העמק הוא חלום: טיול לעמק האוטצטאל שבאוסטריה
שלג באוגוסט? בעמק האוטצטאל זה אפשרי. הפסגות הלבנות לצד המפלים השוצפים והעיירות הצבעוניות יסייעו לכם לגלות את התשובה לשאלה איך אומרים "פכפוך" בגרמנית
עטרת צחורה של שלג טרי מכסה את הרי האלפים ונגלית מבעד לערפלי הבוקר. זולדן, אוסטריה.
לא נכחד, התלבטנו בטרם החלטנו לנסוע בפעם הראשונה לאוסטריה, לפני שנים אחדות. הרתיעה מפני עברה הנאצי מנעה במשך שנים טיול בארץ זו. אולם, ככל שחלפו השנים התרבו הדיווחים על מארחים שקיבלו בחום את התיירים מישראל. הוספנו לכך את הנופים מן הגלויות, את המחירים הנוחים ואת הקרירות היחסית, גם בקיץ, ולמרות התחממות כדור הארץ, והגענו למסקנה המתבקשת שאוסטריה היא יעד תיירותי ראוי ביותר לעונה החמה שלנו. היעד שסומן הפעם: עיירת הסקי זולדן.
לאחר נסיעה רגועה בכבישים כפריים שחלפו בלב עיירות הומות, חצינו מצפון לדרום את דרך המלך, האוטוסטרדה A12, הנמתחת במקביל לנהר האין וחולפת ליד בירת טירול, אינסברוק. היינו בדרך לעמק אוטצטאל החותר דרומה, לעבר שיאי האלפים. זולדן מצויה כ-35 ק"מ בתוככי העמק, לא הרחק מן הגבול האיטלקי. תוך כדי נסיעה ראשונה התוודענו למראות העמק. עשרות מפלים ופלגים זורמים מטה מן הפסגות לאורך מאות מטרים, משני עברי הכביש המתפתל מעדנות. כל המים מתנקזים לנהר אוטצטאלר השוצף בזרימה עוצמתית לעבר נהר האין. פה ושם העמק מתרחב, מייצר שטחי אחו ירוקים עם בתי חווה ובתי נופש. העיירות עצמן כולן מוקדשות לתעשיית התיירות. במרכז כל אחת מהן מתנשאת כנסייה, יש פוסטהאוז (בית דואר), שפע של בתי מלון, בתי אוכל ומשקה וחנויות מזכרות.
זולדן זכתה לפרסומה בזכות משטחי הסקי שלה. 150 ק"מ של מסלולים, עם שלוש פסגות המתנשאות לגובה של יותר מ-3,000 מטר. פסגות אלה זכו לכינוי המסחרי "The Big 3". העיירה מציעה לאורחיה מרכז ספורט עם בריכה מקורה (חינם לתיירי העיירה) וסאונה בכל ימות השנה. זולדן ממוקמת בגובה כ-1,350 מטר ומתגאה בחיי הלילה שלה. הרחוב הראשי, שלאורכו מרוכזים אתרי הבילוי של ה"אפרה-סקי", זכה לכינוי The Party Mile.
ההוכחה הטובה ביותר שמדובר באתר חורפי בעיקר טמונה בעובדה שמועדוני החשפנות סגורים בעונת הקיץ. ולא רק הם. גם חלק מן המסעדות סגור בקיץ. ארוחת ערב משביעה עם כוס בירה קרה מצאנו בעיקר במסעדות של בתי המלון, שנותרו פתוחים.
למטיילי הקיץ היה בכך יתרון. חסכנו מעצמנו את הצפיפות המאפיינת את עיירות הסקי, שחייהן מתרכזים לאורך רחוב ראשי אחד. גם מחירי הצימרים היו בהתאם. בחרנו לבלות שבוע ב-Wiesenblick Haus, שתרגום שמו הוא "בית נוף האחו." תמורת 44 יורו לזוג מקבלים שם חדר מרווח (עם מקלחת ושירותים), ארוחת בוקר עשירה, סאונה, ווי-פיי וחיוך חם מלא נכונות לעזור מצד אריקה, המארחת.
בחדרי האירוח הסמוכים השתכנו תיירים מרחבי אירופה. הללו באו כדי לנצל את שפע שבילי ההליכה ורכיבת האופניים המשתרגים על פני האזור. בית ההארחה מצוי בקצה הכפר, על המדרון, דבר שבימי הקיץ יש בו יתרון: יש מקום חניה ונוף מרהיב נשקף ממרפסת החדר. הלילה שקט ורחש המפל שמאחורי הבית נשמע היטב. לאחר
סביב זולדן יש 35 מעליות סקי וחלקן פועל גם בקיץ. הן משמשות את המטיילים כדי להגיע לנקודות המוצא לשבילים השונים. תיירים אחרים מעפילים עמן לפסגות הקרחונים, כדי לחוש במגע של שלג ולצפות למרחקים. אחת האטרקציות היא "דרך הקרחון", שעליה נוהגים במכונית עד לגובה של 2,820 מטר .
תמורת 17 יורו מתאפשרת נסיעה לאורך 13 ק"מ, עד מגרש החניה בפאתי הטיפנבך. זהו שמו של הקרחון שממנו מגיעים לאחיו, רטנבך, באמצעות מנהרת כביש החצובה בקרח. אורכה 1.7 ק"מ, והיא הגבוהה במנהרות האלפים. מנקודות החניה אפשר להמשיך ברכבל (12.5 יורו לאדם) עד לפסגות הרמות ולנוע בין הקרחונים. רכבל גונדולה מודרני שיחל לפעול בחורף הקרוב (עם תום השיפוץ שנעשה בקיץ 2010) מוליך ממרכז זולדן לפסגה שכנה, ל-Gaislachkogl, בגובה 3,041 מטר . זהו נתיב תיירות פופולרי במשך כל השנה.
זולדן אינה העיירה האחרונה בעמק. מדרום לה שוכנות עיירות גבוהות ממנה. ביציאה הדרומית מן העיירה לא ויתרנו על עצירה בבית הקפה הממוקם בסופרמרקט "אם-פרייס 1400". מרפסתו של בית הקפה, הממוקם בגובה 1,400 מטר בדיוק, נבנתה מעל לקניון (קניון אמיתי עמוק בין קירות סלע, לא קניון קניות) המרשים ביותר שצילמנו בעמק האוטצטאל. המים שצפו מתחת למרפסת שבה שתינו ברגיעה את הקפה והשוקו ונגסנו בשטרודל.
פנינו לעבר העיירה ונט, המצויה בגובה 1,900 מטר. הכביש המטפס אליה חולף בעמק שזור בבתים וחוות, ונחל (בגודל של נהר ישראלי) גועש לאורכו. ונט הקטנה, בסך הכל כמה בתי מלון וכנסייה, הייתה גדושה בכלי רכב שחנו על כרי הדשא. מכאן מעפילים ברכבל כיסאות לפסגת הר רופאן. כאן היא גם נקודת המוצא לשבילי הליכה ב"גן העדן למשוטטים," כהגדרת אתר האינטרנט של העמק. שביל הטיול העממי, המתאים למשפחות הוא שביל מעגלי, שבאמצעו יש לחצות גשר מתכת תלוי, עשרות מטרים מעל לקניון הנחל.
לא הרחק משם, בקצה עמק האוטצטאל, ממוקמת העיירה אוברגורגל ("מעל הפכפוך") בגובה 1,930 מטר. הטמפרטורה בשעת הבוקר היא ארבע מעלות, והשלג שירד בלילה על המדרונות המתין לנו. השביל שבצדו הצפוני של העמק קרוב לנהר הזורם. לאורכו פזורות בקתות עץ עתיקות, ששימשו את הרועים לפני מאות שנים כאסמים לעשב שקצרו למען העדרים, לקראת ימי החורף. גם בנתיב זה יש גשר מתכת תלוי, קצר יותר, מעל לקניון קטן שטומן בחובו זרם מים אדיר. לא הרחק משם, מביט מגובה 2,150 מטר על אוברגורגל, יושב הכפר הטירולי הגבוה יותר, הוכגורגל ("הפכפוך העלי"), שממנו אפשר להמשיך בנסיעה לאיטליה בדרך פנורמית, הכוללת מעבר במנהרה. הנסיעה דרך טימלסיוך-פאס, שמטפסת בנקודת השיא שלה ל-2,509 מטר, עולה 18 יורו.
הכביש היורד מזולדן לכיוון האוטוסטרדה ואינסברוק חולף דרך עיירות אחדות. לנגנפלד היא המעניינת שבהן. הכנסייה שלה מרשימה, גם אם צנועה בממדיה. חיצוניותה המצוירת רומזת על פנים החלל, ולמרות זאת העושר של העיטורים מפתיע. פסלי קדושים, שלוש פרסקות, בימה, דוכן, אורגן וויטראז'ים - הכל מצוי כאן. את הכנסייה מקיף בית קברות זעיר, ועל הקיר החיצוני שלה מוצב לוח עם שמות ותמונות הנופלים במלחמות העולם. הכמות - עשרות - בכל מלחמה, מפתיעה, שהרי מדובר בעיירה זעירה. סקירה של חללי המלחמה השנייה מלמדת שחיילים אוסטרים היו בכל אזורי הקרב: מפינלנד ונורווגיה ועד אפריקה. במדינות הבלקן ובהולנד, בלגיה וצרפת. עם זאת, מרביתם מצאו את מותם ברוסיה, ויש להניח ששם גם נעלמו מרבית הנעדרים.
לא הרחק מן העיירה מצויים מפלי שטובל. הדרך אל המפלים דורשת מאמץ מסוים. הקלה עלינו העובדה שעמנו העפילו עשרות תיירים מרחבי אירופה: פעוטות, נשים הרות וקשישים שנסמכו אל מקלות הליכה. השביל מעפיל לנקודת הבסיס במקביל לנהר השוצף במדרון. 159 מטר הוא גובה נפילת המים במפל ואפשר לטפס אל רום מרפסת התצפית הגבוהה ביותר בשביל צר, שלאורכו הוצבו ארבע מרפסות דומות. המים נופלים בכוח אדיר מטה ומתרסקים אל הסלעים. מן המרפסת הראשונה רואים את בקיעת גל השצף האחרון, שהוא העוצמתי מכולם. מן המרפסת השנייה רואים את מלוא המפל.
מי שמגיע למרפסת החמישית יכול לעבור מעל למפל על פני גשר כבלי מתכת ולרדת בצדו האחר כדי לשוב למרפסת הראשונה על פני גשר נוסף. האוסטרים לא מחפפים. קסדה וכבלים עם אונקלים (קרסים ננעלים) הם תנאי לחציית המים. בדרך אל מגרש החניה חולפים ליד "אוטצי דורף," הכפר של אוטצי, האדם הניאנדרטלי שהתגורר בסביבה. 6.5 יורו כדי לראות איך חיו בני המקום בימי קדם.
נסיעה קצרה נוספת צפונה ומערבה מוליכה לכפר פיבורג. האטרקציה היא האגם, פיבורגזה. לא גדול בממדיו ורוגע מאוד. הוא מוקף בהרים נישאים, עובדה המאפשרת ככל הנראה צימוח של צמחים חובבי צל. הנוף כולל עצים גבוהי צמרת, סלעים מכוסים בטחב ושושנות מים. גוון המים ירוק. מתברר שהרבה שבילים מוליכים לכאן מן היישובים שבעמק. את האגם סובב נתיב הליכה, וספסלים פזורים לאורכו. בקצהו הדרום-מערבי ממוקם אזור הנופש. שתי מסעדות, אחת מעל המים, סיפון שיזוף שמושך רבים בימות השמש. כאן כל צליל נשמע היטב על פני המים. וזה הזמן לאכול גלידה ענקית במרפסת המסעדה, ולהקשיב לציפורים המנתרות בסבך שמעבר לאגם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם