מאוד ברור שכל מה שקשור למחשבות, לרגשות, לתחושות ולתכונות האופי שלנו הוא דינמי ולא קבוע, ולכן מתמוסס ביחד עם גופנו ברגע המוות.
אם נחזיק בשאלה מהי ידיעה עצמית אמיתית ברגע זה, סביר להניח שהתשובות הראשונות שיעלו בתוכנו תהיינה כל המחשבות, הדימויים והידיעות שצברנו על עצמנו במהלך החיים. אם נסכים לשלול את כל התשובות האלה ולא נסתפק בהן נתחיל למשש אמת אחרת, חדשה.
סוקרטס התייחס לגוף הפיזי כמגבלה המונעת מאוהב החכמה להתבונן באמת. "שבגלל הגוף לא תעמוד בנו לעולם, לפי המימרא, כל דעת שהיא. שכן גם מלחמות, מהפכות וקרבות – רק הגוף ותאוותיו מעוררים אותם. כי כל המלחמות באות לעולם בשל הממון, והממון דרוש לנו בשל גופנו, והרינו עבדים משועבדים לו לזה, ומתוך כך אין אנחנו פנויים לפילוסופיה" (כתבי אפלטון, פיידון).
בשל כך חי סוקרטס חיים פרושים, שלא נבעו מעקרונות דתיים של חשש לחטוא, כי אם מהדחף העמוק להתעלות מעל הגוף בעודו בחיים. הוא מעודד את תלמידיו ואת אוהבי הפילוסופיה לספק את צרכי הגוף במידה המתאפיינת בשליטה עצמית - כך אנחנו לא הופכים לעבדיו של הגוף, כי אם לאדוניו.
הפילוסופיה הסוקרטית מעודדת את מי שנכון לכך לחקור ולשאול מהי האמת הבלתי משתנה, הנצחית, זו שמעבר לתרבויות, מדינות, נורמות וחוקים. היא טומנת בחובה סוד עמוק של חופש ושחרור שבתוכו נגלה מי אנחנו מעבר לכל מה שאנחנו חושבים על עצמנו.
היא דורשת מאיתנו להסכים להישאר עירומים – ללא זהות מינית, מקצועית, אישיותית, משפחתית ואחרת. הדרכים שאותן מלמד סוקרטס למפגש הישיר עם עצמיותנו העמוקה הן מדיטציה והגות בידיעת עצמנו לצד חיים במתינות, על פי העיקרון הפילוסופי הידוע "הכל במידה".
שני אלה מאפשרים לנו לחיות את החיים עם כל העושר והיופי החוויתי שיש בתוכם, תוך כדי שאנחנו שומרים על מידה של חוסר היקשרות וחופש מהם. בדרך זו אנחנו מתכוננים לקראת המוות, מקבלים אותו בעודנו בחיים, בכל גיל ובכל נסיבות חיים. בסופו של דבר, אנחנו לא באמת יודעים מתי נמות.
דורית בר היא מאמנת אישית ועסקית, בוגרת לימודי פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, טיפול משפחתי וזוגי, מנחה בכירה בשיטת האור הלבן ומדריכה להתפתחות אישית רוחנית. לאתר
חכמת חיים - קבוצת התפתחות וצמיחה נפתחת בתל אביב ב - 20.3.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם