ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

המלכה האם: חלוצת היוגה מתי עזרתי מגיעה לישראל

היא עזבה את גבעתיים בגיל 10 לטובת לוס אנג'לס, למדה ישירות מפטהבי ג'ויס ונחשבת לאחד ממבשרי מהפכת היוגה במערב. יעל וייסבך ואייל צ'חנובסקי מבררים איתה איך כל זה קרה

מתי עזרתי (46) היא לא רק אחד ממורי היוגה המובילים והוותיקים בעולם: היא מורה שטורפת את קלפי הדוגמטיות היוגית הנפוצה, והיא משלנו. את גבעתיים, בה נולדה, עזבה עם משפחתה כשהיתה בת 10. בגיל 23 ייסדה את Yoga Works בלוס-אנג'לס, שנחשב לאחד מבתי הספר הבולטים בחוף המערבי של ארה"ב. מאז היא מלמדת יוגה, והכשירה דורות של מורים ברחבי העולם. היא בת זוגו של צ'אק מילר, יוגי ידוע בפני עצמו, ושניהם מתגוררים בהוואי ומלמדים לרוב יחד. בשבוע הבא תגיע לביקור קצר בארץ, ותעביר שיעורים בסטודיו "לוטוס" בתל-אביב.

עזרתי הוסמכה ללמד אשטנגה ישירות על ידי אבי השיטה, פטהבי ג'ויס, אך הוראתה מושפעת מאד משיטתו של ב.ק.ס איינגר. שתי המסורות נחשבות לשיטות היוגה הנפוצות במערב, ומרבית המתרגלים נוטים לראות בהן את שני קצותיו המנוגדים של התרגול, שתי גדותיו של נהר אשר אין לחצותו. הפערים נובעים מההדגשים הסותרים של שתי התפישות: בעוד שיטת האשטנגה מקדשת את הזרימה בתנועה, האיינגר מדגישה את דיוק התנוחות. על כן, נראה כי לא ניתן לשלב בין השתיים מבלי להתפשר על הדינמיות או על הדיוק.

עזרתי מסבירה איך זה בכל זאת קורה: "כשהכרתי את פטבהי ג'ויס לראשונה, במסגרת סדנה שהעביר בלוס אנג'לס, זה היה אחרי מספר שנים של לימוד ותרגול איינגר. החלטתי ללמוד גם אשטנגה, ולא הרגשתי שיש סתירה בין השיטות. להיפך: כאשר הדיוק הופך לדבר טבעי, התרגול הדינאמי נכון ובטוח יותר, כך שבעצם שתי השיטות מזינות זו את זו. הבעיה מתחילה כשמתרגלים לא נכון. לכן, גם כשאני מלמדת אשטנגה אני אוהבת להתעכב על תנוחות מסוימות וללמד אותן לעומק."

- ובכל זאת, קצת קשה לדמיין איך מורידים את השילוב הזה מהרמה הרעיונית לסטודיו.

"כמורה וכמתרגלת תמיד האמנתי שעליי להישאר נאמנה לעצמי ולדרכי, לכן הטמעת האיינגר בהוראת האשטנגה הייתה אינסטינקטיבית בשבילי. באיינגר לומדים להתאים כל תנוחה לאינדיבידואל, כך שהתרגול ייטיב עמו באופן המשמעותי והבטוח ביותר. לדעתי, דבקות בנכונותה הבלעדית של שיטה אחת עלולה להפוך אותנו לקיצוניים בעלי תפיסת עולם צרה. בני האדם מורכבים מכדי להתאים לקופסה, גם אם היא ארוזה יפה. העובדה שאני מדברת בשתי שפות שונות מאפשרת לי לתקשר עם קהל רחב ומגוון. עם השנים הבנתי שצריך יותר ממורה אחד ויותר מגישה אחת, וכי נקודת מבט נוספת שומרת על רעננות וערנות ותורמת ללימוד ולצמיחה."

אז השילוב הכמעט אבסורדי בין זרימה לדיוק מתבטא אצל עזרתי בניסיון להתאים את התרגול לתלמיד באופן אינדיבידואלי. "בעיני," היא אומרת, "הצרכים של התלמיד חשובים, לא השיטה. אני מנסה להתאים עבורו את התרגול כך שישיג חופש גדול יותר, פיזית ומנטלית. מורה ליוגה חייב להציב את הגבולות והכללים באופן הדרגתי ונטול אלימות. מורים טובים חייבים גם להיות בתהליך לימוד תמידי בעצמם. הם צריכים לעבד את התרגול האישי שלהם לפני שהם מטמיעים אותו בהוראה ומגבשים את ה'אני מאמין' הפרטי שלהם. הלימוד שלהם צריך להיעשות מתוך כבוד, טוב לב והתעניינות כנה בשלום תלמידיהם."

- ואיך זה מתבטא בתרגול האישי שלך?

"במשך 28 שנים אני מתרגלת יוגה בין שעתיים לשלוש ביום, שישה ימים בשבוע, אלא אם כן אני בנסיעות או בסדנאות. בנוסף, אני משלבת תרגול פרניאמה (נשימות) שלמדתי מגיטה איינגר (בתו של ב.ק.ס איינגר) בהודו. בנוסף, בחמש השנים האחרונות אני לומדת ומתרגלת מדיטציית ויפאסנה עם ג'וזף גולדשטיין וג'ק קורנפילד (מורי בודהיזם מהמפורסמים במערב י.ו, א.צ). אני יושבת 45 דקות מדי בוקר, ואם יש לי זמן אז גם בערב. מורים רבים בדרכי ייעצו לי להמתין עם תרגול המדיטציה כדי להתרכז בתרגול הפיזי. היום אני חושבת שמדיטציה היא סלע היסוד של תרגול רוחני, ושאפשר להתחיל לתרגל אותה בכל שלב בדרך."

- אי אפשר להתעלם מהעובדה שאת אחת הנשים המובילות הבודדות בעולם האשטנגה. יכול להיות שלנשים קשה יותר ללכת בדרך האשטנגה - ובכלל במסלול היוגי?

"אשטנגה היא שיטה מאד תובענית מבחינה פיזית. אפילו ארחיק ואומר שהיא גברית יותר מאשר נשית. כשאני מתבוננת אחורה, לתקופת האימונים שלי עם פטהבי ג'ויס, אני מבינה שאומנתי לתרגל חזק כמוהו ושאולי זה לא היה טוב בשבילי. תרגלתי אז את הסדרות השלישית והרביעית (התרגול המתקדם ביותר באשטנגה י.ו, א.צ) חמישה ימים בשבוע, ונהייתי קשה מבחוץ ומבפנים. לפני מספר שנים התחלתי לשלב בתרגול שלי יותר תנוחות שיקומיות, רכות יותר, לצד תרגילי פרניאמה ומדיטציה, ועכשיו אני מרגישה הרבה יותר רכה ומאושרת עם השינוי. אבל למרות כל זאת, אני חושבת שהיוגה במהותה היא נשית. אם נלמד לכבד את הנשיות שבנו, אנחנו יכולות לתרגל אשטנגה ברכות ומתוך כבוד לקצב הטבעי הפנימי שלנו."

- איך זה ללמוד עם פטהבי ג'ויס?

"היה לי מזל ללמוד איתו כאשר עדיין לא היו לו הרבה תלמידים. בשלושת הביקורים הראשונים שלי במייסור (העיירה ההודית בה פועל הסטודיו של ג'ויס י.ו, א.צ) היינו רק 12 תלמידים בכיתה. אחרי השיעור היינו הולכים אליו, שותים קפה ומדברים שעות. כשניהלתי את הסטודיו באל.איי, גורוג'י (כינוי כבוד כלפי מורה בהודו י.ו, א.צ) הגיע אלינו לסדנאות לתקופות ארוכות. נהנינו לבלות איתו ועם אשתו, היינו נוהגים יחד, עושים קניות ומתיירים. הייתה לו נוכחות מרשימה ובולטת, אנשים נמשכו לאנרגיה שלו בכל מקום ותמיד הסתקרנו לגבי זהותו. היתה לו גם חיבה מיוחדת למזוודות. אני חושבת שבמייסור היה לו ארון שלם מלא בהן, מכל הגדלים, שהוא היה רוכש בנסיעותיו. הוא היה צוחק המון והיה מאד נעים לשהות במחיצתו."

- למרות השיטה התובענית שהוא פיתח?

"כן. למרות שהוא היה קשה ותובעני, השיעורים שלו תמיד היו מהנים. נדמה שהיו לו עיניים בעורף: בכל פעם שחשבתי שהתחמקתי מתיקון הוא היה צועק את השם שלי, ומבקש שאעשה את התנוחה שוב. הוא ניחן בכמויות מדהימות של חיוניות, בתשוקה אדירה ליוגה ולהוראה ובאהבה לתלמידים ולתרגול. אני חושבת שזה מה שהכי אהבתי אצלו, וזה מה שאני מנסה להעביר הלאה בשיעורים שלי."

- לאחר מותו של ג'ויס בשנה שעברה, יש לדעתך עתיד לאשטנגה המסורתית האדוקה כפי שמלמדים היום בסטודיואים כמו של אדי שטרן בניו יורק?

"אני לא חושבת שמישהו יכול למלא את מקומו, מה גם שכל אחד ממורי האשטנגה מביא עמו את הפרשנות שלו לשיטה. איש אינו יכול ללמד בדיוק כמו גורוג'י, או לטעון לכתר המסורתיות. בכל אופן, אני לא חושבת שתמיד חייבים להיצמד למסורת. יש לכבד את המסורת הנטועה ולתת לה לפרוח באדמת ההווה."

לעזרתי, בלי ספק, שמורות מניות בהפיכתה של היוגה בתוך עשורים בודדים מתרגול מזרחי אזוטרי לתעשייה המגלגלת מיליונים. הסטודיו שלה, שנוסד ב-1987, היה להצלחה עצומה, ולאחד ממבשרי המהפכה. "הקמתי את בית הספר," היא מסבירה איך זה קרה, "מתוך חזון שככל שיותר אנשים יתרגלו יוגה, כך העולם ישתנה לכיוון של שלום. הצענו מגוון שיעורים לכל הגילים ולכל הרמות, מבלי לכפות שיטה מסוימת; עזרנו לתלמידים למצוא את השיטה שהתאימה להם והנחלנו גישה של כבוד כלפי כל השיטות והבנה בסיסית של דיוק ועקרונות נשימה. Yoga Works היה מקום שכיף לבוא אליו."

- אז מה גרם לך לעזוב אותו?

"ב-2004 הרגשתי שהגיע הזמן לצאת מהמעגל העסקי. בית הספר היה מאד תובעני כלפי הזמן שלי, ולמרות שהצלחתי לשמור על התרגול הפרטי שלי, לא נותר לי זמן לשום דבר אחר."

- את מלמדת עכשיו יוגה ברחבי העולם. את עדיין רואה את עצמך כישראלית?

"כשעברנו לארה"ב הייתי שבורה. התגעגעתי לישראל במשך כל שנות ילדותי, ולמעשה אפילו עד היום אני מאד מחוברת להוויה הישראלית שלי. יש משהו באנרגיה הצברית שלעולם לא יכול לעזוב אותך. יש מעט מאד ערים בעולם שאני מחשיבה ככיפיות כמו תל אביב, והאוכל כאן נהדר. מפליא איך מדינה כל כך קטנה עם כל כך הרבה קשיים יכולה להיות כזו מדהימה. ברק אובמה צדק כשאמר שישראל היא נס.

"אבל במהלך בביקורי האחרון כאן", היא מוסיפה, "חשתי בשינוי בגישה של הישראלים כלפי השלום. חשתי עייפות מהעימות ואובדן תקווה, במובן שלאיש כבר אין כוח לחשוב על פתרונות יצירתיים. אני מייחלת לשלום, אולי זה אפילו אחד המניעים שלי לבוא וללמד בישראל. התהליך מתחיל בתוך כל אחד מאיתנו. עד שלא נחווה שלום פנימי, השלום החיצוני לא יוכל להתממש."  

מתי עזרתי תעביר ארבע סדנאות עומק בין התאריכים 19/11-4/12 בלוטוס סטודיו ליוגה ופילאטיס, בתל אביב.­פרטים נוספים

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...