ראשי » סגנון » ניו אייג' » מדיטציה ובודהיזם

גיאוגרפיה קדושה: שמים את היוגה על המפה

יעל זיו ורפי פלד מסיירים בהודו כאילו היתה גופם, או שמא מתרגלים יוגה כאילו היתה הודו עצמה. שיווה ויהודה עמיחי מוכיחים: פילוסופיה הודית זה לא משל

עצות האהבה הטובה \ יהודה עמיחי

אל תאהב הרחוקות. קח לך מן הקרובות
כמו שבית נכון לוקח לו מאבני המקום
שסבלו בקור ולהטו בשמש ונצרבו.

[מתוך: שירי אהבה]


לו היינו מתבקשים להשיב על השאלה אם יש חובה לבקר ביוון על מנת להבין את הפילוסופיה היוונית העתיקה, את מקורותיה התרבותיים, את ההיסטוריה שלה ואת השפעתה על תרבות המערב עד עצם היום הזה, סביר להניח שרובנו היינו משיבים בשלילה. אבל אם נשאל את אותה שאלה על הודו ועל הפילוסופיה ההודית, נראה כי לכל הפחות היינו מהססים מעט לפני מתן התשובה. ואולי רבים מאתנו היו משיבים בחיוב, כמעט באופן אינטואיטיבי, בין אם ביקרו בהודו ובין אם לאו.

גם ללא היכרות מעמיקה עם מגוון הזרמים הדתיים וההגותיים שצמחו בהודו כבר במאות הראשונות של האלף הראשון לפנה"ס, משהו בחוויה שלנו במפגש עם הודו – בין אם הוא ישיר או באמצעות טקסטים - מעורר את התחושה שיש קשר וזיקה בין האדם לבין העולם שסביבו. זוהי זיקה השונה באופן מהותי מכפי  שאנו חווים את המציאות המערבית במאה ה-21. אולי כך הם הדברים משום שכמו בשירו של יהודה עמיחי המובא למעלה, עד היום לוקחים "הבתים" בהודו מאבני המקום.

הפילוסופיה ההודית תמיד הדגישה את חשיבות החוויה הישירה, את הפניה לבסיס החווייתי והחושי של המחשבה ואת המפגש הבלתי אמצעי בין האני לאחר. אפשר שזו הסיבה לכך שהמסורות ההגותיות הקלאסיות מכונות בסנסקריט "דרשאנה" (darśana), שפירושה "התבוננות", "נקודת מבט" או "מפגש". אולם מושג הדרשאנה מתאר גם את אחת מנקודות השיא של העשייה הדתית בהודו: המפגש בין האדם לבין האלוהות (בהינדי darśan). יוחנן גרישפון תיאר אותו כ"רגע של שינוי נקודת הראות, שבו נוכח האדם בקיומו מזווית ראייה חדשה" (מתוך: הינדואיזם: מבוא קצר).

בפילוסופיה ההודית, נקודת המבט המשמשת אותנו היא תמיד אחת מתוך כמה אפשריות. האפשרות כי יש נקודת מבט אחרת, מדויקת יותר, מבוססת יותר, המתרגמת טוב יותר את המפגש של האדם עם העולם  תמיד מונחת לפתחו של המתבונן. המסורות ההגותיות בהודו, ובראשן היוגה, מדגישות כי לא ניתן להבין נכוחה את טבעו האמיתי של האדם, את טבעו של העולם הסובב אותו ואת הזיקה שבין האדם לעולם - מתוך ניתוח אנליטי או לימוד של טקסטים. הידיעה הנכונה (vidyā) נחשפת תוך כדי הסרה של קליפות הידיעה המוטעית (avidyā).

עבור מרבית ענפי הפילוסופיה בהודו, הסרת הקליפות הללו כרוכה ואף מותנית בהסרת מעטפות הגוף – קושה (kośa). אלו הן השכבות החומריות הממסכות את העצמי המתבונן. אלו הן שכבות של הרגלים, מנהגים ותפיסות, המונעים מאיתנו ראייה צלולה של המציאות החיצונית והפנימית. השלת השכבות הללו מתאפשרת באמצעות שילוב בין תרגול גופני, נשימה והתבוננות (מדיטציה) - המובילים להבנה ישירה של טבע האדם וטבע העולם. החוויה הפיזית הינה, אם כן, מרכיב מהותי בתהליך הידיעה. אולם לא מדובר רק בחוויה

פנימית, אלא גם במגע בלתי אמצעי בין התודעה לגוף הפיזי ולכל מה שמחוצה לו - ובזיקה שביניהם.

מסורת ההאטה-יוגה ממקדת את מבטה אל קיומה של זיקה זו בין האדם ועולמו הפנימי, לבין הקוסמוס כולו. המסורת מצביעה על זהות בין הקוסמוס (המקרו) והגוף (המיקרו). זהות זו אינה תיאורטית, אלא מתרחשת באופן ממשי. תרגול היוגה חושף את הקשרים בין כל איבר בגוף לבין איברי היקום, החל באובייקטים פיזיים, כגון הרים ונהרות, ועד לעולמות השונים המרכיבים אותו.

על כך מעידה דוקטרינת הנאטהה-יוגיים,המציינת כי מה שנמצא כאן (בגוף) נמצא בכל מקום אחר; מה שלא נמצא כאן, אינו נמצא בשום מקום; מי שמזהה את העולם בתוך גופו, אכן הוא זה היודע את גופו. בשיווה סמהיטא (Śiva Samhitā) משורטטת מפה פיסית של העולם כמצויה בתוך הגוף:

בתוך הגוף הזה מצוי הר מרו המוקף בשבע היבשות
יש בו נהרות, ימים, הרים ושדות וגם את שומרי השדות;
ובתוכו נמצאים כל החוזים הקדמונים וחכמי העם והכוכבים וכוכבי הלכת;
ואתרי צליינות מטהרים ומקדשים על אליהם השונים.
ונעים בו גם הירח והשמש האחראים על הבריאה והכיליון;
ונמצאים שם גם חמשת היסודות – החלל, הרוח, האש, המים והאדמה.
כל היצורים שבשלושת העולמות נמצאים בגוף
וביושבם סביב הר מרו, הם מבצעים את מלאכת יומם.
מי שיודע את כל זה הוא יוגי, אין בכך ספק!
(Śiva-Samhitā 2.1-5)

מפה זו מייצגת את כל הפרטים המרכיבים את היקום, מן הגס ועד המעודן ביותר. היא מצביעה על חשיבות זיקת הגוף, על כל חלקיו, לעולם הרחב. הגוף נחווה כמרחב בו מתקיים המפגש בין האלים לבין האדם, ובו מבוצעים הריטואלים. כמילותיו של היוגי טירומולר: "הגוף הוא משכן האל". 

אולם כשם שהגוף מהווה מקדש לאלים ומפה של היקום ואתרי העלייה לרגל, כך גם המקדש ואתרי העלייה לרגל מהווים מפה של הגוף. מפת המקדש מסמלת גם את מסעו הרוחני של האדם לתוך עצמו. עבור הודים רבים, המפה המשמעותית לפיה הם תופסים את המרחב שנקרא "הודו" ושלפיו הם נעים במרחב הזה, היא מפת המקדשים ואתרי העלייה לרגל: הרים, נהרות, אגמים, ערים ויערות. עבורם, הגיאוגרפיה של הודו היא גיאוגרפיה קדושה, ואין הפרדה בין מפה זו לבין גופם שלהם.

בדמיון התרבותי בהודו, המקדש הוא השתקפות של הגוף, שהוא השתקפות של העולם, שהוא השתקפות של המקדש. לשוטט במקדש משמעו לשוטט בגופו של העולם, משמעו לשוטט בתוך גופך שלך. המסע להודו כמוהו כמסע להכרת הגוף. מי שטייל בהודו ומכיר את אתריה הקדושים, יוכל לערוך בדמיונו מסע בין איבריה של הודו.

הוא יכול להתחיל בתרגול יוגה עם שחר למרגלות המקדש הענק לאל בריהדישוורה שבעיר טנג'אוור: כפות הרגליים הנטועות באדמה הן יסודותיו, וקודקוד הראש - קצה כיפתו. אחריו תטפסו בדומיה, בפתיחות ובקשב במעלה ארונאצ'לה, ההר הקדוש, התגלמותו של האל שיווה, עליו חי היוגי רמנמהארשי; כך אנו מטפסים במעלה עמוד השדרה. במהלך הטיפוס תעצרו במערות בהן ישב רמנמהארשי למדוט, ממש כשם שאתם משתהים בצ'אקרה זו או אחרת במסע התודעה מעלה ופנימה. בין לבין תעצרו לנשום נשימה מעודנת, בה אתם מניחים לאנרגיית החיים, הפראנה, לזרום בנאדיז, נהרות הגוף - כשם שהמים זורמים בחופשיות בנהר הקאוורי הקדוש. כך חוברים להם בהרמוניה האנטומיה של הגוף, הפיזיקה של החומר והמציאות המטפיזית.

יש שיאמרו כי כל זה יכול לקרות בכל מקום. הלא היוגה כבר יצאה מגבולותיה של הודו והיא מתקיימת ברחבי העולם. אך בהודו נגלה לעינינו בעוצמה השיקוף ההדדי בין הפנים לחוץ, בין המיקרו-קוסמי והמקרו-קוסמי. הוא ניכר בכל צעד ושעל, בכל מפגש עם טקסט, עם מופעי הטבע ועם המקדשים. וכמובן, הוא קיים גם במפגשים עם בני האדם הנקרים על דרכינו: עולי רגל, סגפנים, רוכלים בשווקים, מורים ותלמידים באשרמים - והאדם הפשוט ברחוב, אשר בדרכו הביתה עם ערב עוצר לפני מקדשון רחוב קטנטן לאל גנשה, קד קידת ברכה, לוחש מנטרה לכבודו וממשיך הלאה.

ברגעים הללו ניתן לא רק להבין את היוגה, אלא ממש לחוות אותה בגופנו. את החיבור שבין האדם לעולם, בין הפנים והחוץ, בין הנגלה לנסתר ובין החומר לרוח. ברגעים אלו אנחנו יכולים להבין מדוע צמחה היוגה דווקא בהודו, וכיצד אפשר לחוות ביקור בהודו כביקור בתוך גופנו שלנו.

רפי פלד לומד ומלמד על תרבות הודו, סנסקריט וכותב את עבודת הדוקטורט באוניברסיטת תל-אביב. יעל זיו היא מורה ליוגה, בעלת סטודיו "האטה-ראג'ה יוגה" ומנהלת קורס מורים בכירים ליוגה בקמפוס שיאים באוניברסיטת ת"א. יחד הם מדריכים טיולים להודו המשלבים תיור, תרגול ולימוד יוגה. ­פרטים נוספים  

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...