לא על הזעתר לבדו
הוא הופך כל סלט, מאפה או תבשיל למעדן ששווה לאכול ואפשר לעשות ממנו תה נהדר. שחר שילוח עקבה אחרי שורשיו הקדומים של הזעתר והגיעה לחצר האחורית של השכן. עכשיו כולנו מרוויחים מתכון ללחם זעתר שכדאי להתמכר אליו
למשל, אם משרים את ענפיו למשך שבועיים בצנצנת שמן זית, מתקבל שמן ריחני שאכילתו מועילה לטיפול בכאב בטן, שיעול, תולעי מעיים ובחילות. ניתן לעשות בשמן הזה גם שימוש חיצוני, למשל לעסות את חזהו של תינוק משתעל, וכך לקבל פעוט בריא ומפיץ ריחות מעוררי תיאבון.
אפשר כמובן גם לחלוט את הזעתר במים רותחים ולשתות. אם תמתיקו את התה בדבש פרחי זעתר, יש להניח שתהיו מכוסים מכל הכיוונים. בתור מי שניסתה על גופה צמחי מרפא רבים והתחלחלה לא פעם מהריח ומהטעם, כאן מדובר בפינוק של ממש, ועוד כזה שאפשר לקטוף מהחצר האחורית של השכן, לאו דווקא כשכואבת הבטן או כשהאף סתום.
כצפוי מצמח כה רב תועלת, האזוב נזכר בתנ"ך מספר פעמים. הוא ממלא שם תפקיד בטקסים מרתיעים למדי, שאם לא היינו יודעים שאנשים כמו משה רבנו מעורבים בהם, היינו קושרים אותם לכתות פגאניות ולחגיגות כישוף על טבעיות.
קריאת פסוק כ"ב בשמות י"ב, מעוררת את המחשבה שאבותינו ייחסו לאזוב תכונות מיסטיות: משה מורה לבני ישראל לטבול אגודת אזוב בדם של כבשה ולמשוח את הדם על מזוזות ומשקופי הבתים, כדי שכשיטיח אלוהים במצרים את מכת הבכורות, ידלג על בתיהם של בני ישראל.
בספר ויקרא פרק י"ד, מסביר אלוהים למשה כיצד להשתמש באזוב כדי לטהר מצורע. המצורע, כאילו שחסרות לו צרות, נאלץ לעבור טיפול שכרוך בהשפרצת דם של ציפור שזה עתה נשחטה. ענפי צמחים שונים, ביניהם אזוב שימשו להתזת הדם. אחרי כל זה החולה המסכן עוד היה צריך לגלח את כל שיער הגוף, כולל גבות, ולקוות שהחבר'ה במחנה יפסיקו לקרוא לו מצורע.
עם זאת, שעירותם של העלים אינה מבטלת את משמעותו הסמלית של האזוב, צמח של ענווה וקטנות, בניגוד לארז הלבנון. כשאומרים: אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר? לא בטוח שמדובר באותו
למדור זה, שלא שוחט כבשים, ציפורים או פרות (אדומות ואחרות), אפיתי הפעם לחם שטוח מכוסה בזעתר טרי. הלחם כבר נמסר לחברים בשלמותו, אבל גם בלי לאכול אותו, הריח היה שווה את המאמץ.
המרכיבים:
לבצק:
2 כוסות קמח מלא + קמח לעבודה
1 כפית מלח
1 כף סוכר חום
1 שקית שמרים נמסים
⅔ כוס מים חמימים
2 כפות שמן זית + שמן לשימון התבנית
לציפוי:
3 כפות שמן זית
4-3 כפות עלי זעתר שהופרדו מהגבעולים
3-2 עלי מרווה קרועים לחתיכות קטנות (לא הכרחי)
1 בצל לבן חצוי ופרוס לפרוסות דקות
מלח (אפשר מלח גס)
ההכנה:
1. מערבבים היטב בקערה את חומרי הבצק היבשים: קמח, מלח, סוכר ושמרים.
2. מוסיפים את המים והשמן ולשים כ-10 דקות עד לקבלת בצק נעים לעבודה.
3. מכסים במגבת לחה וממתינים כשעה וחצי עד להכפלת הנפח.
4. בינתיים מכינים את תוספת הבצל והזעתר: מחממים במחבת שמן זית ומאדים את הבצל. כשהבצל שקוף, מוסיפים את המרווה והזעתר ומאדים יחד כחצי דקה. ממליחים, או מפזרים מלח גס על הלחם עצמו לאחר הנחת התערובת.
5. כעבור שעה וחצי מרדדים את הבצק למלבן או אליפסה בעובי ½ ס"מ ומניחים בתבנית אפייה משומנת.
6. מפזרים למעלה את תערובת הבצל והזעתר.
7. מכסים את התבנית במגבת לחה וממתינים שעה וחצי להתפחה נוספת.
8. מחממים תנור ל-180 מעלות ואופים כ-25 דקות עד שהלחם משחים מעט.
הזנה: 8. לחם חיטה, גם אם הוא מקמח מלא, הוא לא משהו שכדאי להתמכר אליו (והלחם הזה ממכר). על כל פנים, לחם מתוצרת בית משוחרר מכל התוספים שיש בחלק גדול מ"לחמי הבריאות" והוא מ-100% קמח מלא.
ידידותיות לסביבה: 9. הפסולת היחידה שהלחם משאיר אחריו הוא עטיפת הנייר של הקמח. את כל המוצרים אפשר להשיג מתוצרת מקומית. כתמיד – המתכון טבעוני.
ידידותיות למשתמש: 7. לא מסובך להכין את הלחם, אבל בגלל זמני הלישה, ההתפחה והאפייה צריך לקחת בחשבון כ-3.5 שעות מרגע הכנת הבצק ועד שהלחם מוכן.
הדאווין: 9. מאפה ביתי תמיד מעורר התפעלות ושמחה, בעיקר כשהוא טרי טרי.
זיל הזול: 10. הלחם עולה רק חמישה שקלים, הרבה פחות מלחם קנוי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם