ישו, הגרסה האנרכיסטית: כנסיית הזבל
פאנקיסטים נוצרים? מסתבר שיש חיה כזאת, ויש לה אפילו כנסייה. הסיפור הבלתי צפוי מאחורי הקשר בין אנשי הקעקועים לישו
הפאנק, כמו תת-תרבויות אחרות מעולם תרבויות הנגד, נתפס מאז ומעולם כסמן הקיצוני המתנגד לדתות הממוסדות, או אפילו לעיסוק ברוחניות חסרת מסגרת רשמית. הפאנק הראשוני של שנות השבעים חגג את הרקבון האורבני ובז לכל נטייה היפית לשנות את העולם בטענה כי זו אמירה צבועה ובעלת ערכים כפולים.
אבל גם אם לרוב התפיסה הזו לגבי הפאנק היתה נכונה, לאורך השנים היו לא מעט יוצאים מהכלל. בשנות השמונים למשל הכנסיות במזרח גרמניה העניקו מקלט לפאנקיסטים שנרדפו על ידי השלטונות, ואפילו אפשרו לפאנקיסטים לקיים הופעות פאנק תחת קורת הגג שלהם.
בארצות הברית של שנות השמונים והתשעים התפתחו זרמים שונים של תמהילי פאנק ורוחניות,
כמו למשל גל של להקות הארד-קור פאנק שהורכבו מחברי קבוצות הארי קרישנה והטיפו בשיריהם מסרים מבית קרישנה, או פילוסופיית ההארדקור-זן, שביקשה לחתן בין מנטליות פאנק בועטת לזן.
אבל שום דבר לא משתווה לכנסייה של פאנקיסטים, שהרי הדת הממוסדת היא האויב המושבע של כל פאנקיסט מתחיל. במבט ראשון
כצפוי, חברי הכנסייה יוצאת הדופן נאלצים להתמודד עם סטריאוטיפים וגבות מורמות משני כיוונים - גם מזה של הקהילה הנוצרית, שלא ממש מושיטה יד לאאוטסיידרים בדרך כלל, בטח לא כשהם באים בקבוצות גדולות ומאיימות. מצד שני, גם בקהילת הפאנק והאנרכיסטים השיוך של אנשי הכנסייה לנצרות מעורר תהיות רבות.
נושאים מרכזיים בפוליטיקה האנרכו-פאנקיסטית, כמו זכויות נשים, יחס למיניות ומיעוטים מיניים ופוליטיקה, אשר בכנסייה האוונגליסטית הרגילה מקבלים יחס שמרני למדי, גורמים לחשדנות כלפי כנסיית הזבל גם מצד הפאנקיסטים.
הכנסייה הוקמה לפני כעשר שנים, והמעמד החיזרי שלה גרם לה לנדוד בין לוקיישנים רבים לאורך שנים. זאת הסיבה שבעבר פעלה הכנסייה בין היתר במקלטים, בתי קפה ומקלטי הומלסים. לאחרונה רכשו אנשיה את בניין הכנסייה הנוכחי בשכונת סנטה פה בדנוור, בתקווה להכות בשכונה שורשים.
הכומר המייסד של הקבוצה, מייקל סרז, כיום בשנות החמישים לחייו, הוציא לאחרונה ספר זכרונות שמספר על דרכו הרוחנית שהביאה אותו לכנסיית הזבל. הספר, “זבל טהור”, מתאר דרך ארוכה של דחייה, כשלונות וקונפליקטים מול הממסד הנוצרי.
סרז היה חלק מגל של היפים בשנות השבעים שהחליפו שימוש באסיד בהגעה לכנסייה. הכנסייה אימצה חלק מאותם היפים, ומאחרים ביקשה שקודם כל יסתפרו ואז יחזרו אל שורותיה. עשרים שנה מאוחר יותר חזה סרז בתהליך דומה שעבר על הנצרות האמריקאית, כשהפעם התדפקו על דלתות הכנסייה אנשי הפאנק-רוק, וקיבלו יחס אמביוולנטי דומה - מה שגרם לו לבקש להקים מוסד נוצרי שיקבל אליו את האאוטסיידרים, ללא תנאים מקדימים.
מאז ועד היום דרכה של הכנסייה מלאה בהתלהבות של סלילת דרך חדשה לצד קונפליקטים קשים עם הממסד הדתי. הממסד הדתי אמנם מותח ביקורת על להקות פאנק שבוחרות להעביר את המסרים הנוצריים שלהן בסיבובי הופעות בברים, אבל מבחינת הפאנקיסטים הנוצריים הם עושים בדיוק מה שישו עשה. “ישו לא הסתובב עם אנשי דת במקדשים, הוא הסתובב עם זונות, גנבים וגובי מיסים”, הסבירו הפאנקיסטים למגזין ווסטוורד.
כמו מהפכות קודמות בעולם הנצרות שיצרו זרמים חדשים, התינוק הנוצרי הבועט בעל הכרבולת הירוקה שהוא כנסיית הזוהמה לא חווה לידה קלה, אבל המהפכה שהוא מביא מחברת את הנצרות אל המציאות האמיתית של הרחוב.
העגיל באף של הנצרות מבית כנסיית הזבל, המסמל הליכה כנגד הזרם, עשוי להתגלות לא ככוח משחית כמו שחוששים אנשי הדת הממוסדת, אלא בדיוק כדבר שיחזיר את הנצרות לאופיה המקורי והמהפכני.
ומה קורה בינתיים אצלנו? פאנק-יהדות והארדקור-איסלם עוד עשויים להיות התשובה שהמזרח התיכון מחפש, מי יודע פאנק-יהדות והארדקור-איסלם עוד עשויים להיות התשובה שהמזרח התיכון מחפש, מי יודע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם