האח הקטן: ביקור ב"יודה'לה" בשוק מחנה יהודה
היצירתיות של בעלי "מחניודה", בתוספת העובדה שאין שם מספיק מקום כדי להאכיל את הפיות הרעבים, הולידה את האח הקטן והשווה "יודה'לה". אם נשפוט אותו לפי סטנדרטים של בר רגיל, מדובר בהצלחה פנומנלית. אם נשפוט לפי הסטנדרטים של "מחניודה", מדובר בהצלחה יחסית
לאחר התלבטות קצרה אם להוריד את המדור החלטתי לא לאכזב את קוראינו. סיבות לכך לא חסרות: מדור האוכל הוא מהחשובים שיש במקומון, ולדעתי הקורא הירושלמי מתעניין בו יותר מכתבות המגזין או ממדור התרבות. זה אולי גם המקום להזכיר כי זו הפעם הראשונה שאני מבקר מסעדה באופן רשמי, אבל אשמח לציין כי ניסיון קולינרי יש בשפע.
לפני שהחלטתי לא לעשות כסף בחיים כעיתונאי, במשך שנים ביליתי בענף המסעדנות בלונדון ובתל אביב, וגם בירושלים כמובן. שנייה לפני ההחלטה לפתוח מסעדה וליישם הלכה למעשה את אהבתי לאוכל וליין, בכל זאת בחרתי בתקשורת ולא בשירות.
טוב, אחרי ההסברים הנדרשים נעבור למנה העיקרית. יום ראשון האחרון היה קר ורטוב, והדילמה אם לזרוק את הפסטה לסיר או לצאת אל צינת הלילה ולתור אחר מזון הייתה קשה מנשוא. שותפתי לספה הפטירה כהרגלה כי לא אכפת לה, ומבחינתה אפשר לצאת או להישאר.
החלטנו לוותר על התנור ועל רוטב השמנת-פטריות הבנאלי שלי ולצאת החוצה. הכלבה לוקה תלתה בנו עיניים לא מאמינות, אבל גם זה לא מנע מאיתנו להיות אמיצים. השעה הייתה כבר 21:00, והבחירה הצטמצמה ל"אדום", "זוני" ו"מחניודה".
השתיים הראשונות היו קצת רחוקות מדיי נוכח מזג האוויר המדכא, והסיכוי למקום ב"מחניודה" שווה בערך לסיכוי שהשמש תזרח בשעה הזאת. לפיכך נותרה בידינו אופציה רביעית - "יודה'לה", האח הקטן של מחנה. כפי שכבר ציינתי באותו שלב טרם ידעתי שאיאלץ לכתוב את ביקורת האוכל, וכך באמת הגעתי נטול פניות. עם זאת, לשם הגילוי הנאות אציין כי עבדתי בעבר עם שף המסעדה אסף גרניט.
זו לא הפעם הראשונה שלנו בבר החביב הזה. בכל זאת, מדובר באח הלא חורג של המסעדה מספר 1 בעיר, ואך טבעי שבן משפחה לא ייפול רחוק מהקלמארי.
ההתחלה הייתה קשה כמו מזג האוויר. אחרי הכול מדובר בבר, ובניגוד למסעדה החמימה מעבר לכביש, המקום שישבנו בו היה קר יותר מגולאג בסיביר. פייר, לא היינו מסוגלים להוריד את המעיל, וכל שלוק מהבירה היה כמו לנסות ולבלוע קרחון באנטרקטיקה. זהו, נתתי מספיק דימויים כדי לתאר את הקור העז.
בניגוד לזוגות אחרים, שהיו ממהרים לעזוב את המקום, האווירה שבניגוד למבנה הייתה חמימה השאירה אותנו על כיסאות הבר הגבוהים. הברמן החביב הציע לנו לעבור מקום, וכך הסתופפנו בפינה מתחת למזגן, והוא הפשיר את קיבתנו הקפואה.
מעודדים משינוי האקלים פנינו לתפריט המסקרן, שנכתב באותו הומור נפלא שיש ב"מחניודה". באופן אישי אני מעדיף את גישת הטאפאס - תקרובת של מנות ראשונות - מהשיטה הקלאסית של ראשונה פלוס עיקרית פלוס קינוח.
אני סבור כי בדרך כלל היצירתיות של השפים באה לידי ביטוי במתאבנים, ולא בעיקריות. הנטייה של הבנאליה
ב"יודה'לה" אין כמעט מנות עיקריות. התפריט נע בין ראשונות לביניים (והמחירים בין 35 ל-70 שקל), ויש להרכיב תפריט מכמה בחירות כדי לקבל ארוחה משביעה. לא רצינו להתחכם יתר על המידה והלכנו על מנות קלאסיות של בר, פחות מסעדתיות.
נתחיל דווקא מהסוף, היה טעים מאוד. אין לי ספק שאין עוד בר בעיר שאינו בר-מסעדה שמוציא אוכל ברמת ביצוע כזו. תוסיפו לזה את האווירה המיוחדת במקום, שכוללת חדוות חיים בלתי רגילה של הצוות, ופלייליסט לא שגרתי בעליל, ותבינו שהקסם של "מחניודה" מצליח לזלוג ל"יודה'לה".
עם זאת, לא הכול קרם פטיסייר, או במילים אחרות (של סרג'יו קונסטנצה): אחרי שצחקנו, נעבור לחלק האמנותי. פתחנו בשתי מנות ראשונות, אחת קלאסית לבר אפלולי לצד הבירה, והשנייה הכרחית כשאוכלים הרבה ורוצים להרגיש טוב.
ראשי הקלמרי נחתו על שולחננו לאחר כבוד, ולידם הזדרז הברמן - שהיה כאמור חביב, אך לא שלט בתפריט כמצופה - להניח צ'ייסרים של ערק, כי "אנחנו לא מחייכים מספיק". מחווה נחמדה לכל הדעות.
הקלמרי היו טובים, אם כי טוגנו מעט יותר מדיי, אך לצד סלט חצילים נפלא הם ליוו יפה את חצי ליטר הסטלה ששתיתי. הסלט הקטן שהזמנו לא עמד בסטנדרט המצופה; יותר מדיי עגבניות לא היו בצבען האדום המקורי וצבעו את המנה בירוק מיותר. אמנם הטעמים של הסלט היו מרעננים, אבל בסופו של דבר נרשמה אכזבה קלה מצד בת זוגי.
שתי המנות הבאות כבר היו טובות בהרבה. נתח דק של אנטריקוט משובח שלווה בפירה מצוין היה לטעמה של הקרניבורית שישבה לצדי וגם אני, שבדרך כלל לא חובב מושבע של החלק הזה של הפרה, נהניתי מאוד מאיכותו ומהמידה הנכונה של צלייתו.
המנה הנוספת הייתה דג קוד שטוגן לעילא, והרוטב החמצמץ שליווה אותו היה משובח והוסיף לדג רעננות וטעמים נעימים לחיך. לקינוח הזמנו טארט תפוחים נהדר שהגיע עם גלידת קינמון בינונית, אך סיפק את התאווה למשהו קטן טוב בסוף הארוחה.
זמן לסיכומים: "יוד'לה" הוא האופציה הטובה בעיר לארוחה במאה שקל לראש, וכאמור אין עוד בר בעיר שיודע לתת אווירה של בר וחוויה קולינרית סבירה. אין לי ספק שנמשיך לפקוד את המקום גם שכבר לא נהיה שכנים. בסך הכול, זה כמעט כמו לאכול ב"מחניודה" בכמעט חצי מחיר.
יודל'ה, בית יעקב 11, ירושלים. 18:30 עד אחרון הלקוחות. בכל יום שלישי מגיע למקום שף אורח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם