זינוק בעליה: החבר'ה הטובים
תגיד, מה הקטע שלך עם השליליות הזאת? לא אמרת שרבי נחמן אומר להיות בשמחה? לראות את הטוב? אז הנה, אני סבבה. הכל טוב אחי, רד ממני עם הקושי והכאב והסבל – אני לא בסרט הזה • רן ורפי מתנשפים בעליה
"הכל טוב, הכל טוב", פלט בעליצות והחליף הילוך. "אה, הייתי תקוע בהילוך הלא נכון. האופניים האלה משגעות אותי, כל כך הרבה אפשרויות!".
הכל טוב. ממש. "תגיד – לא נמאס לך להגיד שכל הזמן הכל טוב?", שאלתי. "יכול להיות שגם קצת קשה או לא תמיד טוב?".
הוא הסתכל לכיוון שלי ואמר כשהוא מתנשף. "עצור, עצור בצד", והצביע לכיוון העצים הקרובים. עצרנו להתרענן מתחת לעצים. הוא שלף את הבקבוק ושתה משקה איזוטוני ורדרד ולא מזוהה. אני הוצאתי את הבקבוק שלי שהכיל היום – מים קרים.
"תגיד, מה הקטע שלך עם השליליות הזאת?", הוא שאל והסיר את משקפי השמש שלו, מוחה את הזעה ממצחו עם כף ידו. הוא קיפל את המשקפיים ותלה אותם על החולצה שלו.
"שליליות?".
"כן, שליליות. לא אמרת שרבי נחמן אומר להיות בשמחה? לראות את הטוב. להבין שהכל טוב? אז הנה אני סבבה. הכל טוב אחי, יאללה, רד ממני עם הקושי והכאב והסבל – אני לא בסרט הזה. אני בסרט של הטוב, של לראות את החיובי בחיים. הכל דבש", ולקח שלוק גדול מהאיזוטוני.
עוד אחזתי את הכידון של האופניים שלי ואז ירדתי מהם והשענתי אותם על העץ ליד האופניים של רפי "תזהר על הצבע, חדשות אחי!". נפנפתי עם ידי: בסדר, בסדר. הסתכלתי על האופניים שלו, הוא באמת אבזר אותן יפה. מעניין כמה הוא השקיע בשדרוג.
"הכל אחד, הכל טוב", הוא התריס.
"נכון. באצילות".
"סליחה?".
"לפי הארי ז"ל יש כמה עולמות רוחניים שמתקיימים בו זמנית – בגדול ובאופן ממש כללי: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. יש סדר שנקרא סדר ההשתלשלות, ירידה של האור הרוחני לעולם. מהאצילות שבו באמת הכל טוב, האין, אחדות גמורה, בחינת אחד. בריאה – הירידה לשניות, התחלת מה שאנחנו קוראים לו רע. עדיין הרוב טוב, אבל מתחיל להיות גם רע. ואז יצירה – חציו טוב וחציו רע ולבסוף עשייה. רובו רע ומיעוטו טוב".
"ואנחנו תקועים ב..?", שאל בחשש.
"עשייה", אמרתי.
"ידעתי", אמר בכבדות. הוא לא נראה כל כך מרוצה. הוא בדק כלאחר יד את המעצורים הקדמיים שלו ובעט קלות בגלגל. גם השקעה של עוד עשרת אלפים שקל באופניים לא תוציא אותו מעשייה לאצילות. הוא ידע את זה.
"אבל רגע", אמר והסתכל אלי. "אמרת שהם מתקיימים בו זמנית! אז אני בוחר להיות באצילות!", אמר בנימת ניצחון. "אתה!", אמר והצביע עלי באצבע מאשימה, "מבחינתי יכול להישאר בביצה של העשייה".
צחקנו
"רבי נחמן מלמד אותנו לראות את הטוב בתוך הרע. מלמד אותנו לראות מבעד לשכבות של הרע, של המיותר של השלילי. הוא לא מלמד להתעלם מהרע אלא לדעת ולראות שיש טוב עמוק הרבה יותר. זה כמו מישהו שמסתכל דרך חרכים בקיר עתיק ורואה את האור שבוקע דרך החרכים".
הוא הסתכל עלי ולא אמר כלום.
"בתורת אזמרה, רבי נחמן מסביר שגם אם אתה מסתכל על עצמך ורואה רק רע", המשכתי, "תמשיך להסתכל ולחפש את הטוב, ואז תמצא את הטוב! הוא מסביר שבטוח שיש בך טוב. גם כשאתה רואה רק את הרע. תמשיך להעמיק. תמשיך לחפש ובוודאי תמצא את הטוב.
גם ברשע הכי גדול, הוא מסביר, גם בזה שנראה לך בנאדם נורא – אם תחפש, גם אצלו תמצא טוב ואם תדון אותו לכף זכות – אתה יכול ממש לשנות את המציאות שלו. אתה יכול להוציא אותו מהמקום הרע למקום טוב".
"ואת עצמי?", שאל בזהירות.
"על אחת כמה וכמה. אם תראה את הטוב אצלך, אם תבין שמעבר לכל הדברים שלא טובים בפנים יש טוב מוחלט – תוכל לחזק את הנקודה הטובה בתוכך ולעשות שינוי בתוכך. שינוי לטובה. התחדשות".
הוא היה נראה יותר מעודד. הרים את האופניים שלו שנשענו על עץ האורן הגדול, עלה עליהם ואמר "זה כבר נשמע יותר טוב. כבר נותן לי כוח להמשיך. ממשיכים?".
"בשמחה". עליתי על האופניים והתחלנו לדווש במעלה ההר. העליה נהייתה יותר מתונה ורכבנו לאט ובשקט אחד לצד השני.
"הבנתי את מה שאתה אומר. זה עדיין קשה לי, כי אני מכיר שני מצבים – או לראות את הרע או להתעלם מכל ה'שטויות האלה' של הנפש ולראות רק טוב. לראות רק את הנקודה שהכל אחד. שאין רע ואין נפרדות. החיבור בין המצבים האלה קשה לי".
"ובאמת אפשר להתעלם מהשטויות האלה?".
"אתה מדבר עם אלוף ההדחקות. בטח שאפשר. בערך..".
"אז רבי נחמן בא ואומר – אל תפחד מהחושך. בתוכו יש אור גדול. אבל אתה חייב לעבור גם דרך החושך ולא להתעלם ממנו. אם תגיד שאין פה חושך ורק יש פה אור ולא צריך לעשות שום עבודה, שום דבר לא ישתנה".
"אבל מה יהיה אם בתוך החושך אמצא משהו טוב, נקודה טובה כמו שאתה קורא לזה, אבל בבחינה עמוקה יותר – אגלה שגם היא בעצם חושך?".
"גם על זה מדבר רבי נחמן בתורת אזמרה. הוא אומר שגם מזה אל תתייאש כי גם אם כבר מצאת נקודה טובה ואז הסתכלת עליה וראית שגם היא מלאה פניות אישיות וגאווה – אל תתייאש אלא תמשיך ותעמיק בתוכה ותראה את הטוב שבה וכך תעמיק בתוך הטוב".
השמש התחילה לרדת לכיוון האופק והשביל נפרש לפנינו לירידה מתונה ונעימה. הרכיבה הפכה להרבה יותר קלילה וחלקה. החום ירד ונתנו לעצמנו לנסוע בקצב איטי וליהנות מהנוף.
"אתה יודע, אני מרגיש שיש סיכוי".
"למה?".
"לא יודע, אבל אני מרגיש שכל פעם כשאני מנסה שהכל יהיה בסדר במאה אחוז – אני נכנס מזה ללחץ, ועכשיו כשרבי נחמן אומר שהרוב רע אבל יש בזה טוב, באופן מפתיע זה דווקא נותן לי תקווה. זה הרבה יותר קרוב למה שאני מרגיש בפנים. האמת שבפנים אני מרגיש הרבה פחות תקווה, הרבה יותר רע..", הוא הודה.
"זה ממש היופי באזמרה", אמרתי, "האמיתיות והפשטות. נכון. יש עולמות רוחניים גבוהים שמתקיימים. יש בך נשמה אלוקית אבל יש בך גם נפש שמחוברת לגוף ולעולם הזה. ושם קשה. שם זה לא פשוט והעליות והירידות מאוד מאוד תלולות. ורבי נחמן שולח לך חוט של תקווה. אל תתייאש גם בעליות וגם בירידות תחזיק מעמד".
את המשפט האחרון אני לא בטוח שהוא שמע. השביל התעקל ימינה לירידה חדה ורפי התחיל לדווש בפרעות ועקף אותי במהירות בצווחות של ילד מאושר.
לאתר של רן ובר "התחלות חדשות" ולדף הפייסבוק
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם