כרטיס וייסזה: ביקור בגרמניה
הנסיעה משדה התעופה של מינכן לאחד היעדים האלפיניים היא חוויה. לינה באחת העיירות לשפת האגם ולמחרת נסיעה לצד נחל שוצף, הן מבוא מתאים לקראת ההעפלה לפסגות המושלגות
הטיפול בנסיעת הקיץ החל בחודש מאי. תאריך היעד נקבע לראשית אוגוסט. באתר של אל על, הבחירה הראשונה והקבועה שלנו, הוצעו כרטיסי טיסה למינכן ב-750 דולר . ידידנו חייך: אני לא טס ביותר מ-300 דולר, הצהיר. יש היצע של חברות לואו-קוסט וגם חברות הטיסה הסדירות עתידות להוריד מחיר. בדקנו אצל מקורותינו בחברה הלאומית והללו סיפרו שהמדיניות החדשה היא למצות את הביקוש בעונת השיא (תוצאות הרבעון השלישי מלמדות שהמדיניות הוכיחה עצמה). משמעות המהלך היתה שבאל על לא מעודדים מכירה מוקדמת, כמקובל, על ידי מתן מחיר אטרקטיבי למזדרזים להזמין כרטיסים.
חלף עוד חודש ולופטהנזה הציעה כרטיסים לרכישה מיידית ב-490 דולר. בדקנו באתר אל על ומצאנו שהמחיר לא השתנה. לא התאפקנו וקנינו כחול-זהוב. עתה יכולנו להתפנות ולהזמין בתי מלון. ידידנו המשיך לבדוק את אתרי הלואו-קוסט מדי יום ביומו וגם את אלה של ארקיע, סאן-דור והדקה ה-90. בראשית יולי הוא מצא טיסות של המבורג-אינטרנשיונל (שבינתיים התפרקה) ב-280 דולר. הקליק וקנה. נותרו לו שבעה ימים לטיסה והוא המשיך לבדוק. הוא כעס על עצמו על שנחפז, כי המחיר ירד ל-230 דולר. לעומתו, אנחנו מעדיפים לקנות ולשכוח. זה טוב לעצבים.
אבל שבוע לפני טיסתנו שלחו מאל על מסר לנוסע המתמיד: מבצע! טיסה למינכן ב-486 דולר + 100 נקודות. זה היה דווקא מסר מרגיע למי שקנו כרטיסים בחברה אחרת במחיר זהה ובלי תוספת של נקודות. בנוסף לכך, נהנינו מטיסה באיירבוס A340 מרווח, בילינו חופשה מושלמת בעיירה זולדן, ואפילו מזג האוויר היטיב עמנו: קריר עם זרזיפי גשם, נכון לגוף ולנפש הישראלית הנמקה בחום קיץ אינסופי. ידידנו, שהקדים אותנו בשבועיים בזכות הדיל שמצא, בילה באוסטריה ב-35 מעלות, בלי מזגן.
מזג האוויר משתגע בשנים האחרונות גם באירופה ואינו תלוי במחירי כרטיסי הטיסה. אבל החום והלחות של אוגוסט תמיד ודאיים בישראל. לכן, מי שממריא בצהרי היום מנתב"ג הלוהט ויוצא מן המטוס לפנות ערב במינכן הקרירה, חווה חוויה מתקנת. נסיעה באוטוסטרדה לאורך כ-60 ק"מ בתוך יערות ומישורים ירוקים היא כדור ההרגעה הראשון שבולעים בשקיקה אחרי הנחיתה. לקראת חשכה, בין תשע לעשר בערב, הגענו לעיירה הבווארית באד וייסזה (Bad Weissee), שם הזמנו חדר בבית מלון כדי לבלות ליל מנוחה בדרכנו ליעד הטירולי. במבט ראשון באד וייסזה נראית כעיירה טיפוסית על שפת אגם צנוע בממדיו. יש בה כנסייה מרשימה למראה ומבנים מצועצעים. היא שוכנת למרגלות הרי האלפים בגרמניה ועל גדת אגם טגר, טגרזה בשפת המקום.
עיירת הנופש מארחת בקיץ בעיקר פנסיונרים בזכות מעיינות המרפא המינרליים שלה. אין אזכור פומבי בשום אתר בעיירה לכך שב-30 ביוני 1934 נטבחו כאן רבים מחברי הס-א באירוע הזכור כ"ליל הסכינים הארוכות". חברי המפלגה הנאצית - אנשי גסטפו ואס-אס מנאמניו של היטלר, שחטו את חברי הארגון הסמי-צבאי, אשר לדעת הפיהרר נקט קו עצמאי. היטלר ראה בהם ובמנהיגם, ארנסט רוהם, סכנה להנהגתו. הנווטן הוכיח את יעילותו באיתור בית המלון Am Sonnenbichl. מן הדרך הראשית העפלנו במעלה
לא התאכזבנו. בגן הבירה מגישים בירה מצוינת מתוצרת מבשלת טגרזה שבעיירה שמעבר לאגם. ליווינו את המשקה בנקניקייה מתוצרת בית, תפוחי אדמה צלויים וכרוב חמוץ מבושל. התאקלמנו בעונג רב. את הבוקר הרענן פתחנו בגיחה ליער הנושק לבית המלון. גילינו שם את מפל המים הקטן יחסית שליווה בצליליו את שנתנו השלווה. הכל היה מוקף בעצים גבוהי צמרת שהטילו צל בוקר לח. הנחל השוצף זרם במורד הגיא ולצדו מצאנו שביל הליכה כבוש. זרם המים עורר קנאה ישראלית חריפה. מפלון אחד כזה ואנחנו מסודרים, אמרנו לעצמנו. לאחר ארוחת בוקר מול נוף האחו החלטנו להשקיע שעה נוספת בבאד וייסזה. חנינו בקרבת המים. טיילת החוף מאופיינת בצמחייה רבגונית ומשולטת, מעין גן בוטני בזעיר אנפין, כולל ערוגות של צמחי תבלין. גם מזח הסירות ופסל ראש יפה במיוחד של לואי ברייל, ממציא כתב העיוורים, ראויים לאזכור. הגן מותאם לטיולי עיוורים, וההסברים ניתנים גם בכתב ברייל.
לאורך הגדה המזרחית של אגם טגרזה חולפת הדרך האלפינית הגרמנית. למעשה, יש לה גרסאות אחדות, אם כי נקודת ההתחלה ונקודות הסוף שלה קבועות. היטלר הורה על סלילתה כבר ב-1933. תוכנית הסלילה כללה 105 גשרים על פני נהרות, ועוד עשרה גשרים מעל עמקים, וכן 15 מנהרות. ב-1960 הוחל במימוש תוכנית צנועה יותר. למרות זאת, ב-2002 התקיים טקס לציון מלאות 75 שנים לדרך הנמתחת ממערב למזרח, כ-450 ק"מ מלינדאו שלחוף אגם קונסטנץ עד ברכטגאדן, לא הרחק מאגם קוניגזה, בקרבת גבול אוסטריה. דרכנו לאוסטריה לאורך הדרך האלפינית הייתה לכיוון לינדאו, לאורך כביש D307. הדרך מקבילה לנהר וולבאך ומוליכה לאגם סילבסטן.
יש בעיר שפע בתי מלון ובתים מצוירים לרוב. אנחנו מעדיפים לחלוף על פניה בלי להתעכב. אם צריך ללון בסביבה, המלצתנו היא לעשות כן בכפר גריינאו (Grainau) השכן, הממוקם לצד כביש 23B המוליך לגבול אוסטריה. מן הכפר מטפס כביש לאגם איבזה, 2.5 קילומטרים אורכו וקילומטר אחד רוחבו. מול מגרש החניה ממוקמת מסעדת חוף, שבימי שמש היא מלאה עד להתפקע. בקרבתה אפשר לשכור סירה ולשוט אל אחת מפינות המסתור. אחרים מקיפים את האגם ברגל או עוצרים בחוף הרחצה. בקרבת האגם מצויה תחנת הרכבל המעפיל לצוגשפיצה. אפשר לטפס אל ההר ברכבל גם מן הצד האוסטרי, שם מצפים על הכביש עוקף המנהרה שני כפרים עם הרבה אקשן אלפיני: ביברוויר והרנוואלד. כדי להגיע לטירול נדרש טיפוס למעבר פרן, בגובה 1,200 מטר, ומשם יש לגלוש אל עמק נהר האין. פרנפס (Fernpass), ששימש כדרך מעבר כבר בימי הרומאים - ויה קלאודיה אוגוסטה - נכבש בידי כוח אמריקאי ב-2 במאי 1945, רק שישה ימים לפני כניעת הרייך השלישי.
כיום המעבר היא נקודת עצירה פופולרית ומעידים על כך מגרשי החניה הממתינים לאוטובוסים, שנוסעיהם באים מכל קצוות תבל. חנות מזכרות רחבת ידיים, מזנון שירות עצמי ומסעדה מצפים לנוסעי הטיולים המאורגנים. אבל מה יכולים הללו להספיק ב-20 הדקות שמוקצבות להם? קפיצה לשירותים, משקה, ניצול העצירה לשיחה בסלולרי (העברית נשמעה למרחוק), מבט חטוף לעבר טירת פרנשטיין מן העבר האחר של הכביש? בודדים, ממש בודדים, טורחים לפסוע עוד כמה עשרות מטרים אל הגשר הצופה על אגם טורקיז זעיר, פרנשטיינזה שמו, הטמון בין המצוקים. "כשאלוהים חילק את היופי עמדו אלו בראש התור ולקחו הכל", נשמעה תיירת מזרח תיכונית מתוסכלת רגע לפני שנאלצה לחזור לאוטובוס. הטיול שלה (אוסטריה, שווייץ וגרמניה בשבעה ימים) היה רק בתחילתו. כנראה שהיא תחזור על משפט זה פעמים רבות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם