הנסיכה של ויילס: מרק כרישה ותפוחי אדמה
היא לא סקסית, אפילו קצת גדולה ומגושמת, אבל אי שם בויילס הרחוקה, לכרישה יש מעריצים. שחר שילוח החליטה לגאול את הכרישה ולרקוח מתכון למרק חורפי שישים אותה על המפה שלכם
יש אנשים שגם לא יזהו אותה באף אחד מהשמות האלה – הכרישה היא ירק שוליים שלא עומד בתחרות עם ירקות הסלט והמרק האחרים, למרות שאפשר לאכול אותה חיה, מבושלת, אפויה או מטוגנת. האמת? לא הוגן. הכרישה גדלה באגן הים התיכון מזה אלפיים שנה, הרבה לפני שהגיעו, למשל, תפוחי האדמה, שמאכילים אותה אבק במדד הפופולריות אצל הירקן.
אבל אל תדאגו לה. יש לפחות עם אחד שחולק לכרישה כבוד שלא ירקות רבים זוכים לו: החל מהמאה השישית לספירה, הכרישה היא הקמע של הוולשים. היא אפילו מופיעה ב"הנרי החמישי" של שייקספיר, בקטע בו המלך מכריז שהוא עונד כרישה כי הוא וולשי. תכף תבינו מדוע דווקא את הירק הניחוחי הזה בחר המלך להצמיד לעצמו.
הכרישה מזוהה עם הקדוש המיסיונר דיוויד (Dewi Sant), פטרונה של ויילס, שחי במאה השישית לספירה. חוץ מהפצת הנצרות והקמת מנזרים, סנט דיוויד היה צמחוני אדוק, שהתקיים על לחם, מים, עשבים וכרישות. למרות או בגלל אורחות חייו הסגפניים, האיש היה חזק וגבוה והאריך שנים. עוד לפני שהוכר כקדוש, נודע דואי (בשמו הוולשי) כמי שהאל חננו בכוחות מיוחדים וביכולת לחולל ניסים.
הכרישה, כמו הקדוש שחיבב אותה, נחשבה מאז ומתמיד לצמח בעל סגולות מיוחדות, כמו ניקוי הדם, מניעת התקררויות, הקלה על כאבי לידה, ריפוי פצעים ואפילו שימשה לטיפול באנשים שברק הכה בהם. מלבד יתרונות בריאותיים, לכרישה ייחסו תכונות מיסטיות, כמו סיוע בחיזוי העתיד. על פי האמונה הוולשית, נערות ששוכבות לישון ביום סנט דיוויד עם כרישה תחת הכרית, יראו את בעליהן העתידיים בחלומותיהן.
מעשיה נוספת שמהללת את דואי, קשורה לקרב בין הוולשים לבין הפולשים
אבל עם כל הכבוד לדואי ולמלחמותיו בפגאנים, יש להניח שהכרישה ביססה את מעמדה בקרב הוולשים הרבה לפניו ולפני שהנצרות הגיעה לסביבה. הדרואידים, כהני הדת הפגאנים, הכירו היטב את צמחי המרפא, הקסם והמאכל, והשתמשו בהם לצרכי רפואה ופולחן.
במהלך השנים, הפך הנרקיס, צמח עם מראה וריח קצת יותר אטרקטיביים, לסמל של ויילס, אבל הצבעים הלאומיים של הנסיכות נותרו הירוק והלבן של הכרישה ולא הצהוב של הנרקיס, ועל מטבעות של פאונד אחד, המטבע המייצג את האומה הוולשית בבריטניה, מוטבע איור של כרישה, עדות למעמדה המיוחד בקרב הוולשים.
מרכיבים ל-1.5 ליטר מרק:
2 כפות שמן קוקוס או שמן צמחי אחר
3 יח' כרישה
4 תפוחי אדמה בינוניים
1 כפית שטוחה ג'ינג'ר מרוסק
מלח
½ כוס חלב קוקוס (עדיף מקרטונית ללא חומרים משמרים)
מים מסוננים
ההכנה:
1. פורסים את החלק הלבן של הכרישות (את העלים הירוקים שומרים לסלט, לציר ירקות או לכל תבשיל אחר), קולפים את תפוחי האדמה וחותכים לקוביות בינוניות.
2. מחממים את השמן בסיר ומאדים בו את הכרישה עד שהיא מתחילה להיות שקופה.
3. מוסיפים ג'ינג'ר, תפוחי אדמה ותבלינים ומאדים יחד כדקה.
4. מוסיפים את חלב הקוקוס ומכסים במים. לאחר שהנוזל רותח מנמיכים את האש ומבשלים עד ריכוך.
5. טוחנים את המרק בעזרת בלנדר מוט.
גיוונים:
אין צורך לדייק במינונים. אם אתם אוהבים טעם בצלי מודגש ומרקם קליל יותר, תגברו את הכרישה על חשבון תפוחי האדמה. מי שאוהב תיבול דומיננטי יותר, יכול להוסיף שום או להשתמש במחית קארי ירוק שמתאימה כאן מאוד. מי שלא מסתדר עם חלב קוקוס יכול לוותר עליו או להמיר אותו בחלב סויה טהור (ללא סוכר ומלח).
להגשה:
מניחים כף אפונה במרכז כל קערית או בוחשים קלות עם כפית פסטו כוסברה. אפשר גם וגם.
פסטו כוסברה:
2 כוסות דחוסות כוסברה ללא גבעולים גסים
1 כוס שמן זית
4 כפות גרעיני דלעת (או גרעינים אחרים)
מלח ופלפל
טוחנים הכול יחד ומאחסנים בצנצנת קטנה ונקייה.
הזנה: 8. כרישה עשירה במינרלים, מנגן, בברזל וגם בוויטמינים, אך רוב הוויטמינים נהרסים בבישול. כמו יתר החברים ממשפחת השומיים היא תורמת לאיזון הכולסטרול ומפחיתה את הסיכון לסרטן המעי הגס ולסרטן הערמונית.
ידידותיות לסביבה: 8. כל המרכיבים צמחיים ופרט למוצרי הקוקוס, גם מקומיים וניתנים לרכישה ללא אריזות.
ידידותיות למשתמש: 9. המרק פשוט להכנה וטעים מאוד גם אחרי חימום ביום שאחרי.
הדאווין: 8. תלוי איך תחליטו להגיש אותו – התוספות אחראיות כאן על אפקט הדאווין.
זיל הזול: 9. פרט למוצרי הקוקוס כל המרכיבים זולים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם