צמד חמד: ביקור מלבב במזרח צרפת
ליון ודיז'ון הן הפנינים של מזרח צרפת. האיכות הקולינרית שלהן, כמו ערכן ההיסטורי, היא סיבה טובה לסייר בין שכיות החמדה שלהן. אה, וגם משחקה של הפועל תל אביב בליון ביום שלישי הקרוב
ההיסטוריה הקולינרית שהקנתה לליון את תהילתה, תחילתה במאה ה-16, כאשר שמן של מסעדות ביסטרו הבושון (Lyonnais Bouchon) שלה החל להתפרסם מעבר לגבולותיה. כיום, מנות שהוכנו בידי שפים בעלי כוכבי מישלן יימצאו במסעדות שמחיר ארוחה בהן שווה למשכורת בשכר מינימום. אך אם ברצונכם באווירה ובמזון מקומי, שנהנה מאיכויות התוצרת האזורית, מסעדת הבושון הוא המקום בשבילכם. ליון הביאה לעולם הבישול מנות אחדות ובהן פטה אווז, חזירון צלוי ונקניקיות andouillette.
בתחום המשקאות יש לה זכות יוצרים על הליקר קרם דה-קסיס ועל משקה ה"קיר" הממזג את הליקר עם יין לבן ("קיר רויאל" מצרף שמפניה במקום היין). ובל נשכח את החרדל שבזכותו הכרנו את שמה לראשונה בלי לדעת שיש לה אוצרות קולינריים נוספים. החוויה הקולינרית הופכת למושלמת בשתי הערים בזכות יינות בורגונדי על מגוון האזורים שבהם מייצרים אותם ומעניקים להם את שמותיהם: קוט ד'אור, בוז' ולה, קוט דו רון ואחרים.
עם כל הכבוד לשפים של ליון, את המדור אנו מקדישים לה בזכות כדורגלניה. בשנים האחרונות שמה של העיר יצא למרחוק הודות לקבוצת הכדורגל המקומית, שבשנה שעברה העפילה לחצי גמר גביע האלופות, והשנה היא מתמודדת בבית אחד עם הפועל תל אביב.
ליון נוסדה בידי הרומים כלוגדונום ומאז נודעה כמרכז כלכלי שהגיע לשיאו בתקופת הרנסנס, במאות ה-15 וה-16. היא החלה לארח ירידים ובעקבותיהם התפתחה מערכת הבנקאות שלה. נפתח בה בית דפוס שנים בודדות לאחר המצאת הדפוס בידי גוטנברג, והיא נעשתה בית ייצור חשוב בתחום. היא נעשתה גם למרכז החשוב באירופה בתחום תעשיות המשי והבדים המעוצבים. בימי המהפכה נמוגה תהילתה של ליון והעיר שיקמה עצמה במאה ה-19 כעיר תעשייתית וכעירם של פועלים. בימי מלחמת העולם השנייה נודעה ליון כמרכז של תנועת הרזיסטנס ומנהיגה, ז' אן מולין, נלכד באחד מפרבריה. כיום העיר משויכת לחבל רון-אלפ והיא בירתו. בנוסף לכדורגל היא מפורסמת בכך שהיא מארחת את מפקדת האינטרפול ואת חברת החדשות של היבשת, אירוניוז.
שתי גבעות צופות על מרכזה של ליון ושני נהרות הזורמים דרומה לים התיכון - הרון והסאון - מתמזגים בה. לבה הכלכלי והמסחרי מצוי על לשון היבשה ביניהם ומכאן גם שמו - פרסקיל (Presqu'ile). המאמץ של פרנסי העיר להתחבר למרכזים האחרים של היבשת הציב את האוטוסטרדה המחברת את פריז למרסיי קרוב למרכזה. פרויקט זה נחשב לאחד האסונות התכנוניים באירופה המתחדשת (כיום נוספה לה אוטוסטרדה עוקפת).
בבואנו מפריז על "אוטוסטרדת השמש" נחתנו ללא הכנה בפרסקיל ונדרשנו למאמץ לא קטן כדי להיחלץ מן הפקקים ולהגיע לבית המלון. במשך כל שהותנו ניצלנו את הטראם המקומי, בעוד מכוניתנו נחה בחניון. רוחבו של חצי האי פרסקיל, הכלוא בין הרון ממזרח והסאון ממערב, אינו מגיע ליותר מקילומטר אחד. לאורכו של חצי האי הוקמו כיכרות אחדות
הרובע העתיק של ליון נבנה בתקופת הרנסנס והוא ממוקם על הגדה המערבית של נהר הסאון, למרגלות גבעת פורבייר. מדריכי התיירות מספרים שרובע זה הוא שני לונציה בהיקף גודלו של רובע שהשתמר מאותה תקופה. כאן התגוררו בבתיהם המפוארים סוחרים עשירים, מקומיים וזרים. המבנים הללו שופצו בשלהי המאה הקודמת. ציר התנועה העיקרי של הרובע הוא רחוב סנט ז'אן המשופע בחנויות ומסעדות המשרתות תיירים. דווקא את האטרקציה התיירותית של הרובע, טרבול (Traboules), החמצנו . מדובר במסדרונות ובמעברים, רבים מהם תת קרקעיים, שנבנו בתקופות שונות, והם מחברים בין בתים וחצרות. במלחמת העולם השנייה הם שימשו את לוחמי המחתרת. חלקם פתוחים לביקור אך בעת שהותנו בעיר לא התאפשר להיכנס אליהם.
לגבעת פורבייר, עם הבזיליקה המפורסמת הבנויה שיש לבן ולה ארבעה צריחים, הוענק השם "הגבעה המתפללת" בזכות שפע מוסדות הדת שהתמקמו שם. זאת אחת משתי הגבעות המאוכלסות החולשות על העיר וכאן התמקמו הרומים, שהותירו לתיירי 2010 אמפיתאטרון. התצפית מן הבזיליקה לעבר העיר היא אטרקציית התיירות המובילה של ליון. אפשר להעפיל לגבעה בעזרת פוניקולר היוצא מתחנת המטרו "ויהליון". לרדת , כדאי ברגל. הגבעה האחרת היא קרואה-רו, שאירחה בעבר את בתי המלאכה של תעשיית המשי. היא ממוקמת בין הנהרות, מצפון לפרסקיל. גם שם ניתן למצוא את מעברי הטרבול. מרכז העסקים המודרני, עם גורדי השחקים, נבנה בשנות השישים של המאה הקודמת ברובע פארקדיה, ממזרח לרון.
דיז'ון צנועה יותר בממדיה וייתכן שבשל כך היא מרשימה יותר את התייר. דיז'ון הייתה בירתם של נסיכי בורגונדי החל מהמאה ה-11 וימי הזוהר שלה הגיעו לשיאם במאות ה-14 וה-15, בעקבות קשרי נישואים עם משפחתם של שליטי פלנדריה, כשעל כס השלטון משמשים פיליפ האמיץ, ז'אן ללא חת ופיליפ הטוב. בימיהם התרכזו בה אצילים, אמנים וסוחרים מכל רחבי אירופה, שעשוה לעיר מלהיבה בהותירם לדורות הבאים מבנים להתפאר בהם.
מגדל פיליפ הטוב הוא אחד מהן ואם יתמזל המזל, יתאפשר לעלות לראשו כדי לראות את העיר ממעל. אם יתיר לכם השומר בפתח מתחם בית העירייה להציץ על מדרגות השיש-אסקליה גבריאל שמן - ולצלמן, אמרו לו תודה. באגף האחר של הבניין המרשים הזה ממוקם המוזיאון לאמנויות יפות, שבנוסף ליצירות ציור ופיסול משכן גם את קברם של פיליפ האמיץ וז'אן ללא חת. הכנסייה הגדולה של כל עיר קתולית מבטיחה חזיתות מעוטרות, פסלים, ויטראז'ים, כיפות מאוירות ועוגב רב ממדים. כנסיית נוטרדם של דיז'ון אינה שונה והיא מצויה במרחק גוש בניינים אחד מארמון הדוכסים. שעון ז'אקמר שבחזיתה מציע צלצול ומופע מדי רבע שעה. בעיר כנסיות נוספות הראויות לביקור: כנסיית סן מישל, ממזרח לארמון, שגם לה חזית מפוארת והיא בולטת בזכות שני מגדליה.
גם כנסיית סן בנין, ליד כיכר הנושאת שם זהה, אינה מרוחקת מהארמון. היא זכתה לפרסום בזכות העוגב שלה והקריפטה, הכנסייה התת קרקעית שגודלה עולה על זאת שעל פני הקרקע. בכנסייה זאת קבור פיליפ הטוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם