ראשי » סגנון » ניו אייג' » בין גוף לנפש

פסיכיאטריה אלטרנטיבית? הומיאופתיה כטיפול לגיטימי בבעיות נפשיות

שמואל שלו, מבכירי ההומיאופתים בישראל, טוען שהרפואה שהוא מייצג יודעת לטפל בהצלחה גם במקרים פסיכיאטריים חמורים, לרבות פסיכוזות, דלוזיות, דיכאון וחרדות

ההומיאופתיה מאמינה שבריאות היא חופש: חופש מכאבים וממגבלות גופניות ונפשיות. המטרה של הטיפול ההומיאופתי היא לשחרר לחופשי את הגוף והנפש מכבלי מחלתם, ובכך לגרום לריפוי. גישה זו שונה מהגישות המקובלות בתחומי הנפש, שפעולות הריפוי שהן נוקטות נוטות להגביל את חירותו של החולה. מזווית המבט הזאת, הפסיכיאטריה לא חותרת באמת, באופן רדיקלי, לעבר השינוי הזה שאנו מכנים "בריאות". הכלים העומדים לרשותה, דהיינו התרופות, לא יכולים באמת לרפא: הם יכולים להביא לריסון התסמינים ולהקלה, כל עוד משתמשים בהם.
 

הפסיכיאטריה וגם הפסיכולוגיה, כמו הרפואה הקונבנציונלית, מתייחסות בסופו של דבר לנפש כאל מבנה מכני ספציפי, שניתן לטפל בו בנפרד מיתר חלקיה של הישות האנושית. ההומיאופתיה, מנגד, לא נוטה להטיל ספק בהשקפה לפיה ריפוי אמיתי, ולא משנה של איזה חלק באדם, חייב להתרחש במכלול האנושי וחייב להגיע דרכו. היא גם לא מקבלת את ההשקפה לפיה את הנפש ניתן לרפא רק באמצעות טיפול המכוון אליה בלבד, דוגמת שיחות - כמו במקרה של פסיכותרפיה או אנליזה - או תרופות נקודתיות לבעיה המשמשות בפסיכיאטריה.

סמואל האנמן, רופא וכימאי שגילה את ההומיאופתית בגרמניה של סוף המאה ה-18, כתב: "כמו שהרגל אינה האדם כולו, כך גם ביטוי מחלה ספציפי אינו המחלה כולה." זאת אומרת שכשהאדם חולה, קשה להפריד בין החלק החולה לבין שאר האדם. ובמקום אחר תיאר: "האידיאל הנעלה של ריפוי הוא שיקום מהיר, עדין וקבוע של הבריאות, והרחקה או השמדה של המחלה במלואה, בדרך הקצרה ביותר, המהימנה ביותר והלא מזיקה ביותר, המתבססת על עקרונות קלים לתפיסה." רבים יסכימו שזה נשמע אידיאלי, אבל יסרבו לקבל את קיומה של אפשרות כזו בטיפול הומיאופתי - או בכלל. על אחת כמה וכמה צפויים הדברים לעורר התנגדות ככל שמדובר בבעיות נפשיות.

יש גישות טיפוליות שטוענות כי ניתן ורצוי לרפא מחלות גופניות דרך טיפול נפשי, אולם אף לא אחת מהן תקרא לעצמה "רפואה", ותיקח על עצמה את האתגר. שיטות כאלה לא יקבלו, לרוב, חולים כרוניים מסוגים שונים. הן לא יטפלו בהם דרך הנפש, ובוודאי לא ינסו לטפל בחולים במחלות אקוטיות. את כל אלו ההומיאופתיה עושה, כרפואה. זאת משום שלתפישתה האדם הוא תופעה שלמה, הכול מתרחש בו באופן סימולטני, ובזמן בריאות - גם באופן הרמוני. הגוף והנפש הם אחד, ועל כן לא ניתן לרפא חלק אחד ללא נגיעה והתייחסות לחלק האחר. האם כאב בנפש לא מורגש בגוף? וההיפך? האם, בכלל, ניתן להפריד ביניהם? ההומיאופתיה טוענת שלא.

הטיפול ההומיאופתי מתייחס ל"סיפור" המיוחד שכל אדם מייצר באופן אינדיבידואלי. הוא מתבטא בתחושות, במאפיינים ובתפקודים המיוחדים לו בכל מישורי הקיום - הפיזי, הרגשי והמנטלי. לכן, גם הפרמטרים הנבדקים ביחס לשיפור הם רבים, והם נבחנים מכמה זוויות: התלונות הגופניות, רמת החיוניות הכללית וכמובן - המצב הנפשי. אנחנו לא נתייחס לעצמנו ברצינות כמטפלים אם מטופל שהגיע עם בעיה רגשית אמיתית יצא מהטיפול רק עם שיפור ברמה הגופנית.

אם מישהו מרגיש שיש לו גוש בגרון (למרות שאין שם גוש), יש לכך משמעות; אם כאבי המיגרנה של מישהי מרגישים כמו אלפי מחטים דוקרות, יש לנו, כהומיאופתים, דרך להשתמש במידע הזה לטובת החולה. אם מישהי מרגישה שהיא מלכת אנגליה, שכולם צוחקים עליה או שמנסים להרעיל אותה (אלו כבר דלוזיות או מחשבות שווא) - גם לכך אנחנו יודעים ויכולים להתייחס. מבחינתנו, אין משמעות לשאלה אם התחושה המוזרה והלא רציונלית הזו נמצאת בתחום הגוף או הנפש.

ההומיאופתיה מאמינה שככל שהאדם חולה יותר במישורים הרגשיים והמנטליים, כך הבעיה עמוקה יותר ורמת הבריאות שלו נמוכה יותר. לכן, בעיות אלו יכולות לבוא לידי פיתרון בעזרתה, מכיוון שהיא מעודדת את כוחות הריפוי של האדם ומיועדת להביאו לידי איזון. על כן, לתפישתי הגישה הפסיכיאטרית לא צריכה לזכות בהגמוניה מוחלטת. ההיפך: היא צריכה להיות האפשרות האחרונה, זו שפונים אליה לאחר מיצוי ניסיונות לעזרה מסוג אחר, פחות מזיק ומקבע.

בהומיאופתיה יכולות גם מצוקות שלא נכללות בתחום "הפרעות הנפש", להיות מטופלות, כחלק מאיזון כולל. למשל: אצל ילד מאוד ביישן וחולמני הסובל מבעיות תקשורת עם הסביבה ומקשיי ריכוז, התמתנו מאד הבעיות בעקבות טיפול הומיאופתי. הוא התמודד טוב יותר עם הלימודים, וגם החולמנות והביישנות התמתנו. או ילד היפראקטיבי, שמלבד קשיי למידה הוא מתנהג באופן אימפולסיבי ואלים ומקנא מאוד באחותו הקטנה. לאחר טיפול מוצלח ניכר אצלו שיפור בכל הרמות.

מקרה טיפוסי אחר הוא זה של אישה שמגיעה לטיפול בגלל מיגרנות. בתשאול מתברר שהיא מפגינה התנהגות מאופקת וסגורה וחשה עצב פנימי חסר ביטוי. בעקבות טיפול הומיאופתי מוצלח המיגרנות יחלפו או יתמתנו, והיא תפגין פתיחות גדולה יותר כלפי הסביבה.

ההומיאופתיה מתייחסת גם לתחום הפרעות הנפש הקלאסיות, דוגמת דיכאון, חרדות, פחדים, מחשבות שווא, הפרעות אובססיביות קומפולסיביות, הפרעות אכילה, מצבי פוסט-טראומה ומצבים פסיכוטיים. רבים המגיעים לטיפול בגלל סיבה גופנית אינם יודעים שהם עלולים להרוויח אגב הטיפול הקלה משמעותית בתחומים אלו. לפעמים, אנשים מגיעים בגלל מחושים גופניים כלשהם, כשלמעשה הבעיה היותר עמוקה שלהם היא, למשל, חרדות. ההומיאופת יטפל במצב השלם הזה, ויצפה לשינויים משמעותיים בשני התחומים במקביל. על כן, הציפיות שלנו, כהומיאופתים, הן הרבה פעמים גבוהות מאלו של המטופלים שלנו.

ט' הגיע לטיפול בעקבות כאבי גב חמורים. מעבר להם הוא מספר על חוסר יכולת כמעט מוחלט לתקשר עם הסביבה: בכל פעם שהוא מנסה לשוחח עם מישהו, הוא משתתק ולא מסוגל להמשיך. קולו חסום וקשה לו לדבר. המצב הזה התחיל לאחר שחבריו הטובים בתיכון ניתקו עמו את הקשר באופן פתאומי. הוא נותר כך מאז, כמעט אילם, כבר 9 שנים. הוא אומר שנמאס לו לחיות ושהוא חש בודד ומיואש. הפסיכולוג שלו הפנה אותו לטיפול פסיכיאטרי תרופתי, והגדיר את הבעיה כפוביה חברתית. הטיפול ההומיאופתי שניתן לו מיתן את הסימפטומים, הן הגופניים והן הנפשיים, עד כדי שאפשרות הטיפול התרופתי ירדה מעל הפרק.

 
נ', בת 24,  השתמשה בסמים ובאלכוהול מאז שאביה האהוב נפטר, כדי להקהות את תחושות הצער שאינה יכולה להתמודד עמן. היא שרויה בדיכאון עמוק, ואינה מוצאת משמעות ועניין בחייה. באופייה, נ' היא מאוד רומנטית בדרך שבה היא נוטה לתפוש את החיים, אבל היא חוותה אכזבות הקשורות במערכות יחסים רומנטיות. ברמה הגופנית היא סובלת מהרפס באיבר המין. בעקבות טיפול הומיאופתי ההרפס עבר, הדיכאון התמתן במידה משמעותית והיא נגמלה מההתמכרות לסמים ולאלכוהול.

דוגמאות אלו מראות לנו שכאשר מתרחש ריפוי הוא חייב להיות עמוק ואמיתי. כשאדם נרפא באמת, הוא אינו זקוק לתרופות כרוניות, כי הוא כבר יצא לחופשי.

שמואל שלו, מוותיקי ההומיאופתיה הקלאסית בישראל, מנהל בית הספר של המכון הישראלי להומיאופתיה בת"א.­­לאתר הבית

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...