מבחן המציאות: טעימה מהתפריט של אינה קראבצקי למסעדת "בליני"
הלכנו לטעום את התפריט הזוגי שהרכיבה זוכת "מאסטר שף", אינה קראבצקי, למסעדת "בליני". בניגוד לציפיות, המציאות הייתה פחות מרגשת
כחלק ממסעה להשתלט על עולם הקולינריה המקומי, חברה אינה למסעדת "בליני" התל אביבית וניפקה שם ארוחת טעימות עשירה שתוגש עד סוף חודש מרץ. בשיתוף עם השף אייל הרוש, יצרה קראבצקי ארוחת טעימות שמתבססת על המטבח האיטלקי הכפרי ועולה 350 שקל לזוג. מחיר לא זול, אבל בהתחשב בכמות המזון העצומה שמורעפת על הסועדים, מדובר בדיל משתלם בהחלט.
בליני, הממוקמת בשכונת נווה צדק בתל אביב, נהנית מאווירה איטלקית נעימה. עיצוב המסעדה חם ומזמין, כולל מפות משובצות ותנור רוחש במרכז המסעדה (שבו נאפים הפוקצ'ות והלחמים המוגשים במקום). עם יין הבית שמוזרם לשולחן (בלי תווית, משל ייצרו אותו בחצר המסעדה) והמוזיקה האיטלקית ברקע, מקבל המקום אווירה אותנטית, פחות או יותר.
ארוחת הטעימות המדוברת נפתחת בקוקטייל בליני (נקטר אפרסקים, פרוסקו, רום) שעל שמו קרויה המסעדה ופוקצ'ה טרייה מהתנור, שנטבלה בחומץ. לפתיחה, רקחה אינה שלוש מנות שמוגשות לשולחן ביחד.
המנה שמשכה ראשונה את העין הייתה עגבניות תמר אפויות עם עשבי תיבול ובצלצלי שאלוט מזוגגים עם בלסמיקו על מחית קרם שעועית לבנה. בעוד שהעגבניות עצמן היו טעימות (אם כי סטנדרטיות) מחית הקרם שעועית היתה חסרת טעם ובעלת מרקם לא נעים בפה. למעשה, כשמורידים את הקישוטים, מדובר במנת עגבניות אפויות נעימה אך לא מרגשת.
השלישית היתה וויטלו טונטו, אסקלופ של סינטה עגל חלב מתובל בשמן זית, פלפל גרוס וצלפים ו"נגיעות של קרם טונה" על פי התפריט. ה"נגיעות" התגלו כהרים של טונה, שלא השתלבו כלל בעינינו עם האסקלופ. נכון, מדובר
עברנו למנות הביניים: אל השולחן הוגשו "ממחטות משי", ריבועים של פסטה טרייה עם מקלות זוקיני דקיקים, פטריות פורטובלו, פורצ'יני ושאלוט ברוטב שמן כמהין וציר פורצ'יני. ליד המנה הוגש סלט אנדיב ותותים, שילוב מעניין וסלט טעים וטרי. "הממחטות" היו מנת פסטה סטנדרטית למדי, נדיבה אך לא מיוחדת, שהייתה שמנונית מעט לטעמנו וכבדה כמו מנה עיקרית.
לעיקריות טעמנו מדליוני פילה בקר וסלט תרד ופילה מוסר ים ברוטב קרם עגבניות, ציר דגים וטרגון המוגש על מצע של פסטה העשוייה מזוקיני. מדליוני הפילה הגיעו על מחבת לוהטת, שרחשה וגעשה כשנחתה על השולחן.
למרות החום של ההגשה, המדליונים למרבה הפלא לא היו חמים דיים. רק כשנשלחו שוב למטבח (וחזרו) היו במידת ההכנה והחום הרצויה. סלט התרד שאיתם היה טרי, אך לא מעניין במיוחד. מוסר הים (שוב מוסר, לא כדאי היה לגוון?) היה עשוי במידה הנכונה, אך היה מעט תפל בטעמו, בעיקר לעומת הרוטב העז והמעט חריף שליווה אותו. ה"פסטה מזוקיני" היתה למעשה חתיכות של זוקיני, שהיו טעימות וטריות.
בשלב הזה כבר היינו מלאים עד כמעט אפס מקום. ועדיין, הדיל הזוגי של אינה כולל גם זוג קינוחים: טירמיסו קלאסי ותותים עם קצפת וניל. גם המנות האלה היו טריות ומוכנות באהבה, אך כמיטב המסורת של הארוחה – לא חידשו במיוחד.
כאמור, מדובר בארוחה עשירה עם הקפדה יחסית על חומרים והכנה, אבל גם כזו שלא הכילה אף שיא קולינרי, ריגוש או חידוש. מדובר בארוחה שמעמיסה על הקיבה ופחות על החושים, בלי אטרקציות מיוחדות או מנות שהשאירו אותנו פעורי פה, תרתי משמע.
הארוחה בהחלט משתלמת. אמנם המחיר גבוה, אך מספר המנות שהגיעו לשולחן בהחלט מצדיקה אותו. מצד שני, כמות האוכל שהבאנו אל פינו בהחלט לא יכולה להקרא "טעימות". אולי שווה היה לצמצם מעט ולהוריד את המחיר, או לחילופין לגוון יותר בהיצע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם