גבר, אוהב סלט?
נשים מנשנשות קיש, גברים בולעים סטייק: הפער בין המינים חזק גם בכל הקשור לאוכל, ומקורו, תתפלאו, כבר בתקופת הציד של האדם הקדמון
לא לגמרי ברור מדוע ולמה לאוכל יש מגדר, אבל אין ספק שיש אוכל בנות ואוכל בנים. לדוגמה, חברת נסטלה מייצרת חטיף שוקולד שנקרא Yorkie, שעל גבי האריזות שלו, מצוירת האות O מצוירת כתמרור "אין כניסה" לנשים: החטיף משווק כמוצר לבנים בלבד. פרסומות לבירה פונות באופן קבוע לבחורים.
בפרסומות לבשר, כמו אלה שאנו מוצפים בהן לקראת יום העצמאות, המנגליסטים שמנסים לפתות את הציבור בנתחים מהחי הם באופן מובהק זכרים. לעומת זאת, יוגורטים, דגני בוקר ומזון דיאט פונים דווקא לקהל הנשי, בקול גבוה ורגוע, ומדברים איתו על בריאות ותענוגות מעודנים.
"מהי הגשה גברית? האם זהו גוש ענק של בשר צלוי? מה עושה אותה גברית – הקשר לאדם הקדמון?", שואל גראנט אקהטץ, גסטרונום מולקולרי וזוכה בפרס השף הטוב ביותר בארצות הברית ב-2008. "אם תנברו בתקופות היסטוריות ובדורות שונים, במיקום גיאוגרפי, באתניות ובעירוניות מול כפריות, תגלו הבדלים בהיכרות עם הבישול ואולי גם במיומנות. אבל יש לזה קשר לשליטתה של החברה על המגדר, יותר מאשר למבנה הגנטי של בני אדם".
חברת המזון Fibre Plus, שמייצרת חטיף דגנים, ערכה השנה סקר שבו נמצא שנשים מעדיפות שוקולד על פני יין וסקס. שליש מהנשים הודו שהן מפנטזות על שוקולד במהלך היום, בעוד שרק 11 אחוז מהגברים מפנטזים על שוקולד. 60 אחוז מהם, מצד שני, חושבים
ועדיין, מה גורם לגברים להעדיף סטייק על פני סלט? בספרו,Guidebook to all that is Truly Masculine ("המדריך לכל מה שבאמת גברי"), כותב ברוס פיירשטיין שגברים אמיתיים לא אוכלים קיש. ההסבר: מי שאוכל סלט או קיש בצהריים לא יכול בבוקר למחרת לכבוש את העולם. ובמילים אחרות: גברים זקוקים ליותר אנרגיה.
התיאוריה של פיירשטיין נכונה אולי לחדר האוכל הצה"לי של שנות ה-70, אבל בחברה המודרנית, במהלכו של יום עבודה ממוצע, גברים, בדיוק כמו נשים, לא יוצאים לשום כיבוש ולא שורפים יותר קלוריות. רובנו, לפחות במערב, מניעים בעיקר את היד שמזיזה את העכבר. אז נכון, גברים גדולים יותר ויש להם מסת שריר רבה יותר לפרנס, אבל למה לא עם פרוסה טובה של פשטידה?
אפשר לשער שההבדלים בהעדפות, כפי שאמר אקהטץ, קשורים למציאות חברתית ולאו דווקא ביולוגית. שוקולד וחטיפים משווקים לנשים כחטאים קטנים שמגדירים את רגעי ה"אני עם עצמי" הספורים שנשים כמהות אליהם. נשים גם חשופות יותר לאוכל של ילדים, שהוא לרוב פשוט ותעשייתי יותר. ומכיוון שרוב הנשים עדיין נדרשות לחייך כליידי, מעטות מהן מעזות לבלוע את כל שכבות ההמבורגר.
אבל ההסבר הכי מעניין הוא דווקא פרה היסטורי. בימי האדם הקדמון השתמשו בכפות מאולתרות, מקונכיות למשל, כדי לגרוף את המזון. סכין ומזלג, כפי שהם מוכרים לנו היום, התפתחו באירופה רק מהמאה ה-13. מכיוון שגם לפני הסכין והמזלג לה היה מקובל לאכול בידיים, נשים היו תלויות בעזרתם של גברים שחתכו עבורן את פיסות הבשר עם הסכינים שלהם. כבר אז, אם לא מוקדם יותר בימי הצייד והלקט, הושרשו ההבדלים בין אכילה נשית לאכילה גברית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם