ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » עיצוב ואדריכלות

ספר, ספר לי סיפור: מעצבים חושפים את ספרי הסקיצות

עבים או דקיקים, עמוסי טקסט ועלים יבשים, פתקים ושרטוטים. מספרי הסקיצות והרעיונות של המעצבים צומחים אחר כך בגדים, בניינים, רהיטים. יוצרים מכל התחומים נחשפים

חסין היססה לפני שהחליטה לחשוף את מה שאספה מאז לימודיה ב-FIT בניו יורק לכדי ספר עב כרס שכריכתו חלקה. אפילו שמה לא מופיע על הכריכה. "ספר הסקיצות שלי זה העולם הפנימי שלי, הדברים שעושים לי את זה. אנשים רגילים לראות את התוצאה, לא את הדרך. זה לא משהו שאני עושה מתוך מחשבה שמישהו יראה את זה, זה משהו שאני עושה כתזכורת לעצמי".

אותו ספר מלווה את חסין מאז שהקדישו מוריה פרק שלם כדי להדריך אותה איך להשתמש בו. מבחינתה, ספר הסקיצות זכה למעמד של כלי עבודה מן המניין והוא מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה. "זה בהחלט עניין שדורש אימון. זה לא תמיד נוח באמצע הרחצה של הילדים או האוכל להתחיל לרוץ ולשרבט", היא אומרת, ומספרת שהספר צמוד אליה 24 שעות ביממה, בלילה ובמהלך היום.

"הוא הולך איתי לכל המקומות, גם אלה שלא נעים לדבר עליהם, ועוזר לי לתעד דברים שאם לא אעלה על הכתב, הם ייעלמו. בספר שלי אין שרטוטים מדויקים לקולקציה הבאה אלא רעיונות. יש שם סרטים וקריקטורות וציורים ובדים. סקיצות ושרטוטים בכל חומר אפשרי, גזרי עיתונים ומגזינים. יש שם דברים שאחר כך אפשר יהיה לראות בקולקציה, כמו לדוגמה איור שיהפוך להדפס על בד, אבל ברוב המקרים הקשר למקור ההשראה הוא פחות מוחשי".

לכאורה, אומרת חסין, יש משהו נורא ארכאי בספרי סקיצות בעידן הממוחשב, אבל החומרים, הטקסטורות, המגע - כל אלה הם חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה שלה. "זה משהו שיוצא ממני. יש משהו במגע היד הזה שאין לו תחליף ורואים את זה בבגדים".

ספר הסקיצות גם מאפשר דיאלוג בין תקופות שונות ביצירה. "אני יכולה לפתוח דף שלפני עשר שנים צירפתי ופתאום היום הוא ידבר אליי יותר מבעבר. היום הוא יתחבר אליי ממקום אחר ויתגבש לכדי משהו חדש ושונה". גם דיאלוג עם מעצבים אחרים עשוי להתאפשר דרך הצצה בספרים של אחרים. "המציצנות שיש לי בתור מעצבת גורמת לי לרצות לראות כל ספר סקיצות של מתחרים ושל מעצבים בכלל".

יששכרוב אימץ לעצמו את ספר הסקיצות הראשון כשהתחיל לעבוד, וגילה דרך מצוינת לנצל את הזמן גם כשאיננו נמצא ליד שולחן העבודה במשרד. זה המשיך בנסיעות ברכבת ששכנעו אותו להפוך את העניין להרגל. היום נכנסים לספר הסקיצות שלו דברים מגוונים: רישומים מתוך טיולים בעולם, רשמים מתוך הרצאה או תערוכה, תיעוד של סיטואציות מתוך סרט. "לא תמיד הדברים שנכנסים לספר הסקיצות קשורים באופן ישיר לאדריכלות, לפעמים אני מצייר מצב שמתואר בטקסט ספרותי או מתוך צפייה בקולנוע", הוא אומר.

 
מתוך צפייה בסרטיו של טרקובסקי, לדוגמה, נולדה סדרת רישומים ורשימות. "הרישומים נעשו מתוך ניסיון להבין את הבמאי, כחלק מהתבוננות בסרט באופן מתודי. מצא חן בעיניי השימוש שלו במסגרות, בחלונות ובמראות. לקחתי ובודדתי סצינות מהסרטים שמתעסקות בזה.

"ספר הסקיצות הוא כמו תיבה שלפעמים שולפים ממנה משהו. לפעמים היא פשוט שם. זה ספר שמלמד הרבה על האדם עצמו, על הדרך בה הוא חושב. הייתי שמח לעיין בספרי סקיצות של אדריכלים שאני רואה כמורים רחוקים שלי, כמו לה קורבוזייה, קרלוס סקרפה ולואיס קאן, ללמוד על כוונות שלא יצאו לפועל. כדי להבין פרויקט בנוי, מאוד כדאי להביט בסקיצות. בדומה לטיוטה של סופר, ניתן ללמוד מזה רבות על רצונותיו, מקורות ההשראה, שיקולים שונים ועוד. אופן כללי, מרבית הדברים הנמצאים בספר הסקיצות הם דברים שלא בוצעו - אבל הגרעין שלהם קיים".

נראה שעבור יששכרוב, החומרים נמצאים בראשו לא פחות מאשר על הדף. למרות שהוא מדווח לא בלי צער על אובדנם של שני ספרי סקיצות, נראה שלא איבד לגמרי את תכולתם. "כשרושמים משהו באופן ידני על נייר, למעשה גם רושמים אותו בראש. יש רישומים שגם אחרי 15 שנה אני זוכר באופן מדויק למדי. ספר הסקיצות האמיתי נמצא בראש".

"רעיונות וקשקושים", כך מגדיר יששכרוב בקלילות ובצניעות את ספר הסקיצות שלו. מילדות הוא ממלא בהם את מחברותיו. בתיכון הקשקושים התגבשו לכדי קומיקס. היום, לדבריו, הוא מתרגם את זה למשהו קצת יותר תכליתי. "למרות זאת, אינני מאלה המקדשים את עבודת היד דווקא. לעט או לעיפרון אין תכונות מדהימות או נדירות. זה בסך הכול עניין של הרגל. באופן אישי אני עובד ומשרטט במחשב. מה שחשוב בסופו של דבר לדעתי זה שכל אחד ימצא את אמצעי הביטוי שנוח וטבעי לו. שכל אחד ימצא אמצעי ביטוי, זה מה שחשוב באמת".

עזר חוזר לספריו הישנים כל הזמן. סקיצה שהמתינה בסבלנות הופכת אחרי חצי שנה לפרויקט. "הפרויקט "טייפוספרמה", שנולד מניסיון להכליא בין אותיות לצורה של זרע, התחיל להתפתח רק אחרי שקולגה שלי ראתה במקרה כמה סקיצות ראשונות ואמרה: "יאללה, תתחיל". החיים ממשיכים והרעיונות מתאספים, ולא תמיד יש זמן לפתח את כולם. הרבה פעמים אני חוזר לספרי סקיצות קודמים ופתאום מגלה רעיונות ישנים שהגיע הזמן לפתח".

מבחינת עזר, ספר הסקיצות הוא בעצם יומן. "הספר הזה הוא כמו הרחבה של המוח שלי, קצת כמו זיכרון של מחשב. אני כותב רעיונות ולידם משרבט ומאייר, כך שלא תמיד יש לזה ערך אסתטי. המטרה היא רק להזכיר לי על מה חשבתי. זה מקום להשתעשע, בלי עין הציבור. אף אחד לא מצפה מהסקיצה שלי שתהיה מוגמרת או מוכנה. יש בזה הרבה חופש ורעננות וכיף. זה כמו להיות בבית עם שורטס וגופייה ולצפות בטלוויזיה. אף אחד לא מבקש שתלבש טוקסידו".

עודד נוהג במהלך שנות יצירתו לחפש ולחקור כתבי יד עתיקים של קליגרפים יהודים וסקיצות של מעצבי אותיות עבריות. "כל התפתחות בטכנולוגיה גורמת לאמת להיות פחות נראית לעין. יש משהו בתרבות האינטרנטית שמרחיק אותנו מתחקיר אמיתי". דווקא ספרי סקיצה, לדבריו, הם דרך מצוינת לגעת בתהליך, לפתוח את המכסה של ראשו של היוצר ולהיחשף לעשייה בלי כל צנזורה.

צרפתי רואה בסקיצות סוג של מפתחות לעבודות. היא נושאת בתיקה כמה ספרים במקביל, בדרך כלל ספר קטן ודק בצבע תכלת או צהוב עז. בתוכם סקיצות וחומרים, מקורות השראה ורשימות של משימות עתידיות. הטכניקה משתנה: היא משתמשת בעטים ומרקרים, אך גם רושמת בעיפרון ומצרפת צילומי זירוקס. לרוב הסקיצות מתבצעות על גבי ניירות עצמאיים ורק לפעמים מתאגדות ונהיות חלק מהספר, אך בכל זאת חשוב לה לשאת עימה תמיד את הפנקסים כדי שיהיו נגישים בכל שעה ובכל מקום. פתיחתו של פנקס חדש היא לא עניין של מה בכך. "אם הוא ישר מותחל אז הוא משמח, ואם הוא נתקע - אז הוא מטריד".

חלק מהסקיצות מתבצעות במחשב כמו קולאז' צילומי זירוקס, שמתייחס לטקסטורות ולקומפוזיציות בסיבי משי וצמר מתולתל שמלובדים לטקסטיל היוצר רהיטים מרופדים. אבל בדרך כלל הסקיצות הממוחשבות פונות ללקוחות, והידניות משמשות אותה בתהליך.

ניתן לראות בין הסקיצות, רישומי "מפתח" מופשטים למדי העשויים עיפרון על נייר, שזכו להתפתח לכדי יצירה תלת-ממדית. כזאת היא לדוגמה ה"סומה", עבודת אור מכורי זכוכית וקרום פולימרי. סקיצה זו פותחה במשך שנים והתפתחה לכיוונים שונים ונוספים. יש גם כאלה שנותרו דו-ממדיות, על הדף, כמו הסקיצה המתייחסת לשולחן נמוך עשוי בהשראת עבודה שראתה של קלאטראווה, אך הרעיון לא פותח. יש ששורטטו באופן מדויק אך זכו להיווצר רק שש שנים לאחר שרטוטן, כמו הכורסה "גלאדיס" שצמחה מתוך רישום של רפדות טופוגראפית.

ולפעמים הסקיצות עצמן הופכות חלק מהיצירה המוגמרת, כמו שניתן לראות בהגדלת הזירוקס הגזורה. "זו הסקיצה לפיה עבדתי על מיצב האור שהצגתי במוזיאון תל אביב ב-2008. הצילום מראה חלק מתוך הרישום שהיה פרוש על רצפת הסטודיו באורך שמונה מטרים. זוהי הגדלת זירוקס של הרישום אותו הכנתי בשעה קצרה. המיצב נוצר על פי רישום זה במשך שנה שלמה".

מעצבת האופנה נעמה בצלאל יצרה ליין של ספרי סקיצות, לעצמה - וגם ללקוחות. את הספרונים שעיצבה, חלק משורה של מחברות, כרטיסי ברכה ופנקסים, ניתן למצוא בחנויות הרשת. ובבית? היא מקפידה לפתוח ספר חדש מדי עונה, תהליך שמלווה בהתרגשות לקראת הקולקציה שמתגבשת.

 
לאחר שלב גיבוש דפי ההשראה מתאספים להם דפי סקיצות אל תוך הספר ומשם מתחילה העבודה. "הספר הוא היסוד לכול מה שקורה בהמשך, הוא מהות היצירה", אומרת בצלאל. "אני אוהבת להשתמש בדפי A4 שנאספים לתיקייה עם עטיפה מעניינת, ואפשר לפזר אותם על השולחן ואחר כך לצרף אותם לתוך ספר הסקיצות עצמו".

על הסקיצות היא נוהגת לעבוד בסטודיו, תמיד באופן ידני. למחשב אין חלק בתהליך הראשוני של איסוף החומרים ועיבודם. מקורות ההשראה מקומם על גבי לוחות השראה נפרדים. אם ניתן למצוא פה ושם טקסט, הוא תמיד יהיה רק הסבר לצד הסקיצה עצמה. כשהיא נוסעת לחו"ל הספר מתמלא בשמות לדגמים עתידיים, רשמים על חוויות ותחושות מתוך הנסיעה. כל דגם שמיוצר מתחיל בסקיצה וכשמתחיל תהליך היצירה, הסקיצה היא הבסיס לעבודת המודליסטית (תדמיתנית), על פיה מכינה בצלאל את הגזרה.

ואם היית יכולה להציץ בספרים של אנשים אחרים?
"של מארק ג'ייקובס, מיוצ?ה פראדה ושל מרי קוונט".

"כשמתחילה קולקציה - נפתח ספר", אומרת סתת. "לפעמים הסקיצות מתחילות מרעיון מובנה לקולקציה שלמה ולפעמים הן מתגבשות באופן בלתי צפוי ממקור השראה מסוים. זה יכול להיות כל דבר. אבן מעניינת, סורגים עם עיבוד מסוים, בגד".

 
הגר מתמידה עם שרבוטים ורישומים ופחות מאמינה בצילומים. "אני אוהבת שזה נשאר בראש, ועושה למקור ההשראה אינטרפרטציה חופשית בלי לדעת לאן זה ייקח. רק אחר כך אני הולכת וחוקרת את מקור ההשראה. את ההיסטוריה שלו, את המשמעויות של הצורה. אחר כך אני בודקת טרנדים אופנתיים ומחברת בין הדברים".

בקולקציה האחרונה, לדוגמה, הגיעה ההשראה מעולם הגיאולוגיה. "התחלתי ברישומים של אבנים והוצאתי מתוכם צורות מעניינות, משולשים ומצולעים אחרים. מכאן יצאה קולקציה שלמה של צורות מגוונות ולא סימטריות".

איך בוחרים ספר?
"אין לי העדפה לסוג מסוים, חשוב שיהיה אסתטי, ואם אפשר גם מרגש. בכל זאת, כל קולקציה צריכה את הכבוד שלה".

למרות שסתת אוגרת את ספריה באדיקות, היא לעולם לא מסתכלת בהם. "יש משהו בלהתקדם כול הזמן שגורם לי להשאיר אותם סגורים. יש לי מתקופת הלימודים כבר יותר מעשרה ספרים, אבל משום מה אף פעם לא יצא לי לעלעל בהם".

באילו ספרים היית רוצה להציץ?
"בספר הסקיצות של איסי מיאקה. כמי שמאוד מתעניינת בפיתוח חומרים חדשים, מעניין לראות את הרישומים שהובילו לטקסטורות המעניינות שלו".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...