נשות הברזל
מרדכי חיימוביץ הצטרף לכ-25 נשים, בהן שש מישראל, למסע העצמה פמיניסטי בקטמנדו. זה נגמר במפגש מרגש על פסגת ההימלאיה
הגעתי לקטמנדו כדי להשתתף במסע נשים אתגרי (Wxtrip - Women Adventure Challenge), בינלאומי שנערך לראשונה. המשתתפות יתנסו בנהיגת שטח, בהליכה, ברכיבת אופניים ובראפטינג. בסיומו יזכו בשעון "סרטינה" שווייצרי מעוצב. הצוות המנצח (שיהיה מהולנד) יוזמן לבורמה, למסע השנה הבאה. אבל השנה נשאה השיירה חותם הומניטרי. מסר הזדהות עם המצוקה על גג העולם. נפאל ובנגלדש הן המקור העיקרי לסחר בנשים וילדים בדרום אסיה. מדי שנה נמכרות כ-10,000 נפאליות בנות 16-9 לבתי בושת בהודו, בעיקר במומבאי. כרבע מיליון בנות מנפאל מנוצלות בסחר המין בהודו. מקצתן מועברות למזרח אירופה ולסעודיה. משפחות נואשות במיוחד מוכרות אפילו בני שש. הילדים נכלאים, מוכים, מורעבים ונאנסים לשעשע עד 25 לקוחות ביום. בית מחסה מיוחד בקטמנדו מנסה להחזיר לחיים צעירים וצעירות שנפדו מזנות.
מסע הנשים הזה ניסה להביא לכל אלה קורטוב תקווה. שיפור פני בית הספר בכפר טיטי על פסגות ההימלאיה, הספרים לתלמידים, התמרוקים הטבעיים לגברות, תרומת חברת "מורז" שבגליל, באו לעדן את הסבל. או כפי שניסח זאת דווקא גבר, אריק ברא"ז (49), מנהל חברת Xtrip שארגנה את המסע: "יצרנו אירוע של עשייה. לא תרומה של מאה אלף דולר לאוניברסיטה, אלא משהו שאנשי טיטי באמת רצו בו".
הן היו 28 גברות חזקות, מכל אומות העולם. והיו הישראליות. נסיה שטרסבורג, בת 43, היא היועצת של ראש עיריית כפר סבא למעמד האישה. גרה בצור משה, נשואה פלוס שלושה. אומרת שאת עיקרי הפמיניזם קלטה מסבתה שעלתה במרבד הקסמים. הגיעה עד הלום כי חיפשה את ההרפתקה. אסתי בר, בת 59, אם לשלושה, חיה משולחנות גורמה שהיא פותחת בביתה שברמת רזיאל. חיפשה פעילות התנדבותית לצד אקסטרים, "ובעיקר את המצב שהפעם לא אני טורחת, אלא טורחים בשבילי".
מריון קופלמן, בת 65 מאלפי מנשה, סבתא לנכדים. לאחר שפרשה מעבודתה כנהגת אמבולנס ואחות בית הספר, פצחה בפרק התרמילאי של חייה. מלכה שטיין, בת 51, גרה באבני איתן שבגולן והיא אם לשלושה. אחות חדר מיון בבית החולים העמק ואחראית על תרומת איברים. השתתפה ב"מלכת המדבר" ובמשלחת הומניטרית של רופאי עיניים לוייטנאם. גם מאחורי לימור סידי מסביון מסע אתגרי - לגואטמלה. בת 46, אם לשלושה, קצינה לשעבר, בוגרת וינגייט, שחקנית גולף. מעצבת גרפית במקצועה שכרגע עוסקת בצילום.
מה אני עושה איתן? מעולם לא הייתי חייל בשורות נשיות, בטח שלא פקוד אישה. למ"פ בשלב הנוכחי של חיי קוראים סוזי. רחבת כתפיים ועדינה. שולטת ואדיבה. קול אקדמי שמעורר חדוות ציות. סוזי לוחצת בחום את ידי. בלי לצ'פח, בלי לרעום: "מה עם שאולי המניאק? כבר שנים לא מצלצל החרא". מזמינה השכמה לשש וחצי, עוברת בינינו להתרשם אם זה בסדר. את הבוקר שלמחרת היא פותחת בשאלה איך עבר עלינו לילה ראשון בקטמנדו. ובכלל, איך העיר נראית. "תזזיתית", "מסתורית", "אקזוטית", עונות הבנות. סוזי מגיבה בחיוך של מורה בשיעור הבעה בעל פה.
מתחלקים לצוותים. אלינה החרישית מאוקראינה חוברת לאסתי, ללימור ולמלכה בצוות שייקרא "אוורסט" מריון נצמדת למורין מדרום אפריקה, לבתה הילרי ולצ'וצ'ו הבורמזית בצוות שייקרא "טארה", כוכבים. צוות "פישטל", על שם ההר הקדוש שאסור בטיפוס, מורכב מנסיה הישראלית ושלוש הודיות. שתיים מדלהי - סוני וקרוטיקה. אחת ממומבאי - קרושנה הפרועה. הפאזל הזה, יש להודות, מעיק במידה מסוימת על נסיה המבוגרת יותר. היא לא רוצה ללבוש את חלוק האמא, אבל גם לא להניח להן לעשות שטויות. עליה להיות מין מבוגר אחראי, אך בלתי נראה. כשיעלו על הג'יפים תשמע את עצמה מעירה לקרושנה: "תרגעי מותק". וזאת בעיה להעיר לקרושנה. בגיל 20, לאחר שהעפילה לאוורסט, היא מרגישה שהכל קטן עליה. שאין גבול ליכולות.
קרושנה פתיל נולדה במומבאי. אמה ההרפתקנית ראנג'ינה ואביה קצין הצי מטהאב טיפחו את נערת הגבעות שלהם. במחנות טיפוס לילדים תמיד נבחרה להדגים. "שנאתי את העיר והטיפוס אפשר לי להיות בחוץ, רחוק מהבית, לעשות מה שאני רוצה", היא מעידה. בת עשר עשתה טראק ראשון להר גומקא, שגובהו 4,000 מטר. אמא ואבא התלוו, והכלב יופיטר בעל שלוש הרגליים גם. תוך כדי כך ראתה גשר מתמוטט ואת חמשת העומדים עליו טובעים בנהר. "ואחרי זה היה לי
כעבור חמש שנים נרשמה לבית הספר לטיפוס הרים על שם נהרו בהימלאיה. ביקשה שירכיבו לה תוכנית של שלוש שנים, אבל נשלחה להשלים לימודי ריקוד הודי בן זמננו בבנגלור. עד שנמאס לה. בהחלטת בזק הודיעה בבית הספר שחלתה בצהבת ונרשמה לקורס טיפוס מתקדם. עשתה שם חיל והתקבלה למשלחת קדם-אוורסט. היא זוכרת ימים סיזיפיים שבהם צעדה 22 שעות בשלג. אבל בסופם זכתה בתואר ראשון: המטפסת הצעירה בעולם על הסטופאן, שפסגתו מתנשאת ל-7,075 מטר.
כשירדה מהסטופאן, התחילה להתאמן לקראת הדבר האמיתי: האוורסט. מדרונות תלולים, סלעים בוגדניים, קרושנה פתיל לא החמיצה אף בליטה בת כיבוש. "היו קטעים שעשיתי על ארבע, כמו חתול", היא מספרת. אלא שלא רק כוח רצון צריך בשביל האוורסט. גם הרבה כסף. זינוק אל הפסגה הגבוהה בעולם עולה בין 30 ל-100 אלף דולר. תלוי אם במחנה הבסיס רוצים חביתה או שאטובריאן לארוחת הערב, וחדר פשוט או עם טלוויזיה ואינטרנט. הוריה של קרושנה שמו 55 אלף דולר על הרפתקת החיים של בתם. "אתה מתנתק מכולם. לא בית, לא משפחה, לא חברים", היא מספרת כיצד נערכה לאתגר. "אתה מרוכז רק במשימה. ידעתי שאני חייבת לעשות את זה וחוץ מזה כלום לא קיים".
לא דיברת אפילו עם ההורים?
"כתבתי בלוג ואמא הגיבה, ידעתי שהיא עוקבת אחריי".
ב-12 באפריל 2009 יצאה קרושנה בדרכה אל גג העולם. האוויר היה עכור, הטמפרטורה הצטננה למינוס 20. בדרך פגשה גופות של 16 מטפסים שנספו במפולות 1996. חלק הושארו בכפור כי יד המשפחות לא השיגה לפנותם. אחרים ביקשו להישאר לנצח על הפסגה. "הסתכלתי, אבל לא ממש התבוננתי. לא נתתי לכלום להסיט אותי מהדרך", היא נזכרת. היא התקדמה עם מקלות הליכה, יתדות, אחזה בחבל כמעט כל הזמן. לפני אחת מחניות הלילה התחוללה מפולת שלג איומה. מורה הדרך נהרג לעיניה. המטפסים הורדו למנוחה במחנה. לאחר שבוע המשיכו.
אמרת לעצמך שאולי תפסיקי? שלא כדאי להסתכן?
"לא הרשיתי לעצמי מחשבות מהסוג הזה. הן מחלישות מאוד".
איך מצליחים לאכול?
"אתה צמוד לחבל, אבל לוקח איתך מאכלי אנרגיה".
איך עושים פיפי באוורסט?
"בבקבוק. אם מזג האוויר טוב אתה משחרר את היד מהחבל. אם לא - תוך כדי אחיזה בחבל".
כעבור כחמישה שבועות, ב-21 במאי 2009, הגיעה לפסגת הפסגות. "הייתי לגמרי שמחה, צוהלת, אבל לא יצאתי מעורי. הרגשתי שעמדתי במשימה", היא מתארת.
מטפסים קודמים דיברו במושגים של התגלות אלוהית.
"לא חשבתי במושגים כאלה. פשוט היה נחמד להיות שם".
את אישה אחרת עכשיו?
"אותה אישה, שאומרת אותם דברים. אבל עכשיו יש סיכוי שגם יקשיבו לי".
המנזר הבודהיסטי קופאן שוכן בגובה 1,400 מטר. גם השיעור היומי מכוון גבוה: "הגורמים שיגבירו את הגובה הרוחני וייתנו משמעות לחייך". מאחורי השער אני מוצא את הנזיר הקשיש טיהטרין. כבר 80 שנה שהוא כאן. מנחית את מקלו על ישבני פרחי הנזירות שחולפות באקראי. לצד הוד ההימלאיה הנשקף ממנו, טובל מנזר קופאן ביום-יום. בחיים עצמם. אתה רואה תרנגולות מטפסות על סלע, פרה לוחכת עשב מתחת לאוטובוס, ילדים בועטים בכדור רחוב, אופנוען עם גברת עוקף שלולית, טרקטור פולט עננת עשן פחמית. הכל זז, נושם, מאשש את העיקר הבודהיסטי שאין קבע בחיים. הכל משתנה.
לאמת הזאת נחשף גם הנזיר קונפאל, שבגיל שבע נלקח מכפרו, סולוקוהמבו. 20 שנה הוא כאן. "זה מה שרצית בחיים, להיות נזיר?", אני שואל. "25 אחוז הרצון שלי, השאר הוריי". לא שרע לו בקופאן. אבל לא לגמרי טוב. אמנם למד לימודים כלליים, אך לא קיבל תעודה, "מה שעושה אותי נזיר לכל
החיים".
אתה מרגיש שהפסדת משהו?
"בעיקר את השערות שלי. ברגע שהן מגיעות לאורך סנטימטר, אני חייב לגלח".
הקרחת מאוד אופנתית בחוץ.
"אני שמח, לא ידעתי".
אתה חושב לפעמים לנסות את החיים בחוץ?
"בטח. אבל בכל פעם כזאת המורים אומרים לנו שלא טוב שם".
מה לא טוב שם?
"הרבה כעס".
מה נתנה לך ההתנזרות?
"תראה אותי. לבוש פשוט, מחשבות פשוטות, אין לי על הראש אישה וילדים".
מה בכל זאת הפיתויים?
"אנשים לבושים יפה, נוסעים במכוניות יפות".
נשים?
"נשים יפות הן פיתוי. אין ספק בזה".
איך עומדים בו?
"למדנו שאי אפשר לשלוט בצרכים. סיפקת אחד - יתעורר האחר. לכן צריך לשלוט במוח, שמייצר את הצרכים".
איך שולטים במוח?
"אתה מאמן את המוח. מרגיל אותו שהכעס, המתח, הריצה לא נותנים כלום. זה בעצם בודהה על רגל אחת".
פאשופטינאט שעל הבגמאטי הוא מקדשם של ההינדים. חג סוראסרדה היום, ועל גדות הנהר המאמינים פרשו את שמיכתם. ביצים קשות, אורז, חסה מאודה - הידיים בוחשות בצלחת. האוויר ספוג ריח קטורת. חום שממס את השרוכים. 30 מעלות מתוגברות באדים משריפת הגופות. שורפים על מזבחות גדולים שעל הגדה. נהר בגמאטי ידאג שהאפר יוסע אל הגנגס הקדוש בהודו. שם יגיע המת אל מחוז חפצו. אל מנוחתו הנכונה.
מקרבים מת למים. כבן 50. עטוף יריעה כתומה. פניו חלקות. מסגירות הבעת סיפוק מסוימת. מעמידים את אלונקתו בשיפוע. רגליו היחפות משתכשכות במים. לידו, בסארי טורקיז חגיגי, האלמנה. מרוסקת. מישהו שופך מים מכד על ידיה. היא מעבירה אותן על פני יקירה. מנסים לקחת אותה ממנו, אך היא מתעקשת. עוד רגע. מעבירה שוב את ידיה על פניו. פינוק אחרון ופרידה.
את הכתבה במלואה ניתן לקרוא במוסף סופשבוע
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם