תוסס בכוס: שמפניות איכותיות
אם אתם אוהבים את הקאווה שלכם בעיקר כי היא במבצע של שלוש במאה, הכתבה הבאה לא בשבילכם. שי אילן, מאוהב מתמיד, מוכיח שיש גם שמפניה יוקרתית. עכשיו רק צריך להציע למישהי נישואין. כתבה תוססת במיוחד
אם אתם קוראים את הכתבה הזאת, סימן שיש לכם יכולת מוטורית מסוימת (להזיז את העכבר, נגיד?) שזו פחות או יותר האינדיקציה לכך ששתיתם השנה קאווה או למברוסקו, או פרוסקו, או אסטי, או זקט. אני לא יודע את המספר המדויק של בקבוקים מבעבעים שנמכרו השנה בארץ, אבל שמעתי על מכירות של בין מיליון אחד לשלושה. סביר להניח שזה יותר קרוב לשלושה - שהלוא, היגיון ברזל, הם נמכרים תמיד בשלישיות.
ואם, כפי שהנחתי, אתם שותי קאווה, אתם בטח משלמים עליה שלוש במאה, או שלושים לכוס. מי שמוכר לכם את זה קונה אותה בעשרה שקלים לבקבוק. קשה לנצח את זה. גם לא צריך. אל תשתו בירה, ככה יישאר לי יותר.
יש קאוות טובות, הן לא עולות שלוש במאה, אבל העם אוהב תוסס, ולך תשכנע אותו שיש הבדל בין אר-סי קאווה לקוקה קאווה. וקשה מזה, לך תשכנע אותו לשתות שמפניה. למה לו? אמר מי שאמר "באורות המהבהבים של המועדון, מי יודע מה זה הדבר התוסס הזה שיש לך בכוס ממילא". רוצה לומר, מי שלא מתעניין בטעם, לא צריך להמשיך לקרוא. גם מי שלעולם לא ישלם חמישים שקל על דרינק לא צריך להמשיך לקרוא, אם הוא לא רוצה שסתם ייצאו לו העיניים.
אני נזהר שבעתיים הפעם, כי אני כבר שומע באוזני רוחי את זעקות השבר נוסח "תל אביבים מושחתים שותים יין ב-600 שקל בעת שב - (מדינת העולם השלישי החביבה עליכם) - גוועים ברעב. קודם כל תפרקו את הג'נטים החדשים מהפז'ו 407 שלכם ותיסעו באוטובוס כמוני, ונדבר. ואני בכלל לא תל אביבי, אני
בואו נדבר תכל'ס. שמפניה מצוינת, ממותגת מאוד ושכיחה יחסית, תעלה לכם היום בסביבות 230 שקל לבקבוק. אני מדבר על בית השמפניה הכי גדול, מואט אה שנדון (נא להבליע בחן את הנון הסופית ב"שנדון", כדרך המצוננים), ועל שמפניית ה - NV שלו (נון וינטג', ע"ע בויקיפדיה), הברוט איפריאל.
רגע, אתנחתא. אני בטוח שגם לוגמי הקאווה הפשוטה (רציתי לומר "נחותה" אבל היבואנים יכרסמו את ראשי מעל כתפיי) יכולים לתאר לעצמם סיטואציה שבה לא יהיה להם פרצוף למזוג משהו פחות ערך: הצעת אירוסין עם טבעת בתחתית הכוס? הולדת אחיין? פיתוי מושקע? האם עליי לומר עוד?
וכעת, אחרי הפתיח הארוך והתוקפני הזה (בתוספת מעט מודעות עצמית שנרכשה במחיר של יותר מבקבוק שמפניה כל שבוע במשך שנים), נעבור למשקה עצמו.
בלונדינית חושנית: ברוט אימפריאל . תוכלו למצוא אותה ביותר ויותר מקומות בכוסות, במחיר של בין 49 ל-60 שקל לכוס. אני מאוד אוהב אותה. שמפניה קלילה יחסית, נעימה ונקיה, אפרסקית משהו וקצת הדרית, עם מינרליות קלילה מאוד, חמצמצות של תפוח וגימור ארוך. טעם של יוקרה ורעננות. כאמור, בקבוק כזה עולה בסביבות 230 שקל. אלגנטית, חושנית וטרנדית כמו הפרזנטורית שלה, סקרלט ג'והנסן.
המאוזנת: הברוט רוזה 2003. שמפניה עוצמתית אפילו יותר, ומלבד פירותיות היא מינרלית, אפילו קצת מתכתית ויש בה גוון חושני ומענג של עור, תבלינים כמו אניס וקינמון וקפה. היא שופעת אופי, מאוזנת אבל לא מאוד מורכבת. 420 שקל.
המפתה: ברוט רוזה 2000. פריכה, ארומטית ומתובלת, השמפניה הזו היא אחת החביבות עליי מההצע של בית מואט אה שנדון. ממוקדת ומאוזנת, עם גוונים של פירות יבשים, אפרסק, פירות הדר וחמצמצות טובה וכן לחם קלוי ופלפל שחור. מעניינת ועם גימור מינרלי, יבש ומפתה. 420 שקל.
הבוגרת: ברוט 2000. שמפניה מהוקצעת, שמאופיינת בבועות קטנות וישרות. יש לה ניחוח קלוי ושלל טעמים של פירות: הדרים, פירות קיץ ופירות טרופיים. היא בפירוש נמצאת כעת בשיאה, והיא משלבת את הרעננות והאופי של הבציריות הקודמות עם רצינות ומורכבות. יש בה פרחוניות נאה ופיניש ארוך. 380 שקל.
הקטינה: דום פריניון אונוטק 1995. השמפניה ממחוזות החלום. קטיפתית, מעודנת ומבושמת ומורכבת לאינסוף. 15 השנים האחרונות כאילו לא הותירו בה קמט והיא עכשיו צעירה מאוד, כמעט צעירה מדי. טעמים מתונים של פירות, כמו אגסים ותפוחים נפתחים לגוון אגוזי ופרחוני, עם מעט שמרים ולחם לבן.
טקסטורה מדהימה ותסיסה נעימה ומלטפת. ההתפתחות וההשתנות בכוס מרהיבות. אם במקרה מתגלגל לידיכם בקבוק, אתם יכולים בהחלט לחכות איתו 10-15 שנים בלי חשש, למרות שאפשר לשתות עכשיו. המחיר, ובכן, בסביבות 3,000 שקל לבקבוק. לא סביר להניח שתמצאו אותו בחנות ואם אתם רוצים כזה, דברו עם היבואן, י.ד עסקים, שמחזיקים כמה עשרות בודדות מהנקטר הנפלא הזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם