צעירה עם ניסיון
אוכל טוב, שירות מצוין ומחירים הוגנים זה משהו שגם מסעדה שנפתחה רק לפני חודש יכולה לספק. עובדה, לנו זה קרה ביפו
במדור האחרון לפני שבועיים, כתבתי כאן בהתפעלות גדולה על "ביסטרו טשרניחובסקי". הפעם ההתפעלות והשמחה היא ממסעדה חדשה בכיכר קדומים ביפו העתיקה, "קלמטה" שמה, ושישה אנשים בילו בה שלוש שעות של אושר.
ההתלהבות החלה עוד בטרם עלינו כמה מדרגות אבן אל החלל הלא-גדול של קלמטה, והתיישבנו בשולחן שמכל חלון המקיף אותו נראה הים יפה ורגוע מתמיד. אחרי שנים רבות שלא הגענו למה שמכונה "יפו העתיקה" - אותו מתחם גדול שממנו יוצאים אל הרחובות הקטנים יותר, שבהם גרים אמנים ומציגים את עבודותיהם בגלריות ציורית-היה הביקור החוזר במקום כמו קפיצה קטנה לחו"ל. ניתוק. הרגשה של יציאה מוחלטת מהשגרה. אסקפיזם במיטבו.
ככה בדיוק הרגשנו ביפו העתיקה, ובעיקר באותה מסעדת קלמטה החדשה, שמשהו בה לקח אותנו הרחק מכאן, וזה לא היה רק האוכל. גם לא האוזו והפסטיס, אותם משקאות אלכהוליים מרובי האניס, ששפכו לנו שוב ושוב לתוך הכוסות המתאימות, מלווים בהרבה קרח (כ-30 שקל לכוס).
הזמנו מקום לשישה אנשים מראש. מומלץ לעשות כך. המקום די קטן, ואם רוצים להשיג שולחן ליד החלונות הגדולים המשקיפים לים צריך למהר. השולחן שלנו שכן בתוך אחת הנישות הקטנות, וכך הרווחנו גם תחושת פרטיות מסוימת וגם סוג של אינטימיות.
אחרי שחלק מאיתנו לגמו את אחד הקוקטיילים של הבית (39 שקל ) ואחרים, כאמור, התמלאו חדווה מהאוזו והפסטיס, הגיעה לשולחן צלחת ובה לחם שנאפה במקום ונעטף בנייר עיתון, ולידו צלוחית עם מחית חצילים בפסטו ורוטב איולי. צלוחיות עם זיתים הגיעו גם הן, וכמו ברוב המקרים הפתיחות הקטנות הללו מלמדות על ההמשך.
למנות ראשונות הזמנו סביצ'ה דג לבן (38 שקל), שרימפס בחרס עם אוזו ויין לבן (44 שקל), חצילים בגריל פחמים עם גבינת פטה (28 שקל), פרח כרובית צלוי ברוטב איולי (21 שקל) וסלט מוצרלה, ריג' לה ועגבניות צלויות (34 שקל). ההתלהבות מהמנות הראשונות הייתה גדולה. אני פחות אהבתי את סלט המוצרלה, ששכב בתוך רוטב מוזר-משהו.
לפני שנעבור למנות העיקריות נספר מי הם העומדים מאחורי המסעדה הזו, ובעיקר מי הוא העומד במטבח, מה שמסביר את טיב האוכל. לצורך פתיחת המסעדה חברו ארבעה צעירים, לכולם ניסיון בהפעלת מסעדות וברים בתל אביב, וזה מסביר את העובדה שעל אף שהמקום פתוח במשך פחות מחודש הוא מתפקד כאילו הוא קיים כבר שנים. השירות מצוין, האוכל מגיע בזמן, לא נרשמה אף טעות, וכל בקשותינו נענו בחיוך ורצון טוב.
הארבעה הם עמיקם בלוקו, שניהל במשך שנים את מסעדות טפאו בתל אביב והרצליה; אריאל לייזגולד, הבעלים של בר 223; וכן דרור חנן ורפאל סקירה, מתחום המלונאות.
על התפריט והמטבח הופקד שף צעיר ומוכשר מאוד, רועי גנצ'ולה שמו, שקיבל הכשרה מצוינת כאשר ניהל את המטבח של "אחד העם טפאס בר" המצליח, וקודם לכן היה הסו-שף של יונתן רושפלד ב"הרברט סמואל". השנים במחיצת רושפלד מסבירות
למנות עיקריות הזמנו פילה צ'יפורה על הגריל עם עלי גפן ממולאים בבורגול, כל זה על מצע של צזיקי וטרגון. מנה נפלאה. הדג עסיסי, טעם גריל הגחלים מורגש, והשילוב עם הצזיקי מעולה (95 שקל). גם מנת הקלמארי הממולא בבורגול וצימוקים הייתה טובה (47 שקל), ולשמחתנו היו גם מנות בשר מוצלחות במיוחד.
סופלקי הטלה (80 שקל) זכה לתשבחות, וצלע החזיר בחמאת מרווה ופירה סלק זכתה לתשבחות כפולות (69 שקל). למנות אחרונות קיבלנו כנאפה (26 שקל) שלא הייתה משהו, לעומתה עוגת הגבינה (28 שקל), ובעיקר מנה שנקראת מאה אחוז שוקולד (32 שקל) היו נפלאות.
על המנות האחרונות וכוס הקפה התענגנו כבר על המרפסת הנחמדה, צופים לעבר הכיכר, נינוחים מאוד, צוהלים מאוד, מנסים לתפוס עוד כמה רגעים של אושר. אסקפיזם, כבר אמרנו.
קלמטה, כיכר קדומים 10 יפו, 03-6819998.
זה קורה בדרך כלל בימי שישי. במקום יום מנוחה הופך הבוקר הזה למרוץ מעצבן אחר קניות וסידורים, בעיקר אם יש אורחים בערב ורוצים לפנק אותם במוצרים טובים, בלי לטרוח יתר על המידה. ובכלל, רבים מאיתנו אוהבים להתפנק מדי פעם באיזו גבינה טובה או נקניק משובח, והמחשבה שצריך להתחיל "לאסוף" את כל הפינוקים הללו מרפה את הידיים.
אך יש פתרון. "שדרות האוכל" הוא אתר חדש שמאגד בתוכו בתי עסק גדולים יותר או פחות, רובם משובחים, ובשיטוט וירטואלי קצר בתוכו והקלקה על המוצרים הרצויים, ניתן להזמין הביתה מאפים של "לחמים", גבינות מהחנות הידועה של אלי באשר משוק מחנה יהודה, נקניקיות של מיטב היצרנים, שמני זית של פתורה, קישים, אוכל מוכן, שוקולדים ואפילו כלי מטבח.
תמורת עוד 15 שקל, יארזו לכם הכל באריזות אטומות ויביאו אליכם הביתה בשעה שנוחה לכם. ניסיתי. עבד כמו שמבטיחים. תוספת ראויה לקניות הרגילות, שגם אותן מומלץ להעביר אל הרשת כמה שיותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם