דרך חיים: יומן מסע, פרק 2
בשלב ההתבגרות בחייהם עוזבים הילידים את השבט והמשפחה ויוצאים למסע בדרך משלהם, בעקבות האותות, הסימנים, הרגשות והתחושות. רע פסטרנק על המפגש בינו לבין התרבות האבוריג'ינית, שהעניקה לו את השם למסע האהבה
בחזרה לאוגוסט 2006, אוסטרליה. החיזיון כבר שם, נעשה ברור יותר מרגע לרגע; עשרות, מאות ואולי אלפי תרמילאים צבעוניים מכל העולם צועדים יחד בשביל ישראל. אלף קילומטרים ומאה ימים למען האהבה. החיזיון הזה, אני מניח, היה תוצר של חוויות שונות בחיי, שבדרכן המיסתורין הצליחו להשפיע עלי, לחלחל פנימה, אחרת אין לי הסבר מאיפה זה בא.
אלא שאז מצאתי את עצמי מול אתגר חדש: למצוא שם לפרויקט, למסע שהוא דרך חיים.
החיפושים אחר השם המתאים היו בעצם חיפושים אחר המשמעות
המחשבה על כך נידנדה, הציקה ולא הרפתה: איך מוצאים שם טוב שיצליח להסביר את המשמעות מאחוריו וגם לתפוס את האנשים? וכך באותם ימים הנוהל היה קבוע: אני מטייל ומספר על הרעיון כמעט לכל מי שמוכן לשמוע, להקשיב ולספר לי את דעתו, בעיקר בגלל שרציתי לשמוע כמה שיותר פידבקים כדי להבין איך לעצב את הרעיון.
אחר הצהריים, ביירון ביי, עיירת חוף אוסטרלית. אני הולך לראות את השקיעה בנקודה בה נוהגים התרמילאים לבוא ולנגן על המזח בחוף. מאחורי היו כבר שמונה חודשים של טיול ביבשת הדרומית, ולמחייתי נהגתי אז להכין קפה אספרסו איכותי במקינטה ולמכור אותו לאנשים שמגיעים מדי יום לצפות בשקיעה. אני ניגש לוואן הקרוב ושואל את הזוג שמולי,
"קפה אספרסו?".
"כן", הם עונים בפשטות, "למה לא".
אני מוזג ומיד קולט שהאנשים האלה שונים מכולם, הם מקומיים, אבוריג'ינים. הם לא הבינו שאני מוכר את הקפה. לא נורא, חשבתי, הם נראים נחמדים, לפחות אספר להם על הרעיון שלי, נראה מה דעתם. כמו תמיד בחיים, התשובה מגיעה בדיוק ברגע שלא מצפים לה. "אני מארגן מסע של אלף קילומטר בישראל למען האהבה", אני פותח בנאום הרגיל שלי אז, וכרגיל, מחכה לראות את התגובה. "אהה", עונים שניהם מתוך משהו שנראה כמו הבנה פנימית עמוקה,
”you are going to walk about”
"וואלק אבווט?".
"כן", מוסיפה הבחורה, "וואלק אבווט לאב". ופתאום הבנתי שמצאתי שם למסע.
בשפת הילידים האוסטרלים משמעות המונח וואלק אבווט היא דרך חיים. הילידים האבוריג'ינים היו נוהגים במשך חיים שלמים להקיף את כל אוסטרליה בעזרת הרגליים בלבד. הם היו הולכים ברגל, מלקטים וצדים אוכל ושותים ממקורות מים. למזלם, היה להם את הידע היקר מכל, ידע שבעזרתו ניתן לחיות בטבע הפראי, כפי שיצר אותו בורא עולם.
בבגרותם, ה'וואלק אבווט' מקבל משמעות נוספת – כשהאבוריג'יני מרגיש בלבול בחייו, כשמשהו לא בסדר והוא נמצא בצומת דרכים, דילמה או קונפליקט הוא יוצא למסע הליכה אישי, לצורך מחשבה. המסע מסתיים כשהוא מרגיש טוב יותר ואז הוא חוזר לשבט. כשלעצמי, מצאתי בביטוי הזה משהו כל כך אמיתי. הביטוי, על שלל משמעויותיו, יחד עם התוספת של הבחורה מהוואן הרגיש לי כל כך נכון, מדויק.
למרבה הצער, האדם הלבן החריב כ-98 אחוז מיערות הגשם באוסטרליה שהיו ביתם של האבוריג'ינים, גן עדן על פני האדמות. פשעים נוספים שבוצעו נגד העם הזה – היום כמעט ואי אפשר לראות אותם ומעטים מאוד השבטים הפראיים שעדיין מסתובבים ויש להם את הידע המופלא שבעזרתו ניתן לחיות בגן עדן.
ובכל זאת, הזיקה לטבע הפראי והכמיהה לחיות בגן עדן עלי אדמות קיימת אצל כל אחד ואחת מאיתנו. בעזרת אנשים מדהימים שהצטרפו לרעיון המסע שלנו פיתחנו קונספט למחייה בטבע תוך כדי תנועה - צריכה מינימליסטית והסתפקות במועט במסע ארוך ומאתגר למען האהבה.
מדי בוקר אנו מתעוררים לאור ראשון בזריחה, מעירים את כולם בהשכמה מוסיקלית, מכינים תה וקפה על המדורה, אופים פיתות על המדורה וצועדים רוב שעות היום. בשעת השקיעה מגיעים לחניון הלילה, שם מכינים ארוחת ערב משותפת, יושבים על האדמה מסביב למדורה, מנגנים, שרים, רוקדים ובעיקר מנסים לזכור שאפשר ומותר לעצור בחיים, לנשום נשימה עמוקה לצורך התבגרות ומחשבה בריאה יותר.
אני קורא לאנשים מכל העולם לצאת איתנו לוואלק אבווט בישראל ולטעום טעימה מגן העדן על פני האדמות שהוא הטבע, השופע באביב הישראלי. לאתר שביל ישראל ו-WALK ABOUT LOVE
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם