חתונה רומנית: דרך של יוגי, פרק 4
בהתחלה פיתו אותי המגע החושני והתחושות הגופניות הממגנטות, ובהמשך הופיעה פתיחות רגשית גדולה. אבל מה שייצב את הרומן היה, כמובן, האינטלקט. אורי יריב מספר למה התחתן עם היוגה הרומנית
הכלה שלי היא היוגה האזוטרית מרומניה, והיא חיה בביתי ובנשמתי כבר עשר שנים. בחרתי אותה בזכות הכנות שלה, משום שהיא מקיימת את מה שהיא מבטיחה. בחרתי אותה מכיוון שהיא ממלאת את לבי ומשקיטה את ראשי ומכיוון שאיתה אני חש שמח ומלא אתגר, משמעות ותוכן.
בהתחלה פיתו אותי המגע החושני שלה והתחושות הפנימיות הממגנטות שהרגשתי בזמן תרגול תנוחות היוגה ותרגילי הנשימה שהיא מציעה; כשהכרתי אותה יותר לעומק הופיעה פתיחה רגשית גדולה, בעקבות הישיבה במדיטציה; אבל מה שייצב את הרומן והפך אותו לברית נישואים כדת וכדין הייתה ההבנה ההגיונית, המורכבת והשלמה, שהיא מציעה בכתבים שלה.
כשהבנתי את זה הבנתי גם שכל הדרכים שפגשתי עד אז היו רק רומנים חולפים. הן הציגו את הדברים מנקודת מבט אחת, שהייתה ממוקדת ברגש, או בשכל או בחוויה של האנרגיה. הגישה החד-ממדית הזאת הותירה תמיד חלק ממני בחוץ. זה כמו ללכת עירום ונזקק לחנות בגדים, שיש בה רק מכנסיים או רק חולצות או רק נעליים. בכל מקרה, משהו ממך נשאר לא מכוסה וקר לך. ביוגה האזוטרית מצאתי תלבושת מלאה ואסתטית, וקיבלתי כלים לפיתוח שלוש הרמות (רגשית, אנרגטית ושכלית), תוך כדי סינטזה שבה כל אחת מהרמות מזינה ומאזנת את האחרות.
קורס היוגה כולל תרגול דינאמי, תרגול מדיטציה והרצאה תיאורטית. התרגול הדינאמי מורכב מתנוחות יוגה (אסאנות) ומתרגילי נשימה (פראנימה). מה שמייחד את התרגול ביוגה האזוטרית הוא השהייה הארוכה והמדיטטיבית בכל תנוחה. היחס לתנוחות היוגה הוא כאל כלי שיכול לעצב בצורה מדויקת את המצב הנפשי, האנרגטי והמנטלי.
כל אחת מהתנוחות מפעילה תהליכים שונים במערכת העצבים ובמערכת ההורמונלית. הפעלת המערכות הגופניות הללו מחוללת מצב נפשי מזוהה, שניתן לשחזר אותו במדויק בכל פעם שמתרגלים את אותה תנוחה. אם אתה עייף ישנן תנוחות שייתנו לך אנרגיה לשעה או שעתיים נוספות, אם אתה עצוב אתה יכול לתרגל תנוחות שמייצרות מצב רוח טוב, ואם אתה מלא חרדה ופחדים ישנן תנוחות מרגיעות ואפילו תנוחות שמעניקות אומץ. מעבר לרובד הגופני, כל תנוחה מפעילה צ'אקרה וכל צ'אקרה מפעילה, בתורה, מצב אנרגטי ונפשי שהוא עמוק יותר ויציב יותר מהמצב הרגיל שלנו.
עוד לפני שהגעתי ליוגה האזוטרית כבר הרגשתי פה ושם את הצ'אקרות, אבל בדרך די מקרית וללא ההבנה התיאורטית המתאימה. עם התרגול השיטתי של היוגה הזאת, החוויה של הצ'אקרות הפכה לדבר מה שיטתי ונגיש, ובכל פעם שאני עוצם את העיניים הן שם. כשאני מטייל בטבע ונפגש עם הים, עם העצים או השמיים, אני חש אותם לא רק בעיניים ובידיים אלא גם דרך הצ'אקרות והגוף האנרגטי. בצורה כזאת המגע איתם הופך קרוב ואינטימי: הגוף האנרגטי כאילו טועם את הטבע ונספג בהשראה שלו. אותה
הצ'אקרות בשבילי הן גם מד רגיש לכל מצב פנימי של חוסר איזון רגשי או מנטלי. מחשבות לא נקיות מפעילות מייד תחושה לא נעימה באחת מהן, והיא משמשת עבורי כפעמון אזעקה שמתריע שהנה סטיתי מהדרך וחזרתי לשרת את האגו. לעומת זאת, כל מצב הרמוני מתבטא בתחושה של אושר עדין, שנובע מצ'אקרה מסוימת. כשאני כותב עכשיו, לדוגמא, אני מרגיש את צ'אקרת הלב ובצורה משנית גם את הצ'אקרה שבמרכז המצח. זה כל כך נעים שפשוט מתחשק לעצום עיניים ולצלול לתוך זה.
הצ'אקרות הן שער למדיטציה, אבל כשזו מעמיקה עוזבים אפילו אותן וממשיכים הלאה. היוגה האזוטרית מציעה כמה שיטות מדיטציה, שאחת מהן נגעה בי מאוד והפכה לחלק אינטגראלי מסדר היום שלי. היא נקראת "ליה-יוגה", והיא מפעילה את חוש השמיעה הפנימי, את "האוזן הפנימית". הליה-יוגה מתחילה בחזרה פנימית, מלודית על מנטרה. אחרי מספר לא רב של חזרות כאלו, עליך להקשיב ל"הד" שמשחזר את הצליל של המנטרה באוזן הפנימית, ולהתרכז בו.
ככל שהמדיטציה מעמיקה, הצליל מתעדן והופך לאינטנסיבי וצלול יותר, כצליל הפעמון. בשלב הבא המחשבה נספגת בצליל שנוצר, ובמקום לשמוע את עצמך חושב אתה שומע בעוצמה את הצליל השמימי הזה, שסופג אליו ללא מאמץ את התודעה שלך. בשלב הזה ההתמקדות בצליל מחוללת, בצורה ספונטנית, שלל חוויות רוחניות שונות ומצבי תודעה גבוהים.
גם אם תהליך זה נשמע קצת מורכב, הביצוע שלו יחסית פשוט ובתוך שבועות בודדים של תרגול בערך חצי מהאנשים מצליחים לשמוע את ההד החוזר של המנטרה באוזן הפנימית, ומי שמתמיד באמת מגיע עם השנים גם לשלבים הגבוהים יותר של המדיטציה. מה שמושך אנשים לתרגול המדיטציה הזו דווקא, הוא העובדה שהמצב של "אין מחשבה", או היעדרו של תהליך החשיבה הרגיל שכל כך קשה להשיג אותו בשיטות ריכוז רגילות, מתרחש בצורה כמעט ספונטנית במדיטציה הזאת, מכיוון שלמחשבה יש נטייה טבעית להיספג בצליל.
לצערי, אני נמנה עם החצי השני של האנשים, אלו שלא הצליחו לשמוע את ההד החוזר של המנטרה אחרי שבועות תרגול בודדים. לי נדרשו שנתיים של תרגול מאומץ עד שהתחלתי לשמוע אותו באוזן הפנימית. אתם יכולים לדמיין מה זה אומר: להקדיש מדי יום חצי שעה עד שעה לתרגול, ולהיכשל מדי יום במשך שנתיים, כלומר לא לשמוע אפילו תזכורות קלושה של הצליל הפנימי. כשהצליל הופיע בפנים זו הייתה חגיגה גדולה, ובתוך חודשים ספורים הוא התקבע בי. אז הפך התרגול ממאמץ סיזיפי לעונג מדיטטיבי. בתום שנתיים עד שלוש שנים נוספות של תרגול, שהיה הפעם מהנה, החלו להופיע מדי פעם גם השלבים המתקדמים יותר של המדיטציה.
לדעתי, מה שמעניק לתרגול את היעילות הרבה שלו הוא דווקא הקורס התיאורטי המקיף, שמסביר את התרגול ואת התוצאות שלו. הידע הזה מוןעבר בקורס שבוע המתפרש על פני 22 שנים, ומקורו בסינטזה של ידע יוגי ומיסטי עתיק עם ידע מודרני מהרפואה, מהפסיכולוגיה והפארפסיכולוגיה. הדגש הוא על מציאת העקרונות האוניברסלים המשותפים, על הלב המשותף שפועם בכל האסכולות הללו ונותן להן חיים.
כי הלא דווקא הדמיון הרב של הידע הרוחני, שהופיע בחלקים שונים של העולם, הוא שמעניק אישור והוכחה לכך שמייסדי הדרכים הרוחניות השונות השיגו את אותה מציאות רוחנית נשגבת עצמה. וגם אם מציאות זו נסתרת כרגע מעינינו, נוכל להיות בטוחים שהיא שם, ממתינה בסבלנות עד שנהיה גם אנחנו מוכנים לראות את סודה ולהיכנס תחת כנפיה.
ובדרך אל המציאות הנכספת הזאת, היוגה האזוטרית היא מקור האור שלי בערפל. נכון שהנישואים שלנו לא היו נטולי מריבות וספקות, אבל בכל זאת, מאז שהכרתי אותה אני לא מביט הצדה יותר ולא מחפש לי דרך אחרת. אני יודע בפנים שזהו זה. לא בגלל שזו הדרך הכי טובה בעולם, אלא מכיוון שזו הדרך הטובה ביותר בשבילי. ההוכחה לכך היא שגם אחרי כל כך הרבה שנים ביחד, במהלכן הייתה לנו לא מעט שגרה, אני עדיין מביט בה באותה התלהבות של ירח הדבש. נדמה לי שרק אתמול פגשתי את סודותיה, והיא עדיין תגלית ותעלומה גדולה בשבילי.
לבלוג של אורי יריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם