מושכת בגזר: נשנוש שורשים
שיקום מי שלא אוהב גזר. כולם נשארו לשבת, נכון? הגזר, שקיבל את צבעו ממניעים פוליטיים ושימש כאמצעי תעמולה במלחמת העולם השנייה, נכנס לסלט שורשים צבעוני במיוחד
באמת מדובר בירק נפלא. חוץ מטעם מתוק, צבע אטרקטיבי (לאו דווקא כתום! פרטים בהמשך) ובונוסים תזונתיים, אפשר להשתמש בגזר בכל צורות ההכנה: להקפיץ, לבשל, לאדות, לאפות, לכבוש וכמובן, לאכול חי. אפשר למצוא אותו בצימעס אשכנזי מתוק או בתבשיל גזר מרוקאי חריף, במוקפצים מהמזרח ובמאפין גזר מהמערב, בספרי ילדים ועל שולחן ראש השנה. הפעם שידכתי אותו לשורשים טעימים נוספים, על אף שהוא עדיין מקבל את הבכורה.
גזר הוא הירק הכתום האולטימטיבי, למרות שגם הבטטה, הדלעת וחלק מהפלפלים אינם פחות כתומים ממנו. למעשה, במקור הגזר המתורבת, זה שמקושר לסבא אליעזר, ארנבים ופרצופים של אנשי שלג, הוא סגול בכלל.
גם אני לא ערערתי על כתומותו של הגזר עד שנתקלתי בספר בישול צמחוני מאוסטרליה שתורגם לעברית, כנראה בלי התאמה למטבח הישראלי. במתכון למרק קוסקוס נכלל ברשימת המצרכים "גזר לבן". חשבתי, בטעות, שהכוונה לשורש פטרוזיליה.
כשהגעתי להודו בפעם הראשונה מיד הבחנתי שהגזרים שם אדומים יותר מאשר כתומים. בטיבטית גזר נקרא לאוּ-מאוּ: "שורש אדום".
ההולנדים
הגזר התרבותי לא התפתח מגזר הבר, ושניהם מתקיימים זה לצד זה עד היום. ההיסטוריה של הגזר התרבותי די מעורפלת, ואין ממצאים ארכיאולוגים שמעידים על טיפוחו על ידי אבותינו, וידוע שהוא שימש כצמח מרפא והחל את דרכו מתישהו לפני המאה העשירית לספירה באזור אפגניסטן. צבעו אז היה סגול או צהוב.
הערבים הביאו אותו מערבה במאה העשירית, ואז כבר ניתן היה להשיג אותו גם בצבע אדום. כנראה שמתישהו במאה ה-17 חקלאים הולנדים עשו הצלבות בין זנים שונים ויצרו את הגזר הכתום, כהוקרה לבית המלוכה ההולנדי, שכתום הוא הצבע שלו. ומה למדנו? שגם בצבעי ירקות מעורבת פוליטיקה.
וניפוץ מיתוס אחרון, לפני שעוברים למנה העיקרית: הגזר אמנם בריא וטעים, אבל אל תשלו את עצמכם שהוא יתרום לשיפור הראייה שלכם. הירק אמנם מכיל ויטמין A החיוני לבריאות העיניים, אבל האגדה על הגזר כמשפר ראייה מקורה במלחמת העולם השנייה: חיל האוויר הבריטי הפיץ אז את השמועה שתזונה מבוססת גזר שיפרה את ראייתם של טייסים שתקפו עמדות של הנאצים בלילות. מטרת השקר הייתה להסוות את האחראית האמיתית להצלחת ההפצצות: מערכת רדאר שאיתרה מפציצים של האויב לפני שחצו את תעלת למאנש. באותה תקופה התפרסמו בתקשורת הבריטית ידיעות על טייסים בעלי ראייה יוצאת דופן, כמו הטייס ג'ון קנינגהם שכונה "עיני חתול" על שום ראיית הלילה המופלאה שכביכול הייתה לו והושגה בזכות חיבתו העזה לגזר. האגדה לא פגעה בפרנסתם של האופטומטריסטים, כמובן, אבל בהחלט תרמה ליחסי הציבור של הירק המקסים הזה.
בדרך כלל במתכונים לסלטי שורשים הירקות מגוררים בפומפייה, מרקם שאני באופן אישי לא מחבבת. הסיבה לגירור היא הקלת הלעיסה מפני שהירקות האלה מאתגרים את הלסת. כאן הם חתוכים דק מאוד, כך שעדיין אפשר לראות כמה הם יפים וגם לנגוס בהם.
השהייה בחברת מלח וחומץ או לימון מעניקה להם מעין "בישול", כמו בסביצ'ה. הסלט טעים מאוד גם יומיים-שלושה לאחר הכנתו ומקבל גוון ורדרד מהסלק. את תוספת השומשום, הקצח והבצל כדאי לצרף לפני ההגשה.
אין צורך להיצמד לכמויות, ואם אתם מסתייגים מירק מסוים - כאמור, רבים וטובים לא נותנים צ'אנס לסלק - פשוט ותרו עליו.
המרכיבים
2 קולרבים קטנים
2 סלקים קטנים
2 גזרים
כ-12-10 צנוניות מיני או כמות מקבילה של צנוניות רגילות
4-3 כפות חומץ אורז או מיץ לימון טרי
4-3 כפות שמן זית
מלח
לזרייה: בצל ירוק קצוץ דק, קצח או שומשום שחור קלוי, שומשום לבן קלוי
ההכנה
1. מקלפים את הקולרבים, חותכים לרבעים ואז חותכים כל רבע לפרוסות דקיקות ככל האפשר. את אותו הדבר עושים עם הסלק.
2. קולפים את הגזר (אם הוא אורגני אפשר להשאיר את הקליפה) וחותכים לפרוסות אלכסוניות דקיקות ככל האפשר. חותכים את הצנוניות לפרוסות דקיקות עד שקיפות.
3. מניחים את הירקות בקערה ומוסיפים חומץ או מיץ לימון, מלח ושמן. רצוי להשהות לפני ההגשה.
4. בהגשה מפזרים למעלה בצל ירוק, קצח ושומשום קלוי.
הזנה: 9. יש כאן רק דברים טובים, שפע של ויטמינים, סיבים ומינרלים, אבל כדאי לצרף לארוחה משהו חלבוני ומשביע.
ידידותיות לסביבה: 10. הסלט משאיר אחריו מעט מאוד פסולת וגם היא מתכלה, פרט לאריזה של השומשום. אין שימוש בגז, תנור או כל מכשיר חשמלי, מוצרים חד פעמיים וכו'.
ידידותיות למשתמש: 10. אין כאן שום אתגרים או צורך במיומנויות בישול.
הדאווין: 8. הסלט צבעוני ויפה, אבל בכל זאת, "רק" סלט.
זיל הזול: 10. אנחנו בעונת ירקות השורש, ולמרות עליית המחירים סלט הוא תמיד מהאופציות הזולות ביותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם