גם יפה, גם אופה: ביקור ב"כרמלה בנחלה" וב"קערות"
"כרמלה בנחלה" כל כך יפה, שקשה לה להדהים גם בגזרה הקולינרית. לעומת זאת, בשביל מנה אחת ב"קערות" היפה פחות, שווה לכם לקחת מונית ספיישל
"מל ומישל", "ננה בר", ו"כרמלה בנחלה" הן למשל מסעדות בעלות אווירה רומנטית וסולידית. הן בדיוק המסעדות שאליהן מומלץ לקחת תיירים שכבר ראו הכול ואכלו הכול וחושקים בחוויה ייחודית. אלא שאליה וקוץ בה: הבעיה עם אותן מסעדות היא רמת ציפיות גבוהה. אחרי שמתרשמים מהתפאורה המעודנת ומתבשמים מהאווירה הרומנטית, זו משימה לא פשוטה לעמוד ברף הגבוה כשמגיעים לאוכל.
כרמלה בנחלה. רק יפה. צילום: שי אפיגן
"כרמלה בנחלה" של השף דניאל זך, שחוגגת בקרוב עשור, נחשבת לאחת ממסעדות הביסטרו הוותיקות בעיר ומבין המצליחות שבהן. גם לכאן מגיעים תיירים רבים, בין היתר הודות לקרבה לנחלת בנימין, משפחות מבוססות וזוגות רומנטיים. קצת יין, מוזיקה נעימה ופרצל עם חמאת אנשובי (עשרה שקלים) -ובאמת שאין צורך יותר מזה על מנת להתנתק מהקור שבחוץ, להתרווח בכיסאות העץ הכבדים ולדמיין שאתם בפריז ושבחוץ הרוכלים בשוק לא קוראים "מלפפון" אלא Concombre.
בכל הקשור לאוכל, אזעקת הרגעה: המנות כאן אינן מביכות. להפך. נהנינו מרוב המנות - מהראשונות, מהעיקריות ובייחוד מהקינוחים (צלחת טעימות מרתקת), אם כי עם יד על הלב ראוי להודות שטעמנו מנות טובות מאלה. אמנם במסעדות הרבה פחות חמימות ורומנטיות, ובכל זאת.
הסינטה הכבושה (49 שקל) ראויה לציון - כאן היא מגיעה עם חתיכות תות שדה טרי, גבינה כחולה בווארית ושקדים מלוחים ועונה על הציפיות, אולם הסלט הנלווה אליה הגיע לא מתובלן כלל. פטה הכבד (49 שקל), בתוספת פיסטוקים דומיננטיים ואגסים צלויים, רך ונימוח אולם לא הגיע עם טוסטונים.
מקרב העיקריות אהבנו את מדליוני הפילה (במחיר שערורייתי משהו - 130 שקל), כשהם צרובים במחבת ברזל לוהטת ומלווים ברוטב שמנת מפולפלת ואטריות שפצלה. ובכל זאת - היה נדמה שחסר משהו. איזשהו קסם קטן שיחבר בין האווירה השורה מעל למנות שנמצאות בצלחת. איזה טוויסט פעוט, איזו תעוזה בדמות חומר גלם מקורי, צורת הגשה שובבה, משהו. ובכן, לא כאן. השבלוניות מנצחת.
לא שזה רע, לפעמים באמת אין צורך לחדש ולרענן, אך לפעמים קיבעון מוביל לשיעמומון. איך היה אומר צדי צרפתי? "זה ליד".
מצליחה להפתיע. קערות.
שי בן אפרים
"קערות" הקסמים
שוק אווז. לא להתפעל. שי בן אפרים
פטה הכבד (32 שקל) מוגש כאן בקערה עגולה קטנה, כשהוא מכוסה ברוטב יין ומעליו דבלה ממותקת. איזו הגשה שובבה - זה בדיוק מה שהיה חסר בהגשה הממלכתית ב"כרמלה". המנה הראשונה הנוספת הפילה אותנו - שמה "לב חציל" (28 שקל), והיא כוללת קדאיף משובח שתוכו גבינת עזים נימוחה, מעליו חציל שנקלה באופן מדויק ומעל לכל היצירה סלסת עגבניות טרייה ופיקנטית. לא יכולנו להתאפק ופלטנו "וואו".
גם לעיקריות היו כוונות טובות, אבל מתישהו השף נרדם בשמירה. בורגר טאפאס (48
שקל) הם שלישיית מיני-המבורגרים בשלוש מיני-לחמניות ומלווים בשלושה טעמים - קונספט שכבש את העיר כבר לפני שנה (אהבנו בייחוד את אלה המוגשים ב"בורגרים") אלא שכאן הטעמים קיצוניים: הקציצה שלוותה בפלפל מתוק הייתה מלוחה ברמה מעוררת צמרמורת (שמחים לשמוע שהשף מאוהב), זו עם הבצל הייתה חריפה מדי (לא נכתבה אזהרה בתפריט), ורק זו עם הפטריות הייתה מעודנת ופשוט מצוינת. לו היו הלחמניות פחות יבשות היינו יכולים לפלוט גם מזו האחרונה קריאת התפעלות.
פחות התפעלנו מקדרת שוק האווז (62 שקל), שנראית מגרה אבל משך הבישול שלה הוציא ממנה את רוב הטעמים, ובהיעדר תיבול מתאים נותרנו עם טעם אנמי למדי. היה זה הפירה המצורף, שהוכן עם חלב ושמנת, שהעלה לנו שוב חיוך על הפנים. אם אתם בכרם ולא בא לכם שיפוד בלאפה, קפצו, מנת "לב חציל" שווה יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם