בגדים לקץ העולם
תערוכה חדשה שמציגה את האופנה היפנית ב-30 השנה האחרונות, מזכירה שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד. ריאיון בלעדי עם אקיקו פוקאי, אוצרת התערוכה, וזיכרונות נעימים משופינג בטוקיו
אבל יותר מזה: התערוכה מעניקה תוקף לפועלם של מעצבי האופנה איסי מיאקי, ריי קוואקובו מ?קום דה גרסון", קנזו טקדה, יוז'י יאממוטו, ג'וניה ווטאנבה, ג?ון טקהאשי מ"אנדרקובר" ואחרים, ששינו לעד את פני תעשיית האופנה הבינלאומית מאז שהציגו את עבודותיהם בשבוע האופנה בפריז בתחילת שנות ה-80.
"בגדים לקץ העולם", כפי שהיטיבה לתאר זאת כתבת "לה פיגארו" ג'ני סאמט בטור שפרסמה באוקטובר 1982.
התערוכה נפתחת עם דגם של ריי קוואקובו מקולקציית סתיו-חורף 1984-1983, מתאבן לסעודה שלמה: חצאית שחורה עשויה צמר וניילון, ומעליה סריג שחור גדול ממדים שנסרג בקליעה רחבה. הטקסטורה הגסה, הצבעים הכהים והדיסוננס בין שני החומרים, הפנו עורף למסורת התפירה העילית הפריזאית ולצבעוניות שנשבה מבתי האופנה של כריסטיאן דיור ואיב סאן לורן. פריז, שראתה כבר כמעט הכול, נותרה עם עיניים פעורות.
התערוכה, בקומתו העליונה של ה"ברביקן", מתפרשת על פני חמישה אולמות וסוקרת באופן ליניארי את התפתחות השפה האוונגרדית היפנית: מהמינימליזם השחור היאממוטואי ועד לחדשנות הטכנולוגית של מיאקי, באמצעות חלוקת המיצגים לארבע מתודות של יצירה: בשבח הצללית; אופנה שטוחה ודו-ממדית; מסורת וחדשנות; יפן הקולית.
שלוש בובות מציגות את עבודותיו הדוממדיות של איסי מיאקי, ועל ידי כך מתמקדות בבגדים השטוחים שיצר לקולקציית אביב-קיץ 1989 מסדרת Original Pleats: שתי מערכות לבוש לנשים, בגזרה רחבה ורחוקה מקווי המתאר של הגוף, עשויות בד פליסה בצבע לבן, מציעות משחק אחר עם הממדים.
בהמשך החדר מוצג פרויקט A-POC, ראשי תיבות של A Piece Cloth of Cloth, המרשים שפיתח מיאקי בשנת 1999 עם מעצב הטקסטיל דאי פוג?יווארה, כיום המנהל האמנותי של בית האופנה. בטכניקה זו מוכנסים למחשב נתונים של גזרה ומידה, שנסרגים או נארגים במיוחד על גליל בד. לאחר מכן ניתן לגזור את הבגד ישירות מהגליל, דבר שחוסך נפולת בד. בסרטון וידיאו שמציג את התצוגה הראשונה של הקולקציה בפריז נשמעות קריאות התפעלות, צרחות ממש, מתוך הקהל הצרפתי המעונב.
את התערוכה אצרה היסטוריונית האופנה אקיקו פוקאי, אוצרת ראשית ומנהלת המכון לתלבושות בקיוטו, אחד הגופים החשובים בעולם לחקר הלבוש. בריאיון בלעדי ל?סגנון?
באפריל 1981 הציגו קוואקובו ויאממוטו את עיצוביהם בתצוגה במלון "אינטרקונטיננטל? בפריז, לעיני כמאה עיתונאים ועורכי אופנה. קלייר מיסס, כתבת האופנה של המגזין Liberation, ציינה למחרת התצוגה כי "שני מעצבים אלו היו הכוח המניע לדחיפת גבולות הלבוש העכשווי אל עבר קו של בגדים דה-קונסטרוקטיביים, עשויים חומרים גמישים ובעלי צורה פשוטה.? " האסתטיקה הפרובוקטיבית של קוואקובו ויאממוטו, שלפעמים מוצגת בתור ?האוונגרד היפני,? התברגה בפרדיגמה הדומיננטית באופנה המערבית של אותם ימים,? מסבירה פוקאי. "שניהם הצליחו למסד מבט נוסף, אחר, על יופי ואסתטיקה. האופנה היפנית התחילה למשוך תשומת לב רבה בעולם, ועידן חדש החל".
שוטטות איטית בין חדרי התערוכה משולה לסיור בחנות ממתקים למבוגרים. היד רוצה לפרוץ ולגעת בשמלות השיפון הקלות שעיצב ווטאנבה בסוף שנות ה-90, שמראן מזכיר חצבים פורחים, אך נעצרות דום לנוכח עיניהן הפקוחות של עובדות הגלריה. לאתנחתה ממושכת ניתן לעצור ולבהות בסרטו החשוב והפיוטי משנת 1989 של וים ונדרס על יאממוטו, Clothes Notebook on Cities and, שמוקרן בחדר הסמוך. יש שרואים בסרט מסמך תיעודי מרגש, יש שכמעט רצו לעקור את המקרן ממקומו.
הסטודנטים הרבים לאופנה שפקדו את התערוכה בשבוע הראשון לפתיחתה התיישבו על שרפרפים קטנים אל מול הדגמים וניסו לצייר בקושי רב את הגזרות והטקסטורות המרשימות, שמשפיעות עד היום על מעצבים מדורות שונים. לא בכדי נחשבים שישיית המעצבים מאנטוורפן שפרצה בשנות ה-80, ביניהם מרטין מרג'יאלה ודריס ואן נוטן, ל"ילדי קוואקובו".
זאת גם הסיבה שנבחר שם התערוכה, "יופי עתידי". "מעצבים צעירים כמו מרג'יאלה, הלמוט לאנג ואן דמולמיסטר אימצו את רוח הדה-קונסטרוקטיביזם שהובילו קוואקובו ויאממוטו", מסבירה פוקאי. "האסתטיקה הזו זכתה לפרשנות עמוקה יותר במאה ה-21. כשתעשיית האופנה המערבית חיפשה כיוון חדש לעתיד, הם הסתכלו לעבר המעצבים היפנים, שכבר עשו זאת".
ההצלחה שלהם בפריז היתה פנומנאלית מאמצע שנות ה-80 ועד היום. אבל מה הייתה מידת הצלחתם ביפן באותן שנים?
"הם הגיעו לפריז עם קולקציות שלמות בעיצובם. קוואקובו, למשל, ייסדה את 'קום דה גרסון' כבר בשנת 1969. אבל פריז היא המקום היחיד בעולם שהשפיע על תעשיית האופנה במאה ה-20. מצד שני, אופנה יפנית מבוססת על תעשיית הטקסטיל. תעשיית הקימונו, שבסיסה ביפן, יצרה בסיס רחב של תעשיית טקסטיל מתוחכם. מעצבים יפנים השכילו להשתמש בתעשייה הזו, ובאמצעותה לפתח טקסטורות וטקסטיל ייחודי".
ובכל זאת, הדיאלוג של המעצבים היפנים עם הקימונו, לפחות כפי שזה מצטייר בתערוכה, מינורי.
"זה לא מדויק. אתה יכול לראות בעבודה של המעצבים בורה אקסו, הירויוקי הוריהאטה ומאקיקו סקיגוצ'י מהמותג Matohu השפעות של הקימונו. הם חוקרים באופן יסודי את האסתטיקה, הטכניקה והטקסטיל של הקימונו, ומבנים אותו לכדי בגדים עכשוויים. לצערי תעשיית הקימונו והטקסטיל ביפן נעלמה, אבל לשמחתי, ולמרות זאת, דור המעצבים הצעיר ביפן מאוד מוערך בעולם".
טוקיו. דצמבר 2000. בחוץ אפס מעלות, אבל בבתי הכלבו של יפן מכירות הכריסמס מחממות את האצבעות. בקומת המעצבים הצעירים אני נתקל לראשונה בעיצוביו של טאקויה אנג?ל, שמשלב בין בדי קימונו מסורתיים לבדי PVC מבריקים. התוצאה: גותיקה מטורפת, מהסוג שמצדיק הוצאה של 250 דולר לחולצה, למרות שברור שתלבש אותה רק פעם אחת, למסיבה. מאז היא קבורה בארון. אבל היי, מה זה לעומת המבטים המשתאים מהעוברים ומהבליינים בתל אביב? כמעט עשור לאחר מכן, בטיול ערביים בשדרות אומוטסנדו, שנחשב בעיני רבים לשאנז אליזה של העיר, טוקיו היא טיול בארץ המותגים. "דיור","פראדה", "לואי ויטון","טוד'ס", " גוצ'י"ואחרים מפארים כמעט כל רובע בטוקיו: גינזה, אאויאמה, שיבויה. לכל רובע - ויטון משלו. פעם עוד אפשר היה למצוא כמה קוריאנים או ישראלים שמכרו גם זיופים ב-50 דולר לתיק. היום קוראים לזה "נפל מהמשאית".
אבל למסורת זמן משלה. השנים כמעט ולא הרסו את ההתקהלות המסורתית של בני הנוער היפנים מדי צהרי יום א' בכניסה ליויוגי פארק בהרג?וקו, המכה של האופנה הצעירה ביפן. ילדות במראה נזירה מופקרת, נערים בחיקוי עלוב לאלביס, ראפרים בשנקל לובשים מכף רגל והראש את בגדי המותג הקולי A Bathing Ape, ותיירים - הפעם לא יפנים - חמושים במצלמות לתעד כל רגע.
שכונת הרג'וקו נותרה תחנת חובה לחובבי אופנה יפנית צעירה ובועטת, זאת עם הדפסי המאנגה, אסטרו-בוי, ניטים והרבה צבע. אבל אולי רק לעיני תיירים שאינם מלומדים מספיק ברזי האופנה. אלו ירחיקו לבוטיק האפלולי של ג?ון טקהאשי ברובע אאויאמה היוקרתי, ויגהצו בחנק סכום התחלתי של 400 דולר לחולצת טי עם קרעים וניטים מאת אחד המעצבים הרותחים בעולם בשנים האחרונות. בלונדון הם היו משלמים על זה יותר. בדוק. "זה מעגל קסמים. המעצבים הצעירים משפיעים על מה שהצעירים בשכונות הרג'וקו ושיבויה לובשים, ובתמורה זוכים להשפעות מצד הצעירים עצמם,? מסכמת פוקאי. "האינטראקציה שנוצרת בין שני הצדדים היא זו שיוצרת בעצם אופנה חדשה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם