דוגמנית הבית: ראיון עם קארין דנסקי
אושיית האופנה קארין דנסקי עוברת לתחום העיצוב ופתחה עסק להלבשת בתים. "התפיסה כאן היא לרוץ אחרי האופנה בעיוורון מבלי לקחת בחשבון את אורח החיים", היא מספרת בראיון ומסבירה איך משנים את דרך החשיבה
בזמן האחרון, החלה דנסקי ליישם את אותם כישורים בתחום קצת שונה - הלבשת בתים, כשמאחוריה כבר מספר פרויקטים . "עוד בשנות השבעים הייתי מוצאת את עצמי בסלון של שועי הארץ מזיזה דברים ממקום למקום וחושבת לעצמי שאם הוואזה תשב במקום אחר היא תקבל אימפקט", היא נזכרת. "לעיתים הייתי עושה את זה כשבעל הבית לא היה בסביבה ואז חוזרת אחרי שנים ורואה שהפריט נשאר במקום שבו הנחתי אותו. כיום, כשאני מלבישה בתים עבור לקוחות אני מאוד משתדלת מצד אחד לזרום איתם אבל מצד שני אני מבקשת מהם פתיחות ונכונות לשינוי".
בכלל, אחרי שנים של עיצוב, לעצמה ולחברים, דנסקי בטוחה שהיא יצרה מהפך אדיר בתחום. "אני הראשונה שהמציאה את המושג 'אקלקטי' כשכבר בשנת 1967 ערבבתי פריטי ריהוט עתיקים עם פריטים מודרניים במקום אחד", היא טוענת. "אני גם הראשונה בארץ ששמה ספה עם הגב לדלת הכניסה והראשונה שבחרה לעשות שימוש בשתי כורסאות במקום בספה אחת".

איך היית מגדירה את הטעם הישראלי?
"מכיון שאנחנו הרבה שבטים שהתאספו תחת קורת גג, צריך איכשהו לווסת ולהכניס את הכל לתוך כור היתוך של ישראליות. אנשים רוצים לשמר את הרקע שלהם ולכן בבתים אנחנו רואים שעטנז. מהניסיון שלי, ככל שלאנשים יש יותר כסף יש להם פחות טעם. דווקא את אלה שאין להם כסף, אבל יש להם טעם אני מאוד מעריכה. אנשים שלא ישקטו עד שלא ימצאו את הפריט המדויק שישלים להם תמונה הרמונית. ראיתי לא פעם דירות שלמות מרוהטות ב'איקאה' שנראו מדהים לעומת דירות אחרות שלקו בחסר. יש גם אנשים שלוקחים אדריכל ומעצב פנים, מבטלים את עצמם והולכים אחריו בעיניים עצומות".
מי הלקוחות שלך?
"לרוב מדובר בנשים. למעשה אני משתדלת שגברים לא יהיו מעורבים מדי כי רובם בלאו הכי לא מתעניינים. הם אומרים לי, 'קארין, קחי את פנקס הצ'קים או את כרטיס האשראי ותעשי מה שאת רוצה'. בכל מקרה, פיתחתי חוש שישי, לפיו אם מראש אני לא מתחברת לאנשים אני פשוט לא לוקחת את העבודה".
איך את מתחילה פרויקט?
"במפגש ראשוני מחוץ לבית אני נכנסת לדמויות של הדיירים ובודקת את המצב הכספי והאישי שלהם. אני מנסה לחוש את האווירה ואת ההבנה של הלקוח לגבי עיצוב. פעמים רבות אני מסתכלת על הבגדים של הלקוחות הפוטנציאליים, ממפה אותם ומנסה להבין אם הם בעלי סגנון עתיק, מודרני, אקלקטי וכדומה. לאחר מכן אני מגיעה אל הבית ומבקשת להציץ בארונות כדי ללמוד מתוכנם טיפים לגבי העיצוב. אני בודקת מה אורח החיים של המשפחה, כמה
"למשפחות עם ילדים אני תמיד מציעה פינות טלוויזיה ומשחק כדי שלא ישתלטו על הסלון שפעמים רבות נראה בבתים ישראלים כמו סדום ועמורה. ישראלים אוהבים להשקיע בסלון ולא בחדרי שינה שבארץ הם הכי קטנים ופתטיים למרות שאנחנו מבלים בהם כשליש מהיום. צריך להבין שאת מירב ההשקעה יש לעשות בחלל שבו נהנים הכי הרבה ושבו מתרחשות רוב הפעילויות".

דנסקי טוענת שהלבשת הבית מקבילה גם לאקלים שבו אנו חיים. "שטיחים מקיר לקיר למשל לא מתאימים לארץ חמה ומאובקת כמו שלנו", היא מסבירה. "אנשים בעלי ממון מחזיקים פעמים רבות שטיחים מאוד יוקרתיים ולא מבינים שזה פאסה. פרקט הוא פתרון מעולה, ואפשר אפילו להסתפק בסינטטי".
איך את משנה את דרך החשיבה של הלקוח?
"אני פשוט אומרת לו שצריך לעשות שינוי חשיבה. אני סבורה שכשלוקחים עזרה בסופו של דבר זה גם זול יותר וגם מונע שגיאות ומקצר הרבה תהליכים. זו גם הדרך הטובה לקצור בסוף את כל המחמאות. כבר קרה לי יותר מפעם שהוזמנתי למקום רגע לפני חנוכת הבית אבל לא הוזמנתי להישאר למסיבה עצמה".
אז למעשה אנשים רוצים בעיקר להרשים?
"התפיסה כאן היא קודם כל לרוץ אחרי האופנה בעיוורון מוחלט מבלי לקחת בחשבון את אורח החיים שבו המשפחה נתונה באותו רגע. צריך למשל לתחום לילדים טריטוריות על מנת שלא להפוך את כל הבית למגרש משחקים. אני נכנסת להמון בתים שבהם הדבר הראשון שרואים זה את הלול שניצב בסלון. העירוב המיותר של הטריטוריות משבש את המראה של כל הבית. אנשים לא מבינים שבלגן מוביל לדיכאון, כי כשבאים הביתה אחרי יום עמוס ולחוץ לתוך בלגן זה גורם לערעור הרוגע הפנימי".




נא להמתין לטעינת התגובות
