אחת מכולם: ראיון עם תמי טסקר
13 שנה היא שומעת שהכתפיים שלה לא סימטריות, שהגבות שלה עבות מדי, דקות מדי, שהיא רזה מדי, שהיא שמנה מדי, שהיא דוגמנית מדי, שהיא טום-בוי מדי. מה הפלא שזאת הפעם הראשונה שתמי טסקר לא מתביישת בקריירת הדוגמנות שלה?
אם יש קבוצת תמיכה כזו, תמי טסקר כבר לא תצטרף אליה. לנו, לבני האנוש, נשמע אולי מוזר שמישהי תרצה להסתיר את המקצוע בו היא עובדת מאז גיל 14, בייחוד כשמדובר במקצוע זוהר ומוחצן כמו דוגמנות, אבל רק עכשיו, 13 שנה אחרי שזכתה בתואר "סופר מודל" ודגמנה בארץ ובחו"ל, טסקר מוכנה לצאת מהארון. "בהתחלה התביישתי", היא נזכרת. "ילדים בבית ספר היו קוראים לי 'סופר מודל' ולא היה לי נוח עם זה. עד לאחרונה לא הייתי מוכנה בכלל לומר שאני מדגמנת, כל הזמן אמרתי שאני עובדת במשהו אחר. אני חושבת שלא יכולתי להגיד את המילה 'דוגמנית' בגלל שמי שעובדת במקצוע הזה נחשבת לבחורה ריקה וטיפשה, ואני ממש לא כזאת".
חיי הדוגמנית חיים זוהרים הם.
"האם אני מרגישה שאני חיה בעולם של זוהר? לא. מאוד קשה לדגמן, גם בחו"ל וגם בארץ, ואולי היה עדיף אם הייתי מתחילה קצת יותר מאוחר, כי אז הייתי מודעת לכל מיני דברים והייתי פחות מושפעת מהערות של אחרים".
ולא היית רוצה להיות כמו בר רפאלי? איך את חושבת שהיא הפכה למה שהיא?
"קודם כול היא מאוד יפה ואמא שלה עושה עבודה מצוינת, היא סוכנת מעולה. גם כל הרכילויות האלה עוזרות. היא הגיעה לנישה אחרת, שבה כל צלמי הפפראצי בעולם מצלמים אותה והיא מקבלת עבודות בעקבות זה. כשהייתי קטנה הייתי אומרת לאבא שלי שאני לא רוצה להיות מפורסמת, ולדעתי זה גם מה שהכשיל אותי".
טסקר, בת 27, גדלה בקיבוץ גבעת חיים עם אבא תומך וארבעה אחים. אמה נפטרה כשהייתה בת שמונה, נושא עליו היא ממעטת לדבר, למרות שבהסתכלות לאחור, לאם יש כנראה קשר עקיף לרצון שלה להפוך לדוגמנית. "בגיל 12 רציתי להתחיל לדגמן ועד היום אין לי מושג למה", היא מספרת. "הדבר היחידי שאולי קשור לזה היה שאמא שלי הייתה מארגנת תצוגות אופנה כשהייתי קטנה. היא הייתה עושה סריגים ומוכרת אותם. לא היה דיבור בבית על להיות דוגמנית, זה בא ממני, והאמת שלא חיברתי בין הדברים עד עכשיו. סתם רציתי לנסות לממש את הפוטנציאל שאולי יש לי".
אחרי שהחליטה שזה מה שהיא רוצה לעשות, ניגשה טסקר, בליווי אביה, לסוכנות הדוגמנות של בטי רוקאווי. "היא רשמה אותי לתחרות 'סופר מודל' בגיל 14 וזכיתי", היא מוסיפה. "הייתי הכי צעירה ולא הבינו מה אני עושה שם. ימית סול הייתה הסגנית שלי ומלי לוי
מה שטסקר מגדירה כהיעלמות, היה למעשה מעבר לחו"ל. "זאת הייתה הפעם הראשונה שיצאתי מהקיבוץ", היא אומרת. "טסתי לניו יורק עם איתן רוקאווי, הבן של בטי. בהתחלה ממש פחדתי לצאת מהחדר והוא היה צריך להוציא אותי, לשים אותי ברחוב ולהגיד לי: 'תלכי קצת, תסתדרי'. לא היה לי מושג, לקחתי מזוודה עם כרטיס לכיוון אחד ונסעתי, כי אני בן אדם מאוד זורם, מקבלת כל חוויה שבאה".
אחרי המעבר לתפוח הגדול, טסקר גילתה על בשרה שלהיות דוגמנית בחו"ל זה לא כל כך פשוט, והחליטה לנסות את מזלה באירופה. "בניו יורק לא ממש עבדתי אז חזרתי לארץ ונסעתי למילאנו", היא מספרת. "המסלול של דוגמנית צריך להתחיל במילאנו או בפריז, יש ממש חוקים לזה. ניו יורק זה בשלב יותר מתקדם כשאת רוצה לעשות כסף. אם את מגיעה כבר בהתחלה לניו יורק אומרים לך שאת מאוד יפה, אבל שאת לא יכולה לעבוד אם אין לך שער ב'ווג' או ב'אל' האירופי.
מה אבא שלך, הקיבוצניק, חשב על הנסיעות הממושכות?
"אבא שלי הוא גבר תומך, לא משנה במה אני בוחרת. הוא לא דחף אותי ולא עצר אותי. הוא גאה בי. בהתחלה הוא גם היה בא איתי לכל מיני אודישנים ולצילומים בתל אביב. בכלל, הפכתי לאדם מאוד בוגר מגיל צעיר, ובאמת לא קרה לי כלום. לא נתקלתי בסמים ובאנורקסיה, ולא היה לו מה לחשוש כי אני מאוד עצמאית ומאוד חזקה. כשעבדתי בחו"ל ביקשו ממני לרזות כל הזמן, והייתה תקופה שבאמת הייתי רזה מדי, אבל לא אנורקטית חס וחלילה. אני לא זוכרת את עצמי רעבה. זה היה קשה, אבל זה בונה אופי".
היה קשה להתמודד עם ההתעסקות הזאת במראה כל הזמן?
"אני קצת טום-בוי, צריך לזכור שאני מהקיבוץ ויש לי ארבעה אחים. אני מבינה שאחרים רואים את עולם הדוגמנות כשוק בשר, אבל מהחוויה האישית שלי אני לא רואה ולא שומעת את הדיבורים האלה. לדעתי אם לדוגמנית אין תוכן או משהו שמשדר בעיניים היא לא תעבור אודישן. אני לא מייחסת הרבה חשיבות ליופי שלי ונשארתי אותו דבר מבחינת האופי. טוב לי עם עצמי, אבל זה בגלל שזה בא מבפנים.
"האגו לא התנפח לי בעקבות המקצוע, להפך, לפעמים הוא ירד בגלל הביקורות שקיבלתי. בגיל 14 למשל אמרו לי שהכתפיים שלי לא סימטריות ומאז אני יודעת שאני כזאת. אומרים לך שהגבות שלך יותר מדי עבות או פחות מדי; שאת גבוהה מדי או נמוכה מדי; שאת רזה מדי או שמנה מדי, כל הזמן אומרים משהו. אפילו אמרו לי שיש לי נקודות בתוך האישון בעין! בחיים לא ראיתי את זה. אתה כל הזמן שומע פידבקים על עצמך, ולפעמים זה נאמר בצורה נחמדה, וזה כיף ומחמיא. אני אדם ביקורתי, וטפיחות על השכם אני מקבלת בעיקר מחברות, ואליהן אני בעיקר מתייחסת".
בשנים האחרונות כבר התרגלנו למעבר בין דוגמנות למשחק, שנראה טבעי לחלוטין. גם טסקר לא פסחה על הדילוג המתבקש הזה, למרות שהתנגדה לכך תקופה ארוכה. בימים אלה היא משחקת בסדרה "שועלים" ("יס") לצד מיכאל אלוני, ובקרוב היא צפויה להופיע במיני-סדרה "יחפים" של "הוט", על חברים שמתכוונים להקים קיבוץ, וגם ב"החברים של נאור" (ערוץ 10). "נהניתי לעשות את הסדרות והרגשתי הכי טבעית בעולם על הסט", היא מספרת. "ב'החברים של נאור' עזרתי לעידו מוסרי עם הטקסט והרגשתי אחת מכולם. ב'יחפים' היה לי מאוד נחמד, אולי בגלל האווירה המשפחתית שהייתה שם".
איך התגלגלת למשחק דווקא?
"האמת, זה לא כיוון שחשבתי שאלך אליו. הייתי נגד זה לפני כמה שנים, אבל הלכתי לאודישנים והתקבלתי, לא ידעתי שיש לי את זה. למדתי משחק ב'קמרה אובסקורה' ולפני זה למדתי שיעורים פרטיים. אני משאירה את כל הדלתות פתוחות. במשחק, למשל, אני יכולה להעביר רגשות לידי מימוש, ולהביא קדימה כל מיני חלקים מעצמי, אבל גם הנחיה זה משהו שמדבר אליי. הייתי עוזרת הפקה בתוכנית בוקר בערוץ 2. שנתיים וחצי קמתי בארבע וניהלתי כל מיני דברים".
זה כבר קצת קלישאה, הדוגמנית שלמדה לשחק.
"אני לא עושה את זה רק כדי להמשיך לדגמן, אלא כי זה נחמד ומאתגר, זה עולם שטוב לי איתו. בהתחלה בכלל לא הבנתי בשביל מה אני צריכה ללמוד משחק אם אני רוצה לדגמן, אבל גיליתי שכן צריך, זו יד רוחצת יד. אלא אם אתה פליט ריאליטי ואז אתה בשיא. היום, חברות האופנה הבינו שצריך שיהיה סלב כפרזנטור, ובשלב מסוים הבנתי שלמרות שאני מדגמנת כבר שנים, כוכבי הריאליטי מקבלים סכומים שאני בחיים לא קיבלתי. אני חושבת שתחום הריאליטי הוא בעייתי כי אתה מפורסם על ריק, אבל אתה מרוויח סכומים מטורפים.
"גם עולם הדוגמנות השתנה. פעם דוגמניות הצליחו בגלל שהן דוגמניות, כמו שירז טל או עמית מכטינגר, אחר כך נהייתה מגמה של שחקניות שמדגמנות ואז גם דוגמניות שהתחילו לשחק. עכשיו יש את המגמה של הריאליטי. לדעתי זה מיצה את עצמו. גם אני קיבלתי הצעות להשתתף בריאליטי וישבו עליי ממש. גם מ'הישרדות', גם מ' האח הגדול', מה לא? 'הרווק', 'היפה והחנון'. היה שלב ששקלתי ללכת ל'הישרדות' כי יש בזה יותר תוכן וזה גם ערוך שלא כמו 'האח הגדול', ואז אמרתי לעצמי שאני לא הולכת לזה כי מצחיק אותי לראות את האנשים שהולכים לשם. בסופו של דבר הערכים הפנימיים שלי הוציאו אותי מזה, למרות שהיה לי קשה להגיד לא. אני לא שוללת ריאליטי לגמרי. יש תוכניות שהן אופציה ואני אדבר על זה אם זה יהיה רלוונטי".
אבל יחד עם הריאליטי מגיע גם פרסום עצום. את מוכנה לזה?
"כמו שכבר אמרתי, אני ביקורתית לגבי עצמי. אני לא מספרת או משוויצה על דברים שעשיתי. לפני שנה למשל היו תלויים פוסטרים שלי בגודל של מטר וזה היה נחמד, אבל כשהייתי קטנה לא אהבתי את זה. זה עניין של בגרות".
בין פנטזיות על אי בודד אך מצולם מכל הזוויות, לבין הצעדים הראשונים בעולם המשחק, טסקר לומדת לתואר במינהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה, שאותו, כאמור, היא מממנת בעצמה. "זה תואר שעולה מאה אלף שקל", היא מציינת, קצת בגאווה. "פעם אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות מנכ"ל של חברה או מנהלת באופן כללי. היום אני מבינה שזה כללי מדי. אני אוהבת להתעסק במספרים, ולפני התואר הלכתי להרצאה בבורסה והתחלתי ללמוד את זה באוניברסיטה. הנושא השני שרציתי ללמוד קשור בתזונה, ואני מאמינה שאחרי שאסיים את התואר, אלמד תזונה אלטרנטיבית"
צילום: דודי חסון, סטיילינג: טל קליינבורט, איפור: טלי פאוור, שיער: אוהד דגן לסולו. חנויות: בנות לולו ליאם, הרכבת 2; מיכל ומורן, ה' באייר Two 2 Two ;24, בוגרשוב 66 - תל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם