טיפים טובים בקשר למגבות

(וגם: חלוק משובח, ראות טובה לנוהגים בחורף, איך מנקים שעווה מרהיטים, על חומר ורוח ואיך להצליח בביצוע מטרות). לגזור ולשמור

אודטה | 8/1/2011 7:13 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אהלן חברים, ניגש ישר לעניינים:

טיפ א': כדי לשפר את כושר הספיגה של כל בד מגבת, כדאי להשרות אותו לפני שימוש ראשון בדלי עם מי ברז קרים ל-24 שעות, ואז לכבס כרגיל. אדיר.

טיפ ב': אחרי כל שימוש, מכניסים מגבות/חלוקי אמבטיה ישר למייבש. 20 דקות בעוצמה מרבית (אפשר להוסיף דף ריחני או ספריי מבשם כביסה) וחסל סדר מגבות דוחות ולחות. אם לא עושים זאת, המגבות יסריחו - והחיסכון הזה בחשמל המייבש יעלה גם בכביסה מלאה (חשמל, מים, חומרי ניקוי), וגם בייבוש יותר ארוך. לא דיל טוב. מי שאין ברשותו מייבש, יכול לנצל בחורף את ההסקה או את הרדיאטור. גם חסכוני וגם מוסיף לחות לחדר.

טיפ ג': למה המגבות המתייבשות על החבל מתקבלות קשות ונוקשות, ואלה שיובשו במייבש רכות? בגלל האבנית שבמים. בתוך המייבש המגבות עוברות ערבול בתוך רוח חמה, ששוברת, מפוררת ושואבת להן את מרקם האבנית שבין הסיבים (המתפקד על תקן עמילן מקשה) ואז הבד רך. שכנתי מייבשת מגבות במייבש אחרי כל שימוש, ורק אחרי כביסה גדולה היא תולה אותן לייבוש על החבל. כשהן לחות, היא מסירה אותן, ומכניסה למייבש עד גמר הייבוש. לטענתה, החיסכון גדול (כשקל לשעה, פלוס אמבוש לכביסה, כן?).
איור: רחלי שלו
חלוק רחצה. אחרי שהוא רך ונקי, לקחת אותו ללונדון מיניסטור. איור: רחלי שלו
חלוק רחצה מפואר

מי שמעריך איכות, ישמח לדעת שחלוקי הרחצה הכבדים והמפוארים של חברת DELORME YVES עשו עלייה. הם מבד מגבת משובח, שהלולאות הצפופות שלו לא בורחות ונסחבות החוצה בחוטים מידלדלים, ומגיעים במגוון גדלים וצבעים.

בחלוקי אמבטיה כדאי, כמובן, ללכת על מידה גדולה מהדרוש, לאפקט עשיר יותר. משרים אותם, כאמור, לפני שימוש ראשון בדלי עם מי ברז קרים ל-24 שעות. אחרי פז"ם זה ובתור סגולה

נגד שלוליות איומות לאורך כל המסלול, מביאים את החלוק הספוג - מינוס המים - בתוך הדלי, עד למכונת הכביסה.

מכבסים בחום הכי גבוה כדי לכווץ אותו למקסימום, ומייבשים במייבש. אם אין מייבש ואתם לא גרים בנגב, אפילו אל תתחילו עם זה, כי על החבל - החלוק הכבד הזה יתייבש שנתיים. אוקצור, רק אחרי שהחלוק יבש ורך, כדאי לקחת אותו ללונדון מיניסטור בתל אביב, לחנות לרקמת מונוגרמות www.monograma.co.il), כדי לרקום על גבו באותיות זהב או כסף (מלאות, גדולות ומסוגננות), שם או אמירה מדליקה. לא כדאי לרקום חלוקים לפני כביסה וכיווץ, כי האותיות הרקומות יתפתלו אחר כך בהרים וגבעות, וחבל. משיגים את החלוקים האלה אצל נטלי פרנזאווי (הגנים 15, כפר שמריהו), ורק בתיאום מראש. franzai@zahav.net.il.

ראות טובה לנוהגים בגשם

כל העולם ואשתו שלחו לי את הטיפ הזה לאמור: "כשנפתחות ארובות השמים בזמן גשם זלעפות, הנהגים מגבירים את פעולת המגבים למקסימום, למרות שזה לא ממש עוזר להם לראות משהו על הכביש.

הפתרון הוצע על ידי שוטר שבדק אותו והוא נמצא יעיל ביותר. לא ברור למה זה עובד - אבל זה עובד מצוין, תנסו. החזיקו ברכב זוג משקפי שמש, לא חשוב הדגם, הרכיבו אותם כשיורד גשם - והנה הקסם: פתאום יש ראייה צלולה כאילו שלא יורד גשם. זה מדהים, רואים טיפות מים על השמשה, אבל לא שובל מים. זה גם עוזר בזמן עקיפות, כשמשפריצים עליך ואתה פתאום לא רואה כלום. הטיפ הזה חייב להיות כלול בשיעורי הנהיגה.

לצערי, אין גשם זלעפות במחוזותינו כדי לבדוק אם הטיפ הזה אכן פועל, ובתוך מנהרת שטיפת מכוניות חשוך מדי. אז מה כן? ברוח הטיפ, ביום חורפי מעונן הרכבתי משקפי שמש, שברגיל לא הייתי נזקקת להם - והפלא ופלא, ממש ראיתי דרכם טוב יותר. הם מנטרלים, כנראה, את הבוהק, וזה הסוד.

שעווה שהתקשתה

"חיממתי במיקרו שעוות שרף", כותבת רחלי. "זו שעווה נהדרת שצריך לחמם, למרוח אותה על העור, וכשהיא מתקשה - תולשים איתה מצוין את פלומת השפם. הבעיה היא ששכחתי שיש לחמם אותה בהדרגה, לעצור ולבחוש אחרי כל חצי דקה.

כשהוצאתי את המכל מהמיקרו, השעווה המומסת נראתה כמו ים חלק. אבל פתאום קפצה מהקופסית פצצת אטום של חומר רותח שנזל כמו לבה על משטח הפורמייקה ליד התנור, ומיד התקשה. מזל שלא נכוויתי. ואל תגידי לי שזה קרה בגלל שהמיקרו מחמם מאסות מבפנים כלפי חוץ, ולכן מעטפת החומר מתפוצצת, כי אני יודעת את זה. מה שאני לא יודעת זה איך אני מנקה עכשיו את שלוליות השעווה הדבוקות לפורמייקה בלי לשרוט אותה?".

עם פן, יקירה. תביאי על הכתם מכת חום מקרוב, והוא יימס. הרימי אותו בין שתי קליפות עבות של פומלה או תפוזים (עם החלק הלבן הספוגי, כי מגבת נייר תהיה דקה מדי למשימה) ואת השאריות המיקרוסקופיות המחוספסות, אם זו אכן שעוות שרף, שפשפי בשמן בישול, והוא ימיס אותן.

חומר ורוח

הרבה אנשים בטוחים בסתר לבם, ש"חומר" היא מילה גסה, ו"רוח" - נעלה. אבל אם זה היה נכון, למה שנו רבותינו "אם אין קמח אין תורה"? למה הם הקדימו את החומר (קמח) לרוח (תורה) וממש התנו בו את הרוח? כי אין מה לעשות נגד זה: על האדמה הזו יש צורך בכלי (בחומר) שיכיל ויאפשר את הרוח.

הבעיה היא לא בחומר, אלא בחוסר האיזון בין החומר לרוח. וכשאין איזון ביניהם, זה הרסני בדיוק כמו הקצה הקיצוני השני: האמונה שהנתינה חשובה יותר מהקבלה, שזה כמו לומר שהנשיפה חשובה יותר מהשאיפה. ומה האמת? שרק השלם - החומר והרוח, הקבלה והנתינה, השאיפה והנשיפה גם יחד - הוא הדבר הנכון.

הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, טיפים? שלחו מייל לאודטה: odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אודטה

עצות קטנות לחיים גדולים וטיפים שכדאי לזכור

לכל הכתבות של אודטה
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים