כחום הגוף: על תפריט החורף של מונא
בסוף שבוע קריר במיוחד, ביקור במסעדת מונא הירושלמית יכול להעלות בכמה מעלות את הטמפרטורה, בעיקר אם מדובר בדייט זוגי. נועה רובין-סטרלינג עלתה לירושלים כדי להתחמם
עלינו לירושלים. הוא, ירושלמי שעזב לפני עשר שנים, אני - כרמלית שעברה לתל אביב ומגלה את עיר הבירה שלה רק דרך מטלות העבודה וביקורים מזדמנים ומתייסרת על כך. עלינו למסעדת "מונא", שנמצאת בבית האמנים הקסום ברחוב שמואל הנגיד, שבשישי בערב, באור הפנסים שמדגיש את טיפות הגשם שיורדות על גדרות האבן הקפואות, אנחנו צועדים בו בהנאה גדולה. כמה יפה ירושלים.
בית בצלאל הישן, שנבנה במאה ה-19, נראה מבחוץ ריק בשעה שבע בערב ביום שישי. לאחר מעבר במסדרון הגלריה הפתוחה של בית האמנים, נעצרים לרגע על יצירה או שתיים, בנינוחות שאינה מאפיינת את השבוע כולו, אנחנו מגיעים ל"מונא", שבשעריה אור זהוב של מנורות הוינטאג' שמקשטות את המקום – אור שמשדר מיד חום נעים, ששולף אותנו מהקור שבחוץ.
תפריט החורף של "מונא", אותו רקח השף גיא סלוק, כולל השפעות מחופי איטליה וצרפת. אנחנו בוחרים להתחיל במשהו שייתן זריקת חום אמיתית לגוף הרועד והרטוב. מרק ארטישוק ירושלמי, קרמי וחם, בעל טעמים אדמתיים ודומיננטים כמו שמתבקש מאותו ירק מיתולוגי. הסמיכות העשירה מספקת את החום שביקשנו לעצמנו.
בצד השני של השולחן מונחת מנה יפיפייה ויזואלית, שלא מאכזבת גם כשהיא מגיעה אל הלשון: קוקי סאן ז'אק וסלק עם גבינת בלו מארי, אגוזים מסוכרים וסלמון מעושן. טעמיה של המנה הפוטוגנית, שמרכיביה צובעים את הצלחת בקשת ירוקה-סגולה-כחולה-לבנה-חומה, משתלבים יחד בתוך הפה לתוך חגיגה של טעמים עדינים, שאינם משתלטים זה על זה ונותרים רעננים.
נעים ב"מונא", המלצרים חינניים להפליא, לא רשמיים מדי, לא מזלזלים מדי. הם מעניקים את האינטימיות הנדרשת לזוג עייף ולא כופים עצמם. למרות שהישיבה ב"מונא" צפופה יחסית, משולחננו הקטן ליד עץ הברוש העתיק, שחודר אל תקרת המסעדה, אנחנו מבחינים בשקט ששורר במקום, ולא בגלל שהוא ריק, הוא דווקא מלא לחלוטין. זו האווירה האינטימית שחיפשנו, שגורמת לשקט פנימי כזה אל כל הסועדים. לתחושה ביתית שתתגבר עם בואה של המנה העיקרית.
בחרנו לדגום ראמפ סטייק מלווה בפירה. הבשר היה עסיסי ועשוי בדיוק של אמן והשתלב עם הפירה הנימוח בצורה נהדרת. לא הייתה שום יומרה במנה הזו, היא הייתה ביתית להפליא
לצדה, טעמנו דווקא אופציה צמחונית, שלא אכזבה. ניוקי מלווה בפטריות פורצ'יני – טבען של הפטריות האלו להשתלט על מנות וכאן הן עשו זאת בגאווה. הניוקי היה רך ונמס בפה, לא דביק לרגע ורוטב הפטריות העשיר שנותר בצלחת הובא אל השפתיים עם לחם מצויין, רך מבפנים וקריספי מבחוץ, שנאפה במקום. לא רצינו לוותר על אף טיפת רוטב.
אל שתי המנות האלו בחרנו לצרף את סלט השורשים המלווה בגבינת ברי ואגוזי קשיו. הסלט, מעט תפל ועם זאת נעים לחיך שדגמה כל כך הרבה חום בשעה האחרונה.
לקינוח בחרנו בשתי מנות החורף של גיא סלוק, טארט לימון מלווה בלימונים מסוכרים ותותים טריים, שהיה קליל, עמוס בניחוחות הדר, אך לא חמוץ מדי. מנה נוספת של גלידת זעפרן עם סלט פירות של תותים וקיווי, הייתה מרעננת לחלוטין ומיוחדת בטעמיה, מספקת בדיוק את הרצון למשהו מתוק בסוף הארוחה, אבל לא מתוק וכבד מדי.
נפרדנו מ"מונא" אחרי שעתיים שבהן היה לנו המון על מה לדבר, אך השיחה לא שמרה על טעמה המקורי, מעין סיכום זוגי של אירועי השבוע. היא הפכה לשיחה על טעמים וצבעים, על בשר נכון בזמן הנכון, מרק ירושלמי במקום הכי ירושלמי ומתיקות מדוייקת בניחוח זעפרן, זה היה דיבור על חווייה שהיא יותר מסתם ביקור במסעדה. זו הייתה שיחה על "מונא".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם