רואה שחורות: ראיון עם הבלוגרית דיאן פרנט
היא לובשת תמיד אך ורק שחור. היא לעולם אינה מסירה את משקפי השמש ואת המגדל המוזר שעל ראשה. ידיעה בבלוג שלה יכולה להגיע ל"ניו יורק טיימס" תוך רבע שעה. דיאן פרנט, בלוגרית האופנה הכי חשובה בצרפת, היא בכלל אמריקאית (שהתחתנה ארבע פעמים.( ראיון עם סטייל
פרנט היא ללא ספק אושיית האופנה החשובה ביותר בפריז, ואחת מהחשובות בעולם. היא מחזיקה כבר חמש וחצי שנים את בלוג האופנה A Shaded View on Fashion(מבט מוצלל על אופנה,( ששמו נגזר מההופעה הכהה שלה שדוגלת בצבע השחור. המבט שלה על עולם האופנה הצרפתי אינו שגרתי. עובדה שבין אם קוראים לך מארק ג'ייקובס או קרל לאגרפלד, דיאן פרנט תהיה הסיוט שלך. גדול או קטן ככל שתהיה, פרנט היא זו שמחליטה. מי כמו לאגרפלד יודע עד כמה.
בחודש יוני לפני שנה פרנט הוכיחה בעל כורחה עד כמה גדולה ההשפעה שלה על עולם האופנה העולמי. בפוסט שפרסמה בבלוג שלה כתבה שאלבר אלבז, המעצב הראשי של "לנוון", עומד להחליף את קרל לאגרפלד, המעצב המיתי של "שאנל". "במשך 15 דקות זו הייתה שמועה שהשתלטה על כל הפלנטה," מספרת פרנט, כשהיא כובשת את ראשה חבוש התרבוש בין ידיה העדויות טבעות בצורת סלעים.
"אמנם זה משהו ששמעתי ממקור מאוד טוב, כנראה לא מספיק טוב, אבל אני עדיין מאמינה שבזמן שכתבתי את זה, זה היה נכון. ובכל זאת, כתבתי שזאת שמועה. כעבור רבע שעה זה היה בכל מקום, כולל ב'ניו יורק טיימס,' וכמובן ש'שאנל' ו'לנוון' השתוללו מזעם. מיד פרסמתי תיקון, אבל הזכרתי את זה כשמועה. אני לא אפקיר עכשיו את המקורות שלי, אבל אני יכולה לספר לך היום, במרחק של יותר משנה מהאירוע, שזה הגיע גם מתוך 'שאנל' וגם מתוך 'לנוון'. בינינו, אני מאמינה שהיה בזמנו משא ומתן עם אלבז, ולאגרפלד לא רצה לעזוב."
קיבלת תגובות מאלבז ומלאגרפלד?
"לפני כמה חודשים פגשתי את אלבר בסרט של טילדה סווינטון. אמרתי היי לטילדה כי אנחנו מכירות, ואלבר אמר לטילדה שאני התחלתי את השמועה שהוא הולך ל'שאנל'. אני מניחה שלאגרפלד הוא זה ששונא אותי, ואני מכבדת את זה. ובכל זאת, אני מקבלת הזמנות לתצוגות של 'שאנל', למרות שלא הגשתי השנה בקשה, כי כבר הרגשתי לא נעים עם כל הנזק שעשיתי. אז אלבר אלבז חייך אלי, ואני רציתי למות."
פרנט היא כנראה ההוכחה הניצחת למידת התפתחותה של תופעת הבלוגרים בעולם. היא פתחה את הבלוג בפברואר ,2005 והייתה אחת מבלוגריות האופנה הראשונות. "היום יש מיליונים כאלה, ואנשים עושים מזה ביזנס. אבל זה מאוד הקפיץ אותי קדימה." היום יש לה כ12,000- מבקרים בבלוג בכל יום, וכ300,000- מבקרים בחודש. רוב הקוראים שלה הם מתחום האופנה, העיצוב והאסתטיקה: עיתונאים, עורכים, מעצבי אופנה, בתי אופנה גדולים, מעצבי פנים ואדריכלים. "הגדירו את הבלוג שלי כיותר מדי אינטלקטואלי בשביל תחום האופנה, אף שאני רחוקה מלהיות אינטלקטואלית," מבטלת פרנט.
בנוסף לכתיבת הבלוג היא מעבירה פעמיים בשנה קורס בבית ספר לאופנה בפריז, ובשלוש השנים האחרונות היא עורכת משותפת של מגזין ZOO בהולנד, שעוסק באופנה ובמוזיקה. בנוסף, היא מארגנת פסטיבלי סרטי אופנה: פסטיבל הסרטים השנתי שיזמה בפריז ונקרא על שם הבלוג שלה ,ASVOFF - הוצג בספטמבר האחרון במרכז פומפידו והוא הראשון בעולם שעוסק באופנה, סגנון ויופי. כשהיא לא עסוקה בבימוי סרט דוקומנטרי זה או אחר, היא מתייצבת בשורות הראשונות של התצוגות הנחשבות. "יש לי סטאז'רים שעוזרים לי בפסטיבל הסרטים, סטאז'ר לאסטרטגיות עסקיות
פרנט בוחרת להיפגש סמוך למקום מגוריה, ברובע השביעי של פריז, במסעדת "שתי הדבורים," שמיועדת בעיקר לנשים שמזמזמות מעל סלט במשך שעות ארוכות. ביום המחרת ייפתח פסטיבל סרטי האופנה שארגנה, אבל זה לא הפריע לה לזמזם את סיפור חייה בארוחת צהריים ארוכה. מקרוב היא מתגלה כפחות מאיימת - קטנטנה ודקיקה בעלת עור פנים בהיר, מפודר וחלק, ואף שאנחנו יושבות בתוך המסעדה, היא לא מסירה לרגע את משקפי השמש הכהים והחתוליים שלה.
אני חייבת לשאול אותך, מה הסיפור של הקונסטרוקציה הזאת על הראש שלך, ואיך בדיוק את בונה אותה?
"אני לא רוצה לגלות סודות. זה לוקח 15 דקות, ואני יכולה לבנות את זה גם בחושך מוחלט. זה מגביה אותי, אז אני חושבת שזאת הסיבה. הגובה האמיתי שלי הוא 1.60 מ,' אז אני גבוהה מטאבי (בלוגרית האופנה בת ה14- מארצות הברית - מ.נ.( כנראה הפלטפורמות והשיער מעלים אותי לגובה, כי רציתי להיות גבוהה יותר."
ומה הסיפור מאחורי המראה הכללי של האלמנה הסיציליאנית?
"זה סוג של מדים. התחלתי עם זה לפני יותר מ20- שנה, כשהייתי מעצבת. באותה תקופה לבשתי רק בגדים צבעוניים, אבל פתאום מצאתי שהצבעים מסיחים את הדעת בזמן שרציתי להתמקד בעיצוב. לפני עשרים שנה החלטתי ללבוש גם רעלה, שאותה אני לא לובשת היום. הכל התפתח מעצמו, זה לא משהו מודע. יש בחורה בלונדון שעושה עבורי פלטפורמות, נטשה מארו. היא עושה פלטפורמות גם לדפני גינס. הן נוחות לי כמו נעלי התעמלות."
מה ההשראה ללוק הזה?
"הסרט 'הכלה לבשה שחורים,' ז'אן מורו, מארי אנטואנט וציורי גויה."
את נעלבת לפעמים?
"מי לא."?
פשוט עם כל התחפושת הזאת את נראית מאוד מרוחקת.
"אני בו זמנית אינסיידרית ואאוטסיידרית. אני לא רוצה לשחק את המשחק שהרבה אנשים משחקים, לא רוצה להישאב פנימה, לא רוצה פוליטיקות, אז אני משאירה את עצמי נבדלת".
פרנט, אמריקאית במקור, לא מגלה את גילה ")אני מבוגרת ממך וצעירה מיוקו אונו.(" היא נולדה בפרבר של פילדלפיה, לאב שעסק בדפוס ואם רואת חשבון. משם עברה לניו יורק והפכה למעצבת אופנה, מקצוע שבו עסקה במשך 13 שנים. "הייתי באובססיה לאופנה, ואובססיה דומה לסרטים. הסגנון שלי היה אלגנטי וחזק. תמיד קראו לי אוונגרדית, אבל לא ראיתי את זה ככה. רציתי לגרום לנשים להרגיש חזקות, יפות ואייקוניות, אבל לא וולגריות. חשבתי שאלגנטיות היא פשטות. עם גוף טוב צריך בגד פשוט וטוב. כמובן שהיום חייבים לקשט כדי ששמלה תעלה 3,000 יורו, אבל אני לא הרווחתי הרבה, כי מה שהיה חשוב לי זה לעשות בגדים יפים. לא הייתי מאוד רווחית, למרות שהיום עוד לובשים את הבגדים שעיצבתי. מישהו רצה לאסוף אותם ולעשות מהם תערוכה. יש לי חברה ישראלית, עפרה, שיש לה הרבה בגדים שלי."
למה בחרת בפריז?
"ידעתי שזה יהיה מקום שקשור לאופנה, אז אמרתי פריז, לונדון או מילנו. לונדון לא אקזוטית. את מילנו אני אוהבת, אבל דברים לא זזים שם מהר. אז בחרתי בפריז, כי זו בירת האופנה. אבל לא התחלתי שוב ביזנס פה, כי לא היה לי כסף".
המעבר לפריז, לדבריה, "היה כואב. בניו יורק הייתי שם דבר כמעצבת, וכשעברתי לפריז לא הייתה לי אסטרטגיה. הצרפתית שלי הייתה לא משהו. עזבתי מדינה, חברה." העבודה הראשונה שקיבלה בפריז הייתה כמעצבת תלבושות באחד מסרטיו של עמוס גיתאי, שם נקלעה למיני סכסוך עבודה עם הבמאי הישראלי.
"היה מאוד קשה לעבוד איתו. הוא הגיע לראות את הבגדים, הכנתי הכל מכל כדי שיבחר את מה שנראה לו. הוא נכנס, לא אמר שלום, לא תודה, הסתכל על המיטה ואמר 'אין פה כלום.' שאלתי אותו איך ירצה להלביש את אנה סגויה, הכוכבת, והוא ענה שהוא רוצה אותה עירומה. היא הייתה בת ,50 אז לא היה סיכוי שזה יקרה. בסוף עמוס אמר לי לשאול את התאורן בן ה87- מה לעשות, והוא אמר לי להלביש אותה איך שאני רוצה. בואי נאמר שאין לי אהבה גדולה לעמוס גיתאי."
בהמשך המצב השתפר: היא הייתה עורכת אופנת נשים במגזין של ג'ויס מא, עבדה כמפיקת אופנה, הייתה עורכת אופנה באתרי האינטרנט של "ווג" ו"אל" וכתבה שלוש וחצי שנים את הטור "ד"ר דיאן" באתר של "ווג." "קיבלו אותי טוב מאוד," היא מציינת.
איך את מסבירה שאמריקאית יושבת בעיר האורות ומשפיעה ככה על האופנה הצרפתית?
"אני לא יודעת. אולי מישהו אחר צריך להסביר את זה".
את חברה של המעצבים שאת כותבת עליהם?
"אני חברה של מעצבים, אבל לא המסחריים. למשל, זואי ברואץ' מבודיקה חברה שלי, אבל לא טום פורד, מארק ג'ייקובס או אלבר אלבז. במסיבות אנחנו אומרים שלום זה לזה, אבל אנחנו בפירוש לא חברים."
את נאמנה למעצבים?
"אני נאמנה, אבל אני גם כנה. אם אני לא אוהבת משהו אכתוב את זה, אבל לא אכתוב שמשהו הוא זבל, גם אם אני חושבת את זה."
עד כמה בתי האופנה מנסים לקדם עצמם באמצעות הבלוג שלך?
"כמו לכל בלוג, הם לא מפסיקים לשלוח לי תמונות של אנשים שלובשים את זה וזה, ואני לא מפרסמת כאלה חומרים לעתים קרובות. אם בתי אופנה רוצים לפרסם - הם מוזמנים לקנות באנר. הם מקדמים את עצמם אצלי בבלוג כשהם נותנים לי מושב נחמד בתצוגה. לקח לי שנים להשיג מושב בתצוגה של דיור. הם מאוד לא כיבדו אותי, ולא חשבו שזה חשוב שאהיה שם. העדפתי שהצלם שלי יהיה שם, והיום בכלל לא אכפת לי לא להגיע. ראיתי אלפי תצוגות בחיי."
בשנים האחרונות נשמעים סיפורים מלוכלכים על תעשיית האופנה, שמציגה אסתטיקה, אבל זו בעצם אוכלוסייה שאוכלת את עצמה מבפנים. זה משהו שאת נחשפת אליו?
"אני אומר לך בכנות, זה לא עולם נקי. אם את גבר חמוד, אז תצליחי מאוד. זה עולם מוזר ומצחיק. אני זוכרת שישבתי בתצוגה ליד ז'אן-ז'אק פיקארד, יד ימינו של ברנר ארנו ב.LVMH- הוא דיבר עם עיתונאית על מה היה קורה אם היה מת ונולד מחדש, והייתה לו האפשרות לבחור בין להיות אינטליגנטי או נאה. הוא ענה שהוא היה בוחר להיות נאה. ואני אומרת לך שזה בגלל שהוא כבר אינטליגנטי, אבל יודע בדיוק איך עולם האופנה פועל. תראי כמה זמן לקח לאלבר אלבז להצליח וכמה זמן זה לקח לטום פורד."
אז את רואה לכלוך.
"אני רואה הרבה לכלוך."
מה את חושבת על טאבי, הבלוגרית האמריקאית בת ה?14-
"פגשתי אותה פעמיים. פעם אחת כשהוזמנתי לכנס בלוגרים בניו יורק, ואמרתי למארגן שהאדם היחידי שאני רוצה לפגוש זו טאבי. עשינו שיחת ועידה עם אביה סטיב, כי בכל זאת, היא רק בת ,14 והיא מאוד שמחה לשתף פעולה. פגשתי אותה שוב עם אביה באנטוורפן כשהיא הגיעה לתערוכת כובעים, והילדה הזאת פשוט מקסימה. כל כך מתוקה ואינטליגנטית."
היא הפכה, בדיוק כמוך, לאייקון אופנה. איך את מסבירה את זה?
"אני חושבת שהדור של גילאי 20-10 זה דור אינטרנט שגדל עם ידע ומודעות, אז זה לא כל כך נדיר שמישהי שגרה בשיקגו תדע כל כך הרבה על אופנה. הדרך שבה היא מתלבשת היא אישית, ולא נראה כאילו היא לוקחת מראה מהמסלול ומדביקה אותו לעצמה. יש לה אופי."
איזה עוד בלוגים את קוראת?
"אני אוהבת את הבלוג ,BOF ביזנס אוף פאשן. אבל אין לי זמן לקרוא בלוגים. אני מתעוררת בשבע וחצי בבוקר ומתחילה לעבוד - לכתוב את הבלוג, שזה לוקח המון זמן. סדר היום שלי תלוי בפרויקט שאני עובדת עליו, בין אם זו תערוכה, פסטיבל סרטים, עיתונות. אני נוסעת המון, ועכשיו אני בפריז כבר חודשיים, שזה הכי הרבה זמן שהייתי בפריז ברציפות אי פעם. שותפים שלי בכל העולם תורמים חומרים לבלוג שלי. יש לי צלם מאחורי הקלעים של כל תצוגה."
מי מתלבשת היטב לטעמך?
"לו דויון, שהיא מאוד קולית, שרלוט רמפלינג, טילדה סווינטון מדהימה, וטאבי היא נהדרת. וגם אנה דלו-רוסו, קארין רויטפלד, דיטה פון טיז, שרלוט גינזבורג, אנה פיאג'י, שיינה גרמפליי, פאני ארדן, קתרין הפבורן, גרטה גארבו ובריז'יט בארדו, שהייתה אישה סקסית מדהימה. זה תמיד עונג להסתכל על מישהי יפה שהיא גם בעלת פנימיות רבת הבעה. אני אוהבת לפגוש אנשים עם סטייל אדיר."
מי לא מתלבשת טוב לטעמך?
"אני לא רוצה לומר דברים לא טובים על אנשים."
מה דעתך על הסטייל של אשת הנשיא, קרלה ברוני?
"הכל נראה עליה טוב. היא יכולה ללבוש שקית נייר ולהיראות נהדר. היא אשה אלגנטית, ואשה אלגנטית לא צריכה להיות יפהפייה, אלא רק להיראות יפה וקלאסית ולהיות בעלת תנועות טובות."
פרנט הייתה נשואה ארבע פעמים. "אבל רק בעלי הראשון, נורמן, נחשב בעיני. הוא היה אהבת חיי. לפני שפגשתי אותו לא ידעתי מה זאת אהבה. הייתי בשנות ה20- שלי, והוא היה מבוגר ממני בשנה. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. היה לו הכל: הוא היה יפהפה, אינטליגנטי, בעל הומור נפלא, ביישן, כולם אהבו אותו. הוא מת בתאונת דרכים כשהיה בן ,30 ואז הבנתי שהאושר נמשך כל עוד הוא נמשך, וגם החיים".
את עדיין חיה את זה?
"אני לא חיה בעבר, אבל נורמן הוא חלק ממני."
למה אין לך ילדים?
"נורמן רצה, אבל אז נסענו לבקר את אחותי, שיש לה ילדים, וכשחזרנו ירדנו מהרעיון. בנוסף, הייתה לי אמא נוראית. אולי בגללה אין לי ילדים. אבי רצה שאמי תהיה איתנו בבית עד שנהיה בנות ,13 והיא רצתה רק לעבוד. גם כל בני הזוג של אחותי התחילו איתי, כולל בעלה, אז לא רציתי להתחתן ולא רציתי ילדים. כדי להיות אמא טובה את צריכה לחשוב על מישהו אחר חוץ ממך. אולי אני לא מוכנה להקריב, אולי אני אנוכית. אני מאוד עצמאית, וחיי היו מאוד שונים אילו היו לי ילדים, כי נורמן מת והייתי נשארת איתם לבד. הייתי צריכה לסגל לעצמי סגנון חיים אחר עם ילדים, שצריכים סביבה יציבה. אף פעם לא היו לי חיים יציבים ובטוחים. אני נפש חופשייה, ורוצה לעשות את מה שאני אוהבת לעשות."
לאן הולכת האופנה, לדעתך?
"מה שמעניין זה האינטרנט, בלוגים, זו דמוקרטיזציה של האופנה. היום, עם הקולקציות של ,H&M אופנה נגישה לכולם. זה מצב מנצח."
מה היית רוצה שיקרה?
"תנו לאנשים לשלם כדי לראות תצוגות אופנה, אם הם כל כך אוהבים אותן. ביפן יש תצוגות אופנה שנמשכות שמונה שעות! את מתארת לעצמך? זה שינוי, זה קורה וזה קשור לאינטרנט. אנחנו מתקדמים עם הזמן."
את מכירה את סגנון הלבוש של הישראלים?
"ראיתי דברים שעשו תלמידים משנקר. מה שראיתי היה מוגבל. בואי נאמר שאני לא רוצה לשפוט, כי ראיתי ניסיונות בוסריים. זה הזכיר לי אסתטיקה ברלינאית מודרנית, יותר מזרח ברלין של היום, שנהיה מודרני ואיבד את האותנטיות המקורית שלו. זה עיצוב יותר כללי ממעודן."
חשבת לבוא לישראל מתישהו?
"מוזיאון העיצוב בחולון הזמין אותי, אבל אני לוקחת את פסטיבל הסרטים שלי למזרח התיכון לכיוונים קצת אחרים - דובאי, קהיר. אני יותר מתעניינת בקריאטיביות אינדיבידואלית, ולא אכפת לי מאיזה אזור גיאוגרפי היא מגיעה. לכישרון אין לאום. בין אם זה פריז, לונדון או שנחאי, לא צריך להיוולד בבירה גדולה כדי להצליח, צריך רק שיהיה לך קול".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם