ראשי » סגנון » אוכלגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

המנות ממריאות אל על

איזה כיף, אל על משדרגת את ארוחת הבוקר במחלקות התיירים והעסקים עם תפריט חדש של השף שגב משה. היינו, בדקנו, טעמנו וחזרנו הביתה באוטובוס

טיסות יכולות להיות דבר נחמד, אם אין לכם פחד מטיסות. לעומת זאת, האוכל שמוגש בטיסה יכול לשבש כל תהליך מחשבה הגיוני. ארוחת בוקר, לדוגמא, נוטה להגיע בקופסת פלסטיק עכורה המכילה צלוחיות עם תערובת בלתי מזוהה שאמורה להיות חביתה וגבינה ועוד משהו שנראה כמו ג'לי, אבל איש לא ייסכן נפשו ויטעם, וממילא סביר להניח שחלק גדול ממנה נשפך על המגש הגדול שהונח על המדף הקטנטן, על ברכי הנוסע.

למזלנו, החליטה חברת אל על לצאת עם ארוחת בוקר חדשה בטיסות תיירים ועסקים. הם חברו לשף שגב משה, וכחצי שנה עבדו על יצירת ארוחת בוקר ישראלית טעימה. לתיירים תוגש חביתת עשבי תיבול, סלט ישראלי, גבינת שמנת עם ממרח זיתים שחורים, יוגורט 1.5% שומן עם גרנולה ועוגת גבינה. למחלקת עסקים תוגש אותה חביתה, בתוספת גבינת שמנת עם שמן אדום, קרם חצילים וטחינה, סלט בלקני עם גבינה בולגרית ולקינוח - עוגת הגבינה ממחלקת התיירים.

נתחיל בטוב: החביתה מעולה ועשוייה מביצים טריות, בניגוד לרוב החביתות שמוכנות מאבקת ביצים. עשבי התיבול מוסיפים טעם מעודן ולמרות שהחביתה שמנונית מעט, היא נאכלה בהתלהבות.  גבינות השמנת בהחלט הזכירו ארוחת בוקר מכובדת ויאה, למרות שברגע הראשון לא היה ברור על פי המראה אם מדובר בקינוח קציפתי או בממרח מלוח.

עוגת הגבינה הייתה ראוייה יותר לתואר "מוס גבינה" - אבל טעימה להפליא עם רמז לימוני, וציפוי הפירורים מעליה נמס על הלשון. קרם החצילים והטחינה היה מצופה בשומשום והרגיש כמו קרם חצילים בלי טחינה, אבל הוא לא היה משהו שהיינו מצפים לגלות בטיסה, ולכן שימח אותנו מאוד.

סלסלת לחמניות קטנטנות, טריות ומעולות הגיעה לשולחן והתקבלה בהתלהבות: הרעיון הוא שנוסע יקבל יותר מלחמניה אחת, שיכולה להשביע ילד בן ארבע לא רעב במיוחד. קצת פחות נעים היה ה"סלט הישראלי". השף משה הדגיש שמדובר בירקות שנבחרו בגלל כושר העמידות שלהם, והעובדה שהם מסוגלים להשאר קראנצ'יים גם אחרי 48 שעות מהרגע שהם עוזבים את המטבח. הרשו לי לגלות לשף משה, שגם סלט קנוי בשקית מירקות חתוכים מרגיש קראנצ'י, אם כי פלסטיקי להפליא.

הסלט הורכב מאותו שילוב מוכר שמוצאים בשקיות הנ"ל: כרוב ומשהו שנראה כמו חסה, בתוספת רצועות פלפל ירוק ועגבניות שרי. אם מוסיפים לסלט את רוטב הויניגרט ותערובת הזרעונים שמוגשת בשקית "נער ושפוך", טעמו משתפר פלאים, אבל אין סלט שטעמו לא ישתדרג עם תוספת כזו.

עדיין צר לגלות שהמנות מזעריות, כאילו רומזים לנו שאם אנחנו בטיסה, עלינו להסתפק במועט ולהישאר רעבים עד הארוחה הבאה. מוס הגבינה דרש ארבע כפיות לאכילתו המלאה, היוגורט היה מיני ובסלט היו שלוש עגבניות שרי. חוץ מהעניין הפעוט הזה, מהווה הארוחה החדשה של אל על (ובקרוב, מבטיחים בחברה, יגיעו ארוחות צהריים וערב חדשות ומשופרות) שיפור לא קטן לארוחות הבוקר התעשייתיות בטיסה, ולמרות זאת, כנראה שכדי לטעום סלט ישראלי אמיתי, קצוץ, עם טחינה בצד, נצטרך לטוס בזמן לעוד כמה שנים טובות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...