נפילות ועליות בדרך אל הצמיחה
אנו מתחילים את הדרך הרוחנית וחשים אופוריה, עד שמתברר שאופס, האנשים סביבנו נשארים בדיוק אותו הדבר. כנראה שיש לנו עוד מה ללמוד: השינוי בסביבתנו יגיע רק כאשר נשנה באמת את עצמנו מבפנים
לא אחת אנו שומעים אנשים המתלוננים על כך שעשו עבודה רוחנית כזו או אחרת על עצמם, למשל, קורסים וסדנאות למודעות עצמית, קריאת ספרים בתחום הידע הרוחני ועוד, וחרף זאת הם חוזרים אל נקודת ההתחלה ושוב נופלים אל העצב והבדידות, ונקלעים לאותה תחושה קשה ש'שום דבר לא באמת הולך'.
ראשית, וחשוב להבהיר זאת, אף אחד לא יושב למעלה ומחליט 'היום אני מתעלל בזה ומחר בהוא כי משעמם לי'. אם מישהו מתעלל בנו, הרי שבדרך כלל זה אנו המתעללים בעצמנו.
אנחנו, כידוע, לא זקוקים לאויבים מבחוץ; ביכולתנו להיות האויבים
לדעתי, הדבר הראשון וההכרחי שכדאי לנו לבצע במקרה כזה הוא ליישם את הדברים על עצמנו. כלומר, לנסות על עצמנו את כל הידע שצברנו והפנמנו עד כה ולראות האם אכן הדבר פועל. והיה כן - מה טוב! ולא - להשליכו ולהמשיך הלאה.
כידוע, בעת התחלת תהליך המודעות העצמית ורכישת ידע בתחום, קל להרגיש בתחושות אופוריה ונשגבות. אך חשוב ורצוי לזכור שהמציאות אינה משתנה מיד. האנשים המקיפים אותנו נשארים אותם אנשים, עם מעלותיהם וחסרונותיהם. שום דבר לא משתנה בשלב זה. ועם זאת, הידע החדש שקיבלנו הוא נשגב ומרתק, ונוסיף לכך שבדרך כלל בתהליך אנו פוגשים אנשים שנמצאים גם הם בדרך זו.
ואז מתחיל שלב מוכר: אנו מתחילים לחוש שהנה הגענו. איזה יופי. התחלנו להכיר דברים שמעבר לעולמנו, דברים שעד כה לא היינו מודעים אליהם. אין ספק שגילוי זה - שהחיים אינם אמורים להיות סבל אחד גדול, ושיש לכל אחד תכלית ומטרה - גורם לשמחה עצומה ולתחושה של הקלה רבה. אנו מתחילים להבין שבכוחנו להביא לחיינו את השינוי המיוחל, את הרוגע והאושר, ואכן אנו משתדלים ועושים כמיטב יכולתנו.
אבל לעתים הדבר אינו מצליח. אנו נתקלים שוב ושוב במכשולים ובבעיות, ואז מתחילים לחשוב ולהרהר היכן טעינו ומה לא ביצענו כהלכה. לפעמים גם זה לא מצליח. שוב מכשולים, שוב בעיות. איפה טעינו?
הדבר החשוב שאנו חייבים להמשיך ולעשות כל הזמן שאנו פה הוא ללמוד. ללמוד, ללמוד וללמוד! המכשולים מגיעים עקב טעויות שלנו, או כדי ללמד אותנו עוד שיעור חשוב עד שנתעורר, ואם נתעלם מהם הם יחזרו שוב ושוב ובעוצמה יותר ויותר גדולה, עד שנלמד.
אחת הדרכים בהן נלחמתי במכשוליי היתה באמצעות שינוי התגובה שלי למכשולים. לדוגמה, אם הייתי מתפרצת וכועסת על דבר כלשהו שלא הצלחתי בו, הרי שבפעם הבאה כלל לא הגבתי אליו. הרגשתי שאם אני לא מסוגלת להגיב בשלווה, עדיף לי פשוט לשתוק ואולי אף להיות אפאתית. סברתי ששום דבר לא נשאר במקום, שהדברים ישתנו, וכך למעשה לא אפזר אנרגיה שלילית.
כשאנו מגיבים בכעס על דברים מסוימים משתחררת אנרגיה שלילית, אך היא שבה אלינו במהירות כמו בומרנג (למשל, באמצעות רגשות אשם), ומורידה אותנו שוב למטה, ולפעמים אף אל מקום נמוך יותר ממנו היינו בהתחלה. אז מה הרווחנו? גם הפצנו אנרגיה שלילית לעולם, גם ספגנו בחזרה פי שניים, ובסופו של דבר שום מכשול לא הוסר.
בקבלה היהודית מדגישים מאוד עד כמה חשוב לעצור את תגובתנו הראשונה. השתיקה וההיכנסות פנימה פותחות לנו כיוונים חדשים לחפש תשובות, וזאת בתנאי שנהיה מוכנים לעבוד על עצמנו ולנסות דרכים אחרות, שייתכן שיהיו הפוכות לחלוטין מהדרכים שסיגלנו לעצמנו בימי חיינו.
אם נגיב אחרת, המכשול ברוב המקרים לא יופיע בצורתו הקודמת. אבל בואו לא נשגה באשליות: לכולנו צפויים מכשולים רבים, וכל עוד אנו בחיים עלינו להמשיך וללמוד.
דרך נוספת היא לבדוק מדוע המכשול מעורר בנו תגובה כה חריפה. למשל, אם המכשול הוא בצורת אדם שהרגיז אותנו בהתנהגותו או בדיבורו, עלינו לבדוק מדוע הדבר עורר בנו תגובה שלילית כה צורמת. עלינו לנסות לחשוב בדרך חדשה. אם דבריו של האיש עוררו בנו תגובה קיצונית ושלילית, ייתכן שזה דבר-מה שנמצא בתוכנו ועלינו לטפל בו. ואולי אדם זה הוא רק שליח או מורה אשר בא להקרין לנו דברים המצויים בתוכנו?
הפתגם 'הפוסל במומו פוסל', שוב מהקבלה, הפך עם השנים להיות המנטרה הגדולה של חיי. אני משתדלת בכל מאודי (מודה שלא תמיד בהצלחה) לא לשפוט ולא לבקר אף אדם, ואם מתעוררת בי תחושת רוגז או כעס על אדם, הריני בודקת היטב מדוע הדבר עדיין מפריע לי ואיזה עבודה עליי לבצע בעצמי על עצמי.
אני בטוחה שבדרך זו פחות ופחות דברים יטרידו אותנו אצל האחרים, וייתכן שבעתיד גם כלל לא נבחין בהם יותר, כי הרי הם כבר אינם בתוכנו. במילים אחרות: השינוי בסביבתנו יגיע אך ורק כשנשנה באמת את עצמנו מבפנים. אין בכוחנו, וזה גם לא מתפקידנו, לשנות אף אחד. רק את עצמנו.
ואם אכן ננהג כך, הסביבה עצמה תשתנה, כי אנחנו למדנו להיות אחרים וטובים יותר, וביכולתנו לראות את סביבתנו באופן אחר וטוב יותר. ואז, לאחר עבודה עצמית מאומצת, תגיע התובנה הגדולה שלמעשה כולנו אותו הדבר: כל אדם ואדם שואף להגיע לשלווה ולאושר, לכל אחד קיימים השיעורים והדרך שלו, ועלינו לכבד כל אדם בדרכו.
יהודית שמר מנחה סדנאות מודעות עצמית עם טיפים מהקבלה.judi_shemer@hotmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם