נשמה של עיר: יום ולילה בליסבון
חנויות בנות מאתיים שנה, מסעדות נוצצות, אקווריום ענק ומוזיקת נשמה גדולה מהחיים. לא ברור למה הפורטוגזים כל כך מלנכולים. רוני ערן יצאה לטייל בליסבון וחזרה עם טעם של עוד, לא רק בגלל המאפים
מאז נפילתו של הדיקטטור אנטוניו סלזאר ב-1974, החלה פורטוגל להיפתח לעולם ובעשור האחרון היא פועלת במרץ כדי ליישר קו עם יתר חברות הקהילה האירופית. כמו כל בירה אירופית, גם ליסבון מתהדרת בסממנים המתחייבים: שדרה מרכזית עם לואי ויטון והוגו בוס, קניוני ענק עם זארה ו-H&M, מוזיאונים מעודכנים כמו מוזיאון Brardo לאמנות מודרנית, ובקומפלקס החנויות והמזון המהיר "ארמזיינש דו שיאדו" בעיר התחתית, מכינות מוכרות עוטות כפפות כריכי בריאות מחיטה מלאה ונבטים.
אבל יותר מכל, זה הטעם של פעם שכובש את הלב בליסבון, ואכן אפשר עדיין לחוש בה את מגע ראשית המאה הקודמת, ארוג בחיי היומיום שלה.
ליסבון היא עיר קטנה למדי (600 אלף תושבים). היא בנוייה ממקבץ של רובעים צפופי סמטאות ובתים ישנים מחופים באריחי קרמיקה צבעוניים. חשמליות ציוריות מטפסות בחריקה במעלה הרחובות המרוצפים אבן. בביישה (Baixa), העיר התחתית, מצחצחי נעליים עדיין מציעים את שירותיהם, ובקיוסקים מוכרים מעל דלפק פשוט משקה אחד בלבד - ג'ינג'ה, ליקר דובדבנים מקומי, בכוסיות זכוכית קטנות (עם או בלי פירות בתחתית. 1.10 יורו לכוסית).
"החוק הליסבונאי אומר: ארוחת בוקר לא אוכלים בבית, אלא בפשטילריה, חנות המאפים", מספרת הלנה ריביירו, מדריכת התיירים שלנו. "ליסבון היא כנראה העיר שיש בה הכי הרבה חנויות מאפים לראש", היא צוחקת. ועוד נגיע אל היהלום שבכתר. מי שיאמץ את ההמלצה שלה יוכל לפתוח את היום בקונפיטריה סנטרל (Praca da Figueira, 18), הוותיקה מ-1829, בכיכר פיגיירה שבלב העיר התחתית.
ליסבון יושבת בעמק ועל הגבעות שמשני צידיו, מעל לשפך הנהר טז'ו. בעמק נמתחת Avenida da Liberdade (שדרת החופש), ומשני צידיה בתי מלון יוקרתיים וחנויות של מעצבי על. היא מובילה אל רובע ביישה, העיר התחתית שבין שתי הכיכרות המרכזיות, כיכר רוסיו עם התיאטרון הלאומי, וכיכר קומרסיו המוקפת מבני ציבור ונושקת לנהר. את לב העיר התחתית חוצה רחוב אאוגוסטה (Rua Augusta), מדרחוב החנויות והמסעדות התוסס, שבו התמקם לאחרונה גם Mude, המוזיאון החדש לאופנה ולעיצוב.
על הרכס המזרחי מתנשא המבצר ותחתיו סבך הסמטאות הצפופות של רובע אלפאמה (Alfama) העתיק. זהו הרובע היחיד ששרד את רעידת האדמה הגדולה של 1755 שהחריבה חלק עצום של העיר. על הרכס המערבי נמצאים רובע שיאדו (Chiado) הסטייליסטי ובהמשכו רובע ביירו אלטו (Bairro
מרחובות העיר התחתית אל הרובעים שעל הגבעות, מטפסים אזרחי ליסבון ותייריה ברחובות תלולים מרוצפי אבן, ונעזרים בכמה אמצעי תחבורה מיוחדים: רשת של חשמליות ישנות, רכבל מ-1892 ומעלית ברזל מ-1902, שתוכננה על ידי תלמידו של גוסטב אייפל. השימוש בכל אחד מהם הוא תענוג בפני עצמו.
ליסבון נוסדה כנראה על ידי הפניקים ומאז כבשו אותה רבים והטביעו בה את חותמם - הרומאים, הוויזיגותים, המוסלמים והנוצרים. ב-1255 הפכה לבירת הממלכה הפורטוגלית. תור הזהב שלה היה במאות ה-15 וה-16, אז יצאו ממנה המגלים למסעות הימיים הגדולים והפכו אותה לאימפריה.
רעידת האדמה הגדולה ב-1755 ובעקבותיה צונאמי ושריפות, כילתה חלק גדול מהעיר וכמאה אלף מתושביה. מרקס דה פומבל, יועצו של המלך ז'וזה הראשון, הנהיג את מלאכת השיקום האדירה ובנה בעצם עיר חדשה ומודרנית.
ב-1932 עלה לשלטון הרודן אנטוניו סלזאר ועד 1974 הקפיאה הדיקטטורה שלו את התפתחותה של המדינה. עם נפילת שלטונו החלה פורטוגל להתעורר וכיום היא חלק מהקהילה האירופית ומיישרת קו במהירות עם שכנותיה.
הדרך הטובה והנעימה ביותר להכיר את ליסבון היא ברגל ולשלב בשוטטות נסיעה בחשמליות. הנסיעה איטית ומזגזגת במעלה הרחובות הצרים, ומאפשרת לראות בנחת את מרכז העיר ואת הרובעים החשובים. קו 28, שמכונה גם "חשמלית התיירים" הוא המומלץ ביותר.
רובע שיאדו הוא הרובע הטרנדי והבוהמי של ליסבון. מתגוררים בו אמנים, אנשי תיאטרון ומוזיקאים. המשורר פרננדו פסואה נולד בשיאדו ב-1888 ופסלו ניצב בחזית בית הקפה המפורסם של הרובע, קפה אה ברזיליירהA Brasileira) ), מעוז האינטלקטואלים המקומיים, שנוסד ב-1905. עדיין אפשר לשתות בו קפה על בר העץ המקורי וליהנות מעיצוב הארט-נובו היפהפה שלו.
A Vida Portuguesa היא אחת מכמה חנויות ייחודיות ברובע, שמייצגות טרנד מקסים של רטרו מקומי. בחנות מגוון גדול של "מוצרים של פעם": סבונים, צעצועי עץ, עפרונות ומחברות, חפצי קרמיקה ואפילו קופסאות שימורי מזון, באריזות המקוריות משנות השלושים, שיוצרו מחדש. תושבי ליסבון, שגדלו על ברכי רבים מהמוצרים האלה, חוזרים וקונים אותם בהתרפקות נוסטלגית. תיירים רוכשים אותם בשל יופיים וייחודם.
כיכר לואיש דה קאמוייש, ע"ש המשורר הלאומי, מחברת את רובע שיאדו עם ביירו אלטו, רובע חיי הלילה של העיר (שפירושו השכונה העליונה). נחמד לשוטט בו גם במשך היום אבל בערב מתעוררים לחיים כל הברים, המסעדות ומועדוני הפאד.
אוהבי מוזיקה לא יחמיצו בילוי במועדון פאדו, מוזיקת הנשמה הנהדרת של פורטוגל. הפאדו (מקורו במילה פאטום - גורל), מייצג את הפן העגמומי של הפורטוגזים, את ה-Saudade המפורסם, שפירושו געגוע, כמיהה. "כן, אנחנו בהחלט מלנכוליים. תמיד מביטים לאחור בצער ומקטרים", אומרת הלנה ריביירו.
Clube de Fado ברובע אלפאמה הוא אחד ממועדוני הפאדו הטובים בליסבון. בין המנות וכוסות היין והפורט האורות כבים, הבמה הקטנה מוארת באור אדום ושלושה נגנים עם כלי פריטה מלווים בזה אחר זה שלוש זמרות וזמר. כולם מצויינים ועולה על כולם נגן הגיטרה הפורטוגזית. אחר כך יסתבר שזהו מריו פאשקו (Mario Pacheco), בעל המועדון, שהוא גם המלווה וכותב השירים של מריזה, הדיווה העכשווית של סצנת הפאדו.
אבל לא רק פאדו. את סצנת המועדונים של ליסבון מוביל מועדון Lux, שבבעלותו של שחקן הקולנוע האמריקאי ג'ון מלקוביץ. מלקוביץ' צילם סרט בפורטוגל והתאהב בה וכבר קנה בה כמה נכסים. גם מסעדת היפים והמפורסמים Bica do Sapato (השפיץ של הנעל), הצמודה למועדון, בבעלותו.
ברובע בלם (Belem) נמצאים כמה מהאתרים ההיסטוריים המרשימים של פורטוגל, עדות לתקופת הזוהר של מסעות הגילוי הימיים הגדולים במאות ה-15 וה-16. חשמלית מס' 15 מכיכר פיגיירה או מכיכר קומרסיו (כעשרים דקות נסיעה) מגיעה עד התחנה הראשונה בסיור בבלם - מנזר ז'רונימוש.
המנזר המרהיב, אתר מורשת עולמית של UNESCO, נבנה על ידי המלך מנואל הראשון ב-1502. עיצובו העשיר, השופע תבליטים של יצורים ימיים, קונכיות, אלמוגים ופרטי ספינות, טיפוסי לסגנון המנואליאני, שנועד לפאר את המסעות הימיים ומהווה ביטוי מרשים לכוחה ולעושרה של פורטוגל בעידן ההוא.
מול המנזר, על גדות הנהר, מתנשאת אנדרטת המגלים (Padrão dos Descobrimentos). הדרך אליה עוברת על פני מרכז התרבות החדש והמרשים של ליסבון, ובו מוזיאון Berardo לאמנות מודרנית.
האנדרטה היא מונומנט אבן ענק ומרשים ביותר, שגובהו למעלה מחמישים מטר. הוא נבנה ב-1960 לציון 500 שנה למותו של אנריקה הנווט, שהוביל את היציאה למסעות הימיים הגדולים של פורטוגל.
מגדל בלם (Torre de Belém) שבקצה הטיילת, הוא מונומנט היסטורי מרשים נוסף. המגדל המבוצר מראשית המאה ה-16, נבנה על גדות הנהר לצרכי הגנה וכשער הכניסה הרשמי לעיר. גם הוא מאופיין בסגנון המנואליאני המפואר וגם הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית של UNASCO.
כדי לחוות את החלק המתוק ביותר של בלם יש לחצות בחזרה את הכביש ולסור את הקונדיטוריה ובית הקפה Pasteis de Belem. סביב שולחנות קטנים בכמה חדרים גדולים מגישים את מוצר הדגל המפורסם, ה"פשטאיש של בלם" - מצע בצק עלים ממולא בקרם וניל. אין לטרוח לאכול אותו בשום מקום אחר בעיר. רק בבלם הוא יוצא פריך ונהדר כל כך. למה? זו תעלומה שלא ניתנת כנראה לפיצוח. 0.90 יורו ליחידה. לפזר אבקת סוכר וקנמון, להכניס לפה ובדרך החוצה לקנות בדלפק עוד כמה לאחר כך.
בשנת 1998 התקיים בליסבון היריד העולמי אקספו. כל חלקה המזרחי של העיר שלאורך הנהר חודש ונבנו בו כמה מונומנטים פוטוריסטיים מרשימים ביותר. המתחם שקיבל את השם "פארק האומות" (Parque das Nacoes) כולל את תחנת הרכבת שתכנן האדריכל הנודע סנטיאגו קלטראווה, את מרכז הקניות הגדול, ואסקו דה גמה, שני מגדלים מרשימים המעוצבים כמפרשיות ענק, ברים ומסעדות, ואת האטרקציה המרכזית, ה-Oceanarium, אקוואריום ענק ובו 8000 בעלי חיים. רכבת קטנה עוברת על פני האטרקציות המרכזיות בכל 20 דקות ואפשר לצפות בכל אלה גם בנסיעה ברכבל.
חובבי השופינג ימצאו בליסבון עיר כלבבם. הבילוי בקניונים הוא הספורט הלאומי של הליסבונאים ובקניוניהם הרבים מיוצגות כל הרשתות האירופיות במחירים נמוכים יותר יחסית לערים אירופיות אחרות. קניון Tejo, בפאתי ליסבון, הוא הגדול שבהם. קניון Colombo, שבתוך העיר, נחשב עד לשנים האחרונות לקניון הגדול באירופה.
יש גם שני אאוטלטים גדולים: Freeport Alcochete - למעלה מ-140 חנויות עודפים של מיטב המותגים (פראדה, הוגו בוס, זארה, אדידס וכו') נמצא במרחק 30 קילומטר ממרכז העיר. אאוטלט Campera נמצא כ-50 קילומטרים צפונה לליסבון, ליד העיירה קרגדו, והוא נגיש בקלות בהיותו קרוב מאד לכביש המהיר מליסבון לפורטו, ה-A1.
אין כיום טיסה סדירה לפורטוגל. הטיסות הסדירות כוללות עצירה באחת מבירות אירופה. אני הגעתי לליסבון דרך בריסל, עם "בריסל איירליין", אבל אין ספק שמגיעה לליסבון ולפורטוגל טיסה סדירה מישראל.
"שגרירות ישראל בפורטוגל ומטה משרד החוץ עושים בשנים האחרונות מאמצים רבים לקדם את תחום התיירות בין שתי המדינות", אומר אהוד גול, שגריר ישראל בפורטוגל, "והתיירות הצליינית היא הענף הבולט ביותר. אנחנו פועלים בשיתוף עם מפעילי תיירות מקומיים ועם המנהיגות הדתית בכנסיות הקתוליות והאוונגליות של פורטוגל כדי לעודד הגעת עולי רגל לבקר בארץ".
"לצערנו לפני עשר שנים הופסקה פעילותו של קו הטיסות הישיר בין ליסבון וישראל. אנחנו מאמינים שחידושו לא רק אפשרי אלא גם כדאי כלכלית. מעבר לכל מה שיש לפורטוגל להציע לתיירים יש בה מבחינת התייר הישראלי גם עניין מיוחד לאור המורשת היהודית המפוארת שהתקיימה בה לפני מאות שנים, ששרידיה פרושים בכל רחבי המדינה".
כתבות נוספות על יעדים תיירותיים בעולם: באתר Tnet.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם