ראשי » סגנון » אוכלגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

לשתות עם חייזרים

אם חייזרים היו נוחתים כאן באיזה בר, הם בטח היו חושבים שהגיעו לסקוטלנד. שי אילן יצא לחקור את שורשי הוויסקי הסקוטי וחזר עם כמה מסקנות על המקום שבו אנחנו חיים

אלכוהול, הגבול האחרון. אלו מסעותיה של חללית השתיינים. משימתה המתמשכת: לחקור נוזלים חדשים ותרבויות שתיה עלומות. לשתות באומץ את מה שאיש לא שתה מעולם.

יומן הקפטן, 15.12.2159. אתמול, או שלשום, נחתנו בקולוניה מכוסה במים. פיכס. קוראים לה ככל הנראה "סקוטלנד", או משהו כזה, כי על רוב הבקבוקים כאן כתוב "מייד אין סקוטלנד". לא ברור איך נשמדה האוכלוסיה המקומית.

האורגניזמים שחיו פה כנראה לא הצליחו להתקיים מתחת למים. יש עדויות לכך שהם התרכזו ברצועה צרה שקראו לה "הירקון", או "הרברט סמואל" ויום אחד אחוז המים גבר על אחוז האלכוהול באוויר והם טבעו. אולי שירותי הניקוז שלהם לא היו משהו. אולי יום אחד של אמצע דצמבר בלע אותם גל גדול – זו הייתה ההשערה הרווחת בקרב המדענים שלנו, אבל הם לא הצליחו לנמק אותה, בגלל ההנגאובר.

מעל למים בלטו רק כמה מגדלים, שהיושבים בהם כתבו בשפה אחרת, הלשונאי שלנו אומר לנו שקראו לה "צרפתית". ככלל, נראה שהחיים בקולוניה הזאת היו מושתתים על שיטה מעמדית נוקשה מאוד. במגדלים שכנו שליטים בדירות מרווחות, עם שלל מכשירים שלא הצלחנו לפענח אותם, ואילו בבתים הנמוכים גרו האריסים, בתאי מגורים זעירים.

הצלחנו ללמוד כמה דברים על תרבות השתייה של המקומיים. נראה שביום שבו נבלעה קולוניית סקוטלנד מתחת למים, המשקה העיקרי שהוגש בה היה תזקיק של שעורה שהם כינו "ויסקי". קצין המכונה שלנו ניסה את המשקה על עצמו, ועד מהרה כל צוות המכונאים חש בצורך עז ללבוש חצאיות צמר ולחלל בחלילים המחוברים לשקית בד. מוזר, אך לא בלתי נעים.

לקחנו איתנו כמה דגימות של משקאות "ויסקי" מקומיים, מהסוג שעמדו על השולחנות של בתי העסק ביום בו כיסו המים את הקולוניה. אלה היו רשמינו.

לייבל 5 קלאסיק בלאק: מהתווית נודע לנו שהוויסקי התיישן חמש שנים בחבית. בלגימה מתגלה משקה די גברי, חם אבל לא גס. מזכיר גרסה משופרת של "בלנטיינ'ס". ניחוח עישון קל מתמזג יפה עם טעמים הדריים, קצת מרמלדת תפוזים ועץ אלון.

במזכר שהיה מצורף לבקבוק גילינו כמה פרטים על המשקה, כמו למשל שהוא היה

מתאזרח חדש אבל מבטיח, שהוא היה מסוג "בלנדד", ושמי שייבא אותו לקולוניה נקרא "בנימינה ספיריטס". המחיר שלו היה 131 שקל, דומה למשקאות אחרים מסוג "בלנדד", ואולי קצת יותר יקר. אותו יצרן מיישן משקאות גם 12 ו-18 שנה, אבל באלה נעסוק בפעם אחרת, כשיזדמן לנו לטעום אותם.

גלנרות'ס, המשקה השני שאספנו, הוא ויסקי מאזור שהילידים קראו לו בשם "ספייסייד". בניגוד לקודם, זהו סינגל מאלט. מצאנו דגימות של מספר סוגים מהוויסקי הזה, חלקם נמצאו בקומות הגבוהות של המגדלים. אחד הדברים שבלטו ביחס למשקאות הוויסקי האחרים הוא היעדר מוחלט של ניחוחות עישון.
בעוד שנוזל הוויסקי הראשון, ה"לייבל 5" היה ישיר ובלתי מתחכם, ה"גלנרות'ס" היו אינטלקטואליים ומאתגרים: גלנרותס Select Reserve היה בהיר מאוד עם ניחוח תפוזי. בחיך – הרבה חמאה, וניל וקליפת תפוז. אחרי זמן מה השתחררו ממנו טעמי טופי ושוקולד לבן. מחירו היה 270 שקל. ההיסטוריונים וחוקרי האמנות שלנו אהבו במיוחד את הבקבוקים שבהם אוחסן המשקה הזה.

על בקבוקים אחרים גילינו גם התייחסות לתאריכים מקומיים. למשל Glenrothes Vintage 1998, שהיה מורכב יותר ומאופק, אבל גם בו מצאנו מתיקות ופירותיות וגם משהו אגוזי. הוא השתהה על הלשון הרבה יותר זמן מהראשון. המחיר שלו בהתאם, 489 שקל.

באחת מפסגות הקולוניה, בביתו של מי שלהערכתנו היה הקיסר המקומי, מצאנו בקבוק דומה, אלא שבתוכו היה נוזל הרבה יותר נדיר: Glenrothes John Ramsey Limited Edition.  היה בו משהו מתקתק ועשבוני בהתחלה, שהתפתח וגילה תיבול של אגוז מוסקט ווניל.

עם השהיה בכוס, הטעם שלו הולך ומתמלא במקביל להתעדנות של הניחוח. הוא הופך שוקולדי ואגוזי. מורכב מאוד, מזכיר במשהו סוג אחר של משקה מקולוניית "צרפת", שמצאנו באזור אחר בפלנטה הזאת: "קוניאק". המחיר של הבקבוק הזה היה 5,000 שקל. שזה כנראה הרבה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...