דרושות: הוראות הפעלה

שרון שחף מגבשת שבעה עקרונות פעולה, המיועדים להוציא אותנו מהמחול ההזוי שאנחנו מנהלים סביב שיטות, יועצים, גורואים וספרים, וכל מטרתו פשוט לגרום לנו להבין את עצמנו

שרון שחף | 13/12/2010 13:47 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
לפעמים נדמה לי שכולנו איבדנו את הוראות ההפעלה המקוריות שלנו. ככה יוצא, למשל, שרווקות המחפשות זוגיות משקיעות זמן וכסף בספרים, בקורסים ובהדרכות המיועדים ללמד אותן כיצד יש להתנהג כדי לתפוס את בן-הזוג. אז הן ממשיכות ומתייעצות עם כל מי שהן מכירות, לפני ואחרי כל פעולה ואמירה. אבל לא רק רווקות: שיטות חדשות למיניהן צצות חדשות לבקרים, ומבטיחות לנו את הבשורה שתמגר סופסוף את כל בעיותינו. לכולם כבר די ברור שצריך לעבוד נורא קשה, בעצם לאורך כל החיים, כדי להצליח "לחיות נכון" ולתפקד בעולם הזה כמו שצריך.

אך האם לא נדמה שכל זה לגמרי יצא מפרופורציה? איך יתכן שכל חיה בטבע יודעת מה לעשות עם תינוק שנולד ללא הוראות הפעלה? מתי להאכיל אותו, מתי לתת לו לפרוש כנפיים? איך יודעת נקבה בטבע מה לעשות כדי למשוך את הזכר? והאם יעלה על הדעת שמי שברא אותנו רצה במכוון להתיש אותנו בחיפוש עצמי ובניסיון לשיפור עצמי לאורך כל חיינו?

גם אני חיפשתי את הוראות ההפעלה שלי. במשך שנים. על ספת הפסיכולוג, אצל מאמן אישי, בספרים, בקורסים רוחניים ובקורסי מודעות למיניהם. ולמרות שלא קיבלתי תשובה, קיבלתי רמזים. כמסייעת בסדנאות להתפתחות אישית למדתי בפעם הראשונה איך זה מרגיש להפסיק לחשוב כל הזמן מה כל דבר אומר עליי – ומנגד לרצות, באמת ומכל הלב, לתת את העולם על מגש של כסף לאנשים אחרים. גם כאלה שבכלל לא הכרתי. אצל הפסיכולוגית התחלתי להבין שהשיפוט העצמי לא יקדם אותי לשום מקום, לעשות דברים למרות הפחד ולראות איך פתאום זה נהיה קל יותר.

אבל את הוראות ההפעלה מצאתי לבסוף לא במקום שבו חיפשתי. הן תמיד היו שם, בתוכי, דיברו אליי, ניסו להדריך אותי – ואני פשוט לא שמעתי כלום. וגם כששמעתי לא ממש הקשבתי. בסופו של דבר, לא מדובר באיזו תורה מסובכת ומפותלת. להיפך, זה די פשוט. אני חושבת שאפשר לנסח שבעה עקרונות בסיסיים שיכולים לעזור למצוא את האבידה.

איור: רחלי פלאוט
גברים, הוראות הפעלה איור: רחלי פלאוט
שבע בום

1.בחינת סיבה ותוצאה. כשמסתכלים על זה מהצד, די מדהים לראות כיצד אנשים מתעלמים בעקביות מן הקשר בין סיבה ותוצאה. לדוגמה: בכל פעם שהילד אומר מילים לא יפות, אנחנו צועקים עליו שאסור, והתוצאה היא שהוא ממשיך ביתר שאת. האפשרות להתעלם פשוט לא עומדת לנגד עינינו, ונראה כי היכולת לכוון את מעשינו לפי התוצאות העקביות שלהם לא ממש נמצאת במערכת ההפעלה שלנו.

2. קודם כל לשנות את עצמי. רוב האנשים כל כך עסוקים במציאת פתרון לבעיות של כל העולם, בטיפול בכולם ובלהיות בסדר עם כולם, עד שהם שוכחים לטפל בעצמם וטומנים את הראש בחול בנוגע לבעיות שלהם ולהשלכותיהן על ילדיהם ועל סביבתם. אז נכון שהעיסוק בבעיות של אחרים מקנה תחושת חשיבות וערך, אבל זה לא באמת עוזר לאורך זמן, לא לך ולא להם.

3. הקשבה לקול הפנימי. בתוכנו מתנהל ויכוח תמידי בין הקול הפנימי שמראה לנו מה אנחנו רוצים, צריכים ומרגישים - לבין השכל שמרצה ללא ליאות, אוהב להשתמש בהפחדה ובמילים כמו "צריך ו"חייב". והשכל בדרך כלל מנצח. כשהדברים ממשיכים להציק מבפנים, אנחנו פונים החוצה ומחפשים את התשובה אצל גורואים, רבנים, מומחים, יועצים ומורים רוחניים למיניהם ומתמכרים לאדם או לשיטה כאלה ואחרים. אך את התשובה, זו שביכולתה לספק לנו את השקט הפנימי שכה חיפשנו, אנחנו מצליחים למצוא בסופו של דבר רק בתוכנו, בדמותו של הקול הפנימי שהיה שם מלכתחילה.

4. רשות עצמית. רבים חיים בהכחשה עצמית של רגשותיהם, של מחשבותיהם ושל רצונותיהם. אי-הלגיטימציה העצמית מושרש כל-כך חזק מבחינה תרבותית, עד כדי שאנחנו מנחילים אותו לילדינו עוד מינקות, ללא מודעות וללא מחשבה. כשאנחנו גדלים ההתכחשות העצמית מתעצמת, וכשרגש או מחשבה אותם אנו תופסים כשליליים מופיעים אנו נחרדים ומנסים למגר אותם או לברוח למקום אחר. מה אם רק הייתם מנסים לתת לעצמכם רשות להרגיש מה שאתם מרגישים, לחשוב מה שאתם חושבים או לרצות מה שאתם רוצים? יתכן שהייתם מגלים כי מבלי לשנות דבר בפעולותיכם יש לכם לפתע יותר שקט, פחות כעס ומקום למחשבה בהירה וצלולה.

5. שחרור השליטה.

רוב האנשים חיים במתח מתמיד, מנסים לנהל ולשלוט בכל מה שקורה סביבם, ובדרך שבה יגיבו, יפעלו או ירגישו אלו שמולם. כל פעולותיהם מונעות מניסיון להימנע מפגיעה בדימוי העצמי שלהם, והם מאמינים שאם חס וחלילה יניחו את המושכות לרגע, הכול יקרוס. אך הניסיון לשליטה באנשים ובמצבים הוא ניסיון עקר, ופעמים רבות כשאנו מוכנים לשחרר, הדברים לפתע מתחילים להסתדר מעצמם.

6. בחינת השאלה "מה באמת אני רוצה?". אם ברגע האמת של כל החלטה, פעולה או אמירה תשאלו את עצמכם מה באמת אתם רוצים ותענו בכנות, תמצאו שכמעט תמיד התשובה תהיה אחת מאלו: "אני רוצה להיות צודק"; "אני רוצה להרגיש יותר...טוב/חזק/מצליח/מוצלח"; "אני רוצה להשיב את כבודי האבוד"; "אני רוצה 'להחזיר' לאחר", "להרגיז אותו" או "להוכיח לו שהוא טועה".

אלו הן תשובות שמטרתן לשים את עצמנו בעמדה גבוהה יותר או לתייג את האחר כפחוּת כדי להרגיש מעליו, ומטרתן לחזק את הדימוי שלנו בעיני עצמנו ובעיני הסובבים. תשובות אלו אינן שגויות, אך הן לעולם אינן עומדות בקנה אחד עם המטרה אותה אתם מצהירים שאתם רוצים להשיג, זו שתעשה לכם טוב. ותמיד, לאחר רגע קטן של סיפוק וניצחון, הן יותירו אתכם עם תחושה של חוסר סיפוק, יגבירו את הכאב בחייכם, את השיפוט העצמי ואת תחושות התסכול והמאבק.

7. כעס, מתח וחוסר סיפוק. השכל האנושי, על שפע טיעוניו, תמיד יצליח לשכנע אותנו שהכול בסדר אצלנו (למרות שאנחנו מרגישים חרא), או שהמצב שלנו הרבה יותר טוב משל אחרים (כאילו שזה באמת משנה משהו). ובכלל, שאין לנו על מה להתלונן (בעודו ממשיך להתלונן). אך לא משנה כמה סיפורים נספר לעצמנו ולשאר העולם, התחושה הפנימית שלנו תמיד תתריע על האמת. כעס, מתח וחוסר סיפוק הן התחושות שילמדו אתכם על מה שמתרחש אצלכם באמת. האם אתם מאושרים, משוחררים, חיים חיי סיפוק והגשמה, או שאתם חוששים להודות שמשהו לא עובד, שמא תצטרכו לקום ולשנות?
הפעולה המתבקשת מתגלה מאליה לאחר שמבינים מה לא עובד - ולא להפך. ומי שמתחיל להקשיב מתחיל לגלות שהוא יודע הרבה יותר מכפי שהיה סבור.

שרון שחף היא מאמנת אישית, מומחית לאימון רגשי ממוקד תוצאה.­לאתר הבית

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''בין גוף לנפש''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_leisure/new_age/ordering_new_4/ -->