הבנות החופשיות: על האחיות מיטפורד
רומן מדובר עם היטלר (ואולי אפילו תינוק); שמלות קוטור של ז'יבנשי ודיור (וסלידה מהעיצובים של לנוון); רעות שיכולה להתקיים בין אחיות (והלשנות למשטרה החשאית אחת על השנייה). האחיות לבית מיטפורד, האיט-גירלז של המאה שעברה, לא מפסיקות לעניין את העולם
"לא ידוע לי על כך, גברתי".
"וכמובן היתה האחות האומללה והפלירט עם היטלר. ואחות אחת נעשתה קומוניסטית. ואני חושבת שהיתה עוד אחת. אבל אנחנו מדברים על ננסי?".
הדיאלוג הקצר הזה מתמצת, בעצם, את כל הפרטים הידועים לקורא ההדיוט על שש האחיות לבית מיטפורד: ננסי, פמלה, דיאנה, יוניטי, ג'סיקה ודבורה. או בקודים של בנט: הקומוניסטית, הפאשיסטית והאומללה שניהלה רומן עם היטלר. אם תרצו, שש הבנות והסאגות שלהן, היו האיט-גירלז של תחילת- אמצע המאה הקודמת, כפול שש.
יוניטי, הרביעית, מאוירת בשמלה צבאית פשוטה, בסגנון שנות ה-30, כשעל ידה השמאלית תג זרוע של צלב קרס. ג'סיקה, האחות החמישית, מוצגת כשהיא אוחזת בפטיש ומגל, אחד מסמלי הקומוניזם. השש מאוירות כשהן קשורות בחוטים אל יד אלוהים שיוצאת מהשמיים: האם הן אוחזות את אלוהים בידו, או שמא הן מריונטות במשחק ידוע מראש?
אם האחיות מיטפורד לא היו קיימות, צריך היה להמציא אותן: ביוגרפים והיסטוריונים מצאו בסיפורן האישי בסיס לטלנובלה שקורצה מהחומרים המשובחים ביותר: הון, שלטון, ריבים משפחתיים, בגדי עילית מפריז ונשים יפות - שסיפור חייהן נשזר במהפכות הגדולות ביותר של המאה ה-20. לאחרונה יצא לאור !Wait for Me (הוצאת John Murray), ספר הזיכרונות של האחות הצעירה, הדוכסית מדבונשייר דבורה (דבו) קאוונדיש, שחוגגת 91.
מסע יחסי הציבור לספר עומד בסטנדרטים של כל איט-גירל, וכלל עשרות כתבות, ראיונות טלוויזיוניים וגם הפקת אופנה, ביניהן אחת שצולמה יחד עם נכדתה, הדוגמנית והאייקון סטלה טננט, למגזין LOVEנדמה שגם במאה ה-21 העולם צמא לזרם מידע על האחיות, ובמיוחד אלו של דבו, האחרונה שנותרה לספר את סיפורן בגוף ראשון.
הראשונה לצאת לאוויר העולם הייתה ננסי, שנולדה ב-28 בנובמבר 1904, הבכורה מבין שבעת הילדים של הברון רדסדייל השני, דיוויד פרימן מיטפורד, וליידי סידני מיפורד, בתו של המו"ל הבריטי תומאס בולס, שאחראי על המגזינים "דה ליידי" ועל הגרסה המוקדמת של "וניטי פייר".
אחריה, במהלך 16
דבונשייר מציעה תיאורים משעשעים, שמהווים מסמך מפורט על חייה כאישיות עצמאית ונפרדת משאר האחיות. אבל לא באמת. כבר בפתח ספרה היא מקדישה שני עמודים לכינויים המשפחתיים, שמקלים על הקורא להבין את מערכות היחסים ביניהן: יוניטי היא "בובו" ולפעמים "בירדי". ג'סיקה היא "דקה" (Decca) פמלה היא "פאם" ודיאנה היפה היא "קורד". אינדקס השמות הזה גם פותח את הספר המצוין The Mitfords - Letters Between Six Sisters (הוצאת Perennial Harper) שערכה שרלוט מוסלי, כלתה של דיאנה. הספר, שיצא לאור ב-2008, חשף מאות התכתבויות בין האחיות בין 1925 ל-2004. מוסלי מציינת בפתח הספר כי הצליחה לקבץ כתריסר אלפי מכתבים ופקסים, רובם משנות ה-60 ואילך , אז הבינו האחיות שלמכתבים שלהן חשיבות היסטורית.
האחיות מיטפורד נולדו אל תוך בית פוליטי, טעון בדעות פאשיסטיות. אלו ליוו אותן מאוחר יותר בבחירותיהן האישיות, הרומנטיות והפוליטיות. שתי הדמויות הבולטות ביותר שהציתו את דמיונם ותשוקותיהם של רבים היו דיאנה, שהלכה לעולמה בפריז באוגוסט 2003 בגיל 93, ויוניטי, שמתה בתום מלחמת העולם השנייה, בגיל 33.
דיאנה ויוניטי היו האחיות הקרובות ביותר מבין כולן, וחיבר ביניהן גבר אחד: אדולף היטלר, הפיהרר שהיה מושא תשוקתה של יוניטי כבר בגיל 19. מהופנטת מהמפלגה הנציונל-סוציאליסטית שעלתה לגדולה בגרמניה, הגיעה יוניטי באביב 1934 למינכן במטרה אחת: להתקרב להיטלר, שאותו החשיבה כ"האיש הגדול ביותר בכל הזמנים" ואת תנועתו "כדת. לא כמפלגה פוליטית".
כשגילתה כי הוא נוהג לפקוד בקביעות מסעדה מקומית בשם "אוסטריה בוואריה", היא התחילה להגיע לשם מדי יום, מתיישבת בשולחן בטווח הראייה שלו. הסבלנות השתלמה, ובפברואר 1935 הוא הזמין אותה להצטרף אליו לארוחת צהריים. במשך חמש שנים הייתה יוניטי לאישה הקרובה ביותר להיטלר, עד לניסיון ההתאבדות הכושל שלה בספטמבר 1939, שהמיט אסון על מעמדה במפלגה.
זה קרה ביום שבו הכריזו אנגליה וצרפת מלחמה על גרמניה הנאצית. יוניטי נקרעה בין זהותה הבריטית לבין נאמנותה למפלגה הנאצית. בצהרי היום התייצבה בלב פארק "הגנים האנגליים" במינכן וירתה לעצמה כדור אחד בראש, שלצערה לא הרג אותה, אבל השאיר כדור תקוע בראשה וגרם לה לנזק מוחי בלתי הפיך. מצבה היה לנטל כבד על משפחתה, שטיפלה בה עד מותה תשע שנים לאחר מכן.
ב-2007 חשף ה"דיילי מייל" הבריטי פרטים חדשים בנוגע ליחסים בינה לבין הפיהרר. על פי פרסומי העיתון, מיטפורד הגיעה לבריטניה משום שעמדה ללדת את בנו יחידו של היטלר, שנשלח לאימוץ וחי אחר כך באנגליה. הסיפור המסקרן והבעייתי הופיע לראשונה במקומון "ניו סטייטסמן", לאחר שאישה מאוקספורדשייר סיפרה כי דודתה הייתה אחות שניהלה בית חולים קטן במהלך מלחמת העולם השנייה. לדבריה, הדודה סיפרה לה שיוניטי הובאה אליה לבית החולים וילדה שם תינוק. כשנשאלה מי אביו, השיבה שמדובר בהיטלר. האחיות מיטפורד הכחישו את הסיפור ואת קיומו של רומן בין הפיהרר לבובו, וסיכמו את יחסיהם כ?חבריים בלבד".
גם חייה של דיאנה, האחות השלישית, ידעו מהמורות פוליטיות. היא נישאה לעורך הדין, המשורר והסופר ברון מוין, תואר האצולה שניתן לבריאן וולטר גינס משושלת הבירה, אך בחרה להתגרש ממנו, אחרי שהתאהבה בפוליטיקאי סר אוסוואלד מוסלי, שהקים ב-1932 את המפלגה האנטי-קומוניסטית "איחוד הפאשיסטים הבריטיים". הם נישאו בחשאי בשנת 1936 בביתו של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס, ואורח הכבוד היה לא פחות מאשר היטלר, ידידה הקרוב של של אחותה הקטנה. האחות ננסי החרימה את דיאנה, ואף הלשינה עליה לשלטונות הבריטיים, שעצרו אותה וכלאו אותה ואת בעלה אחרי ששבו לאנגליה משהות ממושכת בגרמניה. ההאשמה: סיוע לאויב בזמן מלחמה. דבר ההלשנה לא נודע לדיאנה עד למותה של ננסי בשנת 1973.
סיפורן של האחיות מיטפורד הוא סיפורה של שושלת בריטית ששורשיה שלובים בחיי התרבות, הפוליטיקה והאופנה האנגלית-עד ימינו. נכדתה של דיאנה היא אייקון האופנה דפני גינס, האחראית לשימור המלתחה של סבתה ודודתה ננסי, בת בית בחדרי העילית של כריסטיאן דיור, הוברט דה ז'יבנשי וגבריאל (קוקו) שאנל. בת דודתה, סטלה טננט, היא אחת הדוגמניות הבריטיות הנודעות בעולם. השושלת המפותלת בולטת לנוכח עיסוקן וההתייצבות לצד המשפחה. העובדה שהממלכה כולה עוסקת בהן היא כמעט מובנת מאליה.
וייתכן, כמובן, שמדובר בגנטיקה. בתמונות שמלוות את הספרים המשפחתיים נחשף סגנון הלבוש של בנות המשפחה, עוד מימי ילדותן. מעילים מעוטרים סיומות פרוות שועל שלבשה אמן, כובעים אלגנטיים שחבשו על ראשיהן, חליפות טוויד בסגנון כפרי שבהן הפציעו לביקורים בחווה המשפחתית, ומעילי טרנץ' של "ברברי" שניתן להבחין בהם מקילומטרים.
כמובן, היו גם אוספי העילית שליקטו בתצוגות בפריז. את מכתבה שנשלח ב-5 בפברואר 1961 מננסי לדיאנה, שגרה אותה עת ברובע השביעי בפריז, היא פותחת במילים "הקולקציה של לנוון מזעזעת. ישבתי ליד שיפ הזקנה (משחק מילים של כבשה זקנה, שהיה כינוי מוסכם בין שתי האחיות למעצבת אלזה סקיפרלי), שאמרה: "הגעתי רק לתצוגה הזו". בהמשך היא כותבת על התלבטותה בבחירת שמלת ערב בין אחת בעיצובה של מאדם גרה לבין אחת שעיצב כריסטיאן דיור לארוחת ערב שאליה הוזמנה על ידי שארל דה גול.
בסדרת התעודה "העולם הסודי של התפירה העילית", שהפיקה ב-2007 הבמאית מארגי קינמונת', חושפת גינס כמה מפריטי הלבוש שירשה מסבתה, ביניהם שמלת ארגמן עשויה משי סאטן של "ז'יבנשי", עם איור גראפי בצבע שחור ושרוולים בצביעת דגרדה. "לסבתי ולאחיותיה הייתה מערכת יחסים הדוקה עם ז'יבנשי ודיור", סיפרה. "גם היום, יותר מ-20 שנה מאז עוצב הבגד, הוא נראה נפלא. זו תפירה עילית במיטבה, ירושה שאין לה תחליף".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם