יש קמח יש תורה: ביקור במאפיית "קמחים"
הביקור בממלכת הקמחים והבצקים המיוחדים בגני תקווה הפתיע לטובה: קשה שלא להתלהב מכל כך הרבה פחמימות מופלאות, שמגיעות כלחמים נהדרים, פוקאצ'ות מלהיבות ומתוקים נפלאים
אמזוג לי עוד ועוד קפה חזק וטוב, שיוריד היטב את מה שכבר נכנס, ויסייע לקבל בברכה את הבצקים המתוקים, דוגמת הקרואסונים והדנישים, שבל ייפקד מקומם בזלילה הגדולה והמהנה. לא, אני לא אשב אחר כך ואבכה מצער על מה שעשיתי. אקבל בשלווה גמורה את שני הקילוגרמים שיתווספו לאלה שקיימים, ואחזור ואגיד לעצמי שעל הנאות משלמים. תמיד. על הנאות גדולות משלמים בגדול. תמיד. סוף החלום.
אין מצב שאלך על התסריט הנפלא שתואר כאן קודם. אבל יש גם דרכי ביניים. שביל אמצע בין הזלילה הגדולה ובין הימנעות מוחלטת. בשבוע שעבר, בשעת בוקר מאוחרת, חמושה בשתי חברות טובות ואהובות, צעדתי בשביל האמצע הזה, על אף שנדרשתי להרבה כוחות כדי שלא לסור ממנו. זה היה בבית קפה נחמד באחד המרכזים המסחריים הקטנים של גני תקווה, שכונה שקטה ומרובת רבי קומות ליד קריית אונו וסביון. כשהגענו לשם, בעקבות אחת החברות שגרה באזור, לא יכולנו לשער שדווקא מ"קמחים" - כך נקרא המקום - תצא בשורה ודבר הבצקים מגני תקווה.
האמת היא שבתחילה רק התלהבנו מכך שיש עוד מקומות שנקראים בשמות עבריים. אבל אז התיישבנו בצלו של עץ זית, עיינו בתפריט שהיה מאוד ממוקד בענייני קמחים, החלטנו להתפרע ולהזמין מכל הבא ליד ולפה, הודענו לזאת שהנייד שלה פעיל במיוחד שתואיל לכבות אותו, והתחלנו לעדכן ולהתעדכן, לרכל ולקטר. ואז זה התחיל להגיע.
בתור נשנוש פתיחה הונחו על השולחן מיני פוקאצ'ה ביאנקה, שזו פוקאצ'ה שרק כמות נדיבה של שמן זית משמשת לה ליווי (שמונה שקלים), ועוד פוקאצ' ה, גם היא בליווי שמן זית ומלח גס, אבל הפעם על טוהרת החיטה המלאה. לגמרי. לא חצי מלא וחצי רגיל כמו שבדרך כלל עושים, כדי שהבצק לא יהיה כבד מדי (עשרה שקלים). המלצר, שראה את ההתלהבות, המליץ לנו ללכת גם על אחת הפוקאצ'ות עם התוספות. הלכנו. הזמנו
מה הסוד, שאלנו את גולי פנחסוב, האופה והבעלים של "קמחים". "הטאבון והקמחים המיוחדים", ענה לנו בענווה שאינה מצויה במקומותינו. "תטעמו גם משאר הדברים שהזמנתם ונדבר אחר כך", המליץ ושב אל הקמחים והבצקים שלו, לשמור שלא ישכבו בתוך הטאבון דקה מעבר למה שצריך.
בשלב הזה היינו מצוידות באינפורמציה על טאבון מיוחד שהובא מאיטליה, הועמד במרכז המאפייה ושאליו מכניסים את הבצקים השונים, ממנו הם יוצאים פריכים ונימוחים. ידענו גם שיש במקום סוגים רבים של קמח, חלקם מגיעים מצרפת ואיטליה, והמומחיות של האופה היא לדעת באיזה קמח משתמשים לאיזה מאפה. או מה התערובת של הקמחים שצריך לנער לתוך מאפה כזה או אחר.
לתוך הבורקסים הקטנים שהוגשו לנו ניערו במדויק את סוגי הקמחים הרצויים, מילאו אותם בסוגי גבינות, שמו בטאבון, ושאלוהים יעזור למי שמקבל אותם לטעימה. "הם די קטנים", הרגענו את עצמנו אחרי שסיימנו להאנח מנחת. אפשר להמשיך להזמין.
כדי להשקיט את המצפון לקחנו כריך בריאות שעשוי מאה אחוז מחיטה מלאה, עם ממרח פסטו, פלפלים קלויים, חצילים וגבינה צפתית חמישה אחוזי שומן, שהגיע עם סלט קטן (37 שקל), חקלנו אותו שלושתנו והחלטנו שמספיק. חייבים להשאיר מקום לאיזה בריוש או שניים ולדניש קליל. וכמה טוב שהשארנו. לכאורה, מה כבר אפשר לחדש בשני המאפים המתוקים והנפלאים הללו? ובכל זאת, יש איזה משהו קטן שהופך את הבריוש והדניש שטעמנו לנפלאים במיוחד.
הרבה שנים מסתובב גולי, רק בן 37, בעולם הקמחים והבצקים והמאפים. במשך שנים הוא פיתח מוצרים חדשים לארקפה, שהה הרבה בעולם והתפיח לחמים ומאפים יחד עם אופים מקצועיים בצרפת ואיטליה, עד שהחליט לפתוח במרכז מסחרי שנראה כמו אלף אחרים כמותו, את המקום הפרטי שלו. למה דווקא שם? כי הוא גר באזור עם אשתו וילדיו, ורוצה שתהיה לו אפשרות לקפוץ הביתה מדי פעם. צודק.
סיכום הבוקר ההוא היה הרבה יותר מחיובי. התענגנו עד מאוד על החברה, אבל מה שיותר חשוב - מהלחמים והפוקאצ'ות והכריכים והבורקסים והמאפים המתוקים. עכשיו, כשאני כותבת על המאפים, אני לא בטוחה שקיבלנו את ההחלטה הנכונה. אם אתם גרים באזור ההוא, רוצו לקנות שם לחמים ומאפים הביתה, או להתיישב על איזה כוס קפה ומאפה. הכל כל כך טעים ומוקפד ונכון, וחבל שלא תיהנו.
קמחים, רחוב הכרמל 20, מרכז הבמה, גני תקווה, טלפון: 03-7161999.
הרחק משם, בעולם שונה לחלוטין מהשלווה הירוקה של גני תקווה, ברחוב נווה שאנן בתל אביב, בין המוני עובדים זרים שמתהלכים להם לאטם במה שפעם קראו פסאז', שזה סתם מעבר ללא כל חן בין שני רחובות מקבילים, התיישבנו באחד מימי שישי בצהרים לאכול אוכל פרסי במסעדה מאוד ותיקה בשם "קשת". בתוך חצי דקה כבר הגיעה לשולחן צלחת גדולה ובתוכה עשבים ירוקים מכל סוג שתבחרו. פטרוזיליה, בזיליקום, כוסברה, מה לא. זה הנשנוש שלפני הארוחה.
אחר כך הזמנו חורשט, וקיבלנו מנה שמספיקה בקלות לשני אנשים רעבים ובה חתיכות בשר עם חצילים ברוטב עגבניות נפלא ולשמחתי הרבה גם לא חריף (40 שקל). שמנו בצלחת ערמה יפה של אורז ירוק, שקיבל את צבעו מעשבי התיבול שהוכנסו בו, וכלל גם גרגרי חומוס, עליה הנחנו כמות יפה מהחורשט, וכששאלה אותנו המלצרית הזריזה והיעילה איך האוכל, רק הנענו בראשנו בשמחה, כדי שלא נצטרך להפסיק לרגע ללעוס. כמובן שלא ויתרנו על הגונדי - מעין קציצה לא מטוגנת, בגודל של כדור טניס פלוס, שעשויה מעוף ומחומוס טחונים יחד, ושוכבת בתוך מרק מעולה (20 שקל ). נפלא.
על כל האוכל, כולל שתייה כמובן, שילמנו בערך 90 שקל. ותוך שלושת רבעי שעה כבר היינו בדרכנו לאוטו שמחים ושבעים.
קשת, רחוב נווה שאנן 14, תל אביב, טלפון: 03-6888005.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם