משהו ללבוש, משהו לראות: סרטים אופנתיים מומלצים
בית האופנה "רודארטה" שעיצב את התלבושות ל"ברבור שחור" השפיע מאוד על אווירת הסרט, אז בחרנו עוד סרטים הקשורים קשר הדוק לעולם האופנה, החל מהיחסים בין ג'יבנשי לאודרי הפבורן ועד הקשר בין המצלמה לדוגמנית ב"יצרים"
שני הסרטים שסייעו בהפיכתה של השחקנית אודרי הפבורן לנערה הנכונה ולאייקון אופנה, שנחשבת למעודכנת ומלאת סטייל גם היום, כחמישים שנה אחרי.
בשנת 1953 פגשה הפבורן את מעצב האופנה אובר דה ג'יבנשי, שעיצב עבורה את התלבושות לסרט "סברינה" שנה לאחר מכן. בסרט, בו נקלעת סברינה למשולש אהבים עם שני אחים עשירים, מתחילה הפבורן כנערה ענייה ופשוטה וממשיכה כעלמה בעלת שיק צרפתי משובח. הסרט זכה באוסקר על התלבושות,
אחרי שיתוף הפעולה המוצלח ב"סברינה", המשיך ג'יבנשי לעצב עבור השחקנית היפהפיה את התלבושות גם לסרטים נוספים וגם בחייה האמיתיים והשניים הפכו לידידים קרובים. השיא היה כמובן השמלה השחורה הקטנה שעיצב עבור "ארוחת בוקר בטיפאני" ב-1961, אותה לבשה הפבורן בשילוב משקפי שמש ושרשרת פנינים, מראה שנחשב פופולרי גם היום.
סרטו של אנטוניוני מ-1966 נחשב לפורץ דרך והשפיע רבות על עולם הקולנוע ועל שלל במאים ידועים, אבל אותנו מעניין בעיקר הצד האופנתי שלו. העלילה מספרת על צלם אמנות ואופנה (דיוויד המינגס) שמסתבך בפרשיית רצח, אך בפועל המטרה של הבמאי היא ליצור דיון העוסק ביחסים שבין המציאות לאמנות, כפי שהיא מוצגת דרך עדשת המצלמה (ומכאן שם הסרט באנגלית Blow-up, שמתייחס לתהליך הגדלת תמונה).
אבל מה הקשר לאופנה? קודם כל בסרט משתתפות דוגמניות העבר ורושקה וג'יין בירקין, הראשונה בסצנת צילומי עירום בוטה במיוחד לאותה תקופה. בנוסף, אנטוניוני מתייחס ישירות לעולם הפופ והתרבות של לונדון בשנות השישים, עם דגש על האופנה, הסטייל והצבעוניות של אותה תקופה. בנוסף, יש סברה כי דמות הגיבור מבוססת על הצלם הידוע דיוויד ביילי, שנחשב לצלם אופנה מוביל.
שנת היציאה של סרטו של רוברט אלטמן, "משהו ללבוש" ב-1994, הייתה תקופת שיא בתעשיית האופנה, שנחשבה זוהרת במיוחד עם שלל דוגמניות-על כמו קלאודיה שיפר, נעמי קמפבל, סידני קרופורד, קייט מוס וחברותיהן. הסרט מתרחש במהלך שבוע האופנה בפריז, ומתארחים בו מעצבים, דוגמניות ואנשי תקשורת כמו ז'אן פול גוטייה, הלנה כריסטיאנסן, כריסטיאן לקרואה וקרלה ברוני בתפקיד עצמם, מה שנותן לו כמובן נופך מציאותי.
כיאה לאלטמן, הסרט מתמקד בעשרות דמויות, בסיפורים האישיים שלהן ובקשרים ביניהן במהלך אותו שבוע בפריז, כשסצנת השיא היא ככל הנראה הסצנה האחרונה בסרט, בה צועדות הדוגמניות על המסלול בעירום מלא.
סרט הבכורה שביים מעצב האופנה טום פורד ב-2009 הוא מופת של דיוק וסטייל, שמזכיר קצת את סדרת הטלוויזיה "מד מן" מבחינה עיצובית (טוב, אותם מעצבים עיצבו את הסט של הסדרה והסרט). עלילת הסרט נסובה סביב דמותו של פרופסור הומוסקסואל בשנות השישים, אותו מגלם קולין פירת', שמאבד את בן זוגו בתאונת דרכים. אבל הגיבור האמיתי כאן הוא פורד עצמו שהצליח ליצור סרט אווירה מלא בסטייל, כשכל הדמויות לובשות בו כמובן עיצובים של בית האופנה שבראשו הוא עומד.
סרטה השלישי של סופיה קופולה מ-2006 עוסק בחייה של המלכה השנויה במחלוקת מרי אנטואנט, בגילומה של קירסטן דאנסט, אבל כמו כל סרט של קופולה מתמקד יותר באווירה, בסטייל ובתלבושות האקסטרווגנזיות שאף זיכו את מעצבת התלבושות האיטלקייה מילנה קנונרו באוסקר.
כל סצנה בסרט נראית כמו הפקת אופנה (דאנסט גם הופיעה עם השמלות בהפקה בגיליון ספטמבר של "ווג" האמריקאי) ומלאת צבעי פסטל, עוגות מפתות, שמלות מרהיבות, נעליים מעוררות קנאה (שימו לב לנעלי האולסטאר שזרוקות בפינת חדרה של המלכה) ותסרוקות ענק. גם הפסקול המצוין שכולל מוזיקת ניו ווייב ופוסט פאנק מוסיפה לאווירה המודרנית של הסרט.
הסרט של אן פונטן, המספר על אודות חייה של מעצבת האופנה גבריאל קוקו שאנל, יצא לאקרנים לפני שנתיים ואת תפקיד אחת המעצבות החשובות של שנות העשרים גילמה השחקנית אודרי טוטו. הסרט התמקד בחייה של שאנל טרם פרסומה הרב, וסיפר על התהליך שעברה לפני הפיכתה למעצבת אופנה.
כמובן שהסרט מסוגנן לעילא וכולל שלל תלבושות תקופתיות שעיצבה קתרין לטרייה, שאף הייתה מועמדת לאוסקר, והצליחה לשחזר בהצלחה את המלתחה של שאנל.
- גיליון ספטמבר: סרט תיעודי שעוסק באחורי הקלעים של ווג האמריקאי.
- השטן לובשת פראדה: כמו "גיליון ספטמבר" רק עם מריל סטריפ במקום אנה ווינטור.
- זולנדר: בן סטילר מגלם דוגמן מצליח שיש לו רק מבט אחד.
- קלולס: הסרט שעיצב את התודעה האופנתית של נערות בשנות התשעים.
- הרומן שלי עם אנני: תסתכלו על הקולקציה של "קלואי" מ-2010 ותבינו למה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם