ונשמרתם לנפשותיכם
(מתרופות שנויות במחלוקת. וגם: איך לסלק שיער חיות מחמד מהבגדים, לחזק ידיות של מחבתות וסירים, להיזהר ממנצ'יז ציבורי, משפט מחוזי וספר לאנשי עסקים. לגזור ולשמור)
תוך זמן קצר פניה השחירו באופן מבהיל, לשונה הכחילה, ומרגע לרגע מעברי האוויר נסתמו לה בגלל התנפחות. לא הייתי איתה כשזה קרה, ומאוחר יותר נודע לי שבכוחותיה האחרונים היא חטפה את בנה התינוק בידיים, ורצה איתו מפתח ביתה לרחוב. ברוב תושייה היא חשבה שאם היא תתמוטט בחוץ, עוברי אורח אולי יוכלו להציל אותה, אבל אם זה יקרה לה בבית, איש לא יידע על כך. בנשימות אחרונות היא הצליחה להזעיק את בעלה לפני שאיבדה את ההכרה.
התחרפנתי כששמעתי את כל הפרטים. פשוט התחרפנתי. על המזל המדהים שלנו בעלה הצליח להגיע בזמן, טס איתה לבית החולים, וחייה ניצלו. היינו בטוחים שזה היה התקף אלרגיה אישי שלה, אבל רק כשסיפרנו את המקרה המזעזע הזה לחברים, מכל הכיוונים ומכל החורים התחילו לצוץ סיפורי זוועה מכלי ראשון - אני חוזרת: מכלי ראשון - על מקרים של כמעט מוות, ומוות שקרה לאנשים מהתרופה הזו. ספציפית. אף פעם לא כתבתי את הסיפור הזה, כי מרוב הלם הדחקתי אותו. אבל לפני זמן לא רב, נעמה, אשתו של ארקה שטמפר, המגדל הידוע של עשב החיטה, נטלה כדור אופטלגין, ותוך שלושה ימים היא נגמרה. "אישה בריאה וחזקה מתה", אמרה אחות בית החולים בנהריה, לארקה, בעלה. בדוח הנתיחה שלאחר המוות (שצילומו מצוי בידי) כתובה סיבת המוות הברורה, וזה כדור האופטלגין.
ולמרות שאסור לתת אותה לנשים בהריון ולמניקות, בבתי החולים נהוג לתת אותה לנשים אחרי לידה, לשיכוך כאביהן. גורמים אינטרסנטיים משחקים עם המספרים כדי לייצר סטטיסטיקות "מרגיעות", הטוענות שמדובר במקרה מוות של אחד למיליון - למרות שהמציאות היא כמובן חמורה בהרבה. רק בשבעה של נעמה שישה אנשים שונים סיפרו לארקה על מקרים מחרידים שקרו להם או למשפחתם מהכדור הזה. אז מה? כל המקרים הנדירים התנקזו לשבעה אחת, ולסיפור שלנו? ומה שאני בעצם אומרת זה שיטאטא איש-איש מפתן ביתו ויהיה העולם נקי. כי עד שמשרד הבריאות יתעורר לסווג את האופטלגין כתרופת מרשם, הרי אפילו אותה חברה שמייצרת את האופטלגין, מוכרת משככי כאב אחרים - אז למה להתעקש דווקא עליו?
"איך נפטרים משיערם של הכלב והחתול שנתפסים לבגדים ונשארים לאחר הכביסה?", שואלת בתיה, "אבל בלי להיפטר מהכלב או מהחתול, כי את שניהם אנחנו אוהבים מאוד?".
התשובה היא שמייבש כביסה הוא הדבר היחיד שמעיף את שיערות הכלבים והחתולים תוך כדי
ערבול ברוח החמה, ואוסף אותן בתוך הפילטר שלו. אם אין בבית מייבש כביסה, כדאי לנסות פעם
נמאס לכם מה"שפיל" הקטן והמבאס הזה של ידיות הסירים והמחבתות שלכם? קחו מברג פיליפס (זה שיש לו ראש צלב), וחזקו עכשיו, אבל ממש עכשיו, את הבורג שלהם, אחרת שוב תשכחו, וצריך כבר לתקן את העניין. כי מאחורי כל ידית רופפת של סירים ומחבתות מתחבא בורג רופף. יאללה, עכשיו. כולה חצי סיבוב חזק, נחוש, בלתי מתפשר, וחייתה נפשכם.
בתרבויות מסוימות נהוג להגיש את האוכל לפה רק ביד ימין, כי ביד השנייה מנגבים את התחת, וסליחה, גברת זליבנסקי, על הצרפתית שלי. ואם איזה חסר תרבות מבלבל בין היוצרות ואוכל ביד הלא נכונה, הלך עליו.
אצלנו אין בידול כזה. שתי הידיים פעילות לכל המטרות, שבדרך כלל מבצעת היד הדומיננטית. ומי לכפך יתקע (הא הא) שמתרחשות שם הפסקות מתודיות בין כל הפעולות, לשטיפה במים וסבון? אז בברים (או באירועים ואירוחים) - אבל במיוחד בברים - כשאתם חופרים בתוך קעריות הפיצוחים הקולקטיביות, תחשבו כמה אצבעות עם ציפורניים מזוהמות חפרו שם לפניכם, ואיפה האצבעות האלה היו קודם. נגעלתם? טוב מאוד. איי רסט מיי קייס.
"העניין עם אדם מפורסם שנראה בסדר בעיני עצמו הוא שהמפורסם לא באמת נדלק ממי שנדלקת עליו בזכות זה שהוא מפורסם, כי זו עובדה טריוויאלית כבר. זה קל מדי. כלומר, הגבר, במהותו, הוא כובש. אם זה קל מדי, זה לא כיבוש, זו זלילה. זלילה, בהגדרתה, משעממת. אתה לא מבחין בפרטים. אתה רק נהיה שמן. והייתי שמנמן" (אברי גלעד בתשובה לרביב גולן ורז שכניק, על הצלחה עם בנות).
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, טיפים? שלחו מייל לאודטה: odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם