כוונות טובות מהגיהינום: אודטה על אמהות ובנות
הילדים שלכם כל הזמן רבים איתכם? תגדיו תודה גדולה. כי זה אומר שהשכלתם לא לגדל ילדים צייתניים שמוותרים על עצמם מול הורים חזקים. וגם: מה עושים עם דיאודורנט לשיער
יקירתי, בלי לחשוף פרטים ממכתבך, את מחפשת את התשובות האבודות בתוך ההיגיון שלך - כשהן טמונות, בעצם, בתוך ההיגיון של בתך, הכה שונה משלך. אבל כדי להבין אותו, את צריכה לתת לו זכות קיום כמו לזה שלך, ופה, מן הסתם, את מתקשה.
לפעמים זה בלתי נתפס בעינינו שישנה יותר מאמת אחת, וזו המנצחת אצל ילדינו היא לא בהכרח זו שלנו. אבל רק אם נסכים לתת לגיטימציה גם לנקודת מבטו "המטורפת" של הזולת - רק משם נוכל להתקדם. זה הרי הבסיס הראשוני להידברות עם כל אדם, ואפשר, כמובן, גם מלחמה.
בזמן שאת רק רוצה להעניק לה מטובך, מניסיונך ומרעיונותייך (שלדעתך הם טובים משלה) את בעצם לא רואה אותה ממטר, ולכן את לא מכבדת לה את הגבולות. אנחנו כה שבויים בתוך הרעיון שהטוב העליון של יקירינו הוא שנמטיר/שנעשה/שניתן להם דברים לטובתם , גם כשלא התבקשנו, עד כי כל שיקול אחר פשוט מתגמד לנו מול זה. וקשה לנו לעצור עצמנו מלעשות זאת, כי זה נחווה לנו כבגידה בהם, כשההפך המוחלט הוא הנכון. תפרגני לבתך את הגבולות שלה - גם במחיר זה, שהיא תקבל ממך, לדעתך, פחות טובין. נו, מה נעשה - זו הקרבה הבלתי נסבלת הזו עם הקרובים לנו, שמפתה
אם תסכימי להרפות מהאחריות עליה - היא סוף סוף תיקח אותה בעצמה, ותיפסק הסימביוזה הרעה הזו שבתוכה שתיכן סובלות. ולמרות שלדעתך היא בתפקיד הקוזאק, ברור לך שגם היא סובלת. כי ילד נידון לאהוב את הוריו. לא משנה איך הם - הוא נידון, פשוט נידון לאהוב אותם. קחי בחשבון שהיא אוהבת אותך עד כלות, ולא כיף לה החיים בלי הרמוניה עם אמה הורתה. אל תאמיני לכעס שלה, כי הוא רק הענן שמכסה על שמש האהבה שלה אלייך. וכמובן שגם אצלך, לגביה, זה אותו הדבר.
ישנו שלב ינקותי שבו אדם חייב לעשות הכל להפך, כדי שיוכל לגדר את קיומו מול מי שפורץ לו את הגבולות בחוויה הפנימית שלו. "את לא תחליטי עליי - אני הקובעת,"! היא צועקת לך במעשיה, כי אין בתוכה עדיין גבולות ברזל חזקים שהיא גידלה מולך. ואיך יהיו לה - אם לא תכבדי לה אותם? את הרי אמא שלה, יש לך עליה פור מגיל אפס שלה.
אם לא תתקיפי ותנגחי את עמדותיה על בסיס קבוע, היא תוכל לתעל את האנרגיות שלה לשיקולים ענייניים. היא לא תיאלץ לבזבז אותן על התחפרות בתוך דבר שלא בהכרח טוב לה, רק כדי להגן על הטריטוריה שלה.
התחילי להתאמן, יקירתי, על מקום חדש של שוויון נפש מכבד: לא לתת לבת שלך מיוזמתך שום עצה/רעיון/אמירה/הצעה אם לא התבקשת במפורש לעשות זאת. וגם אז - לא הרעשה ארטילרית, ולא יותר ממה שצריך.
תאמצי מכל הלב (המעריץ והאוהב אותה שלך) מנטרה חדשה ומבריאת יחסים: "מה שתבחרי לעשות, בת שלי - אני איתך ומאחורייך. ואני בטוחה שתמצאי פתרון, כי מגיל קטן היית מה-זה חכמה. אז מה את מציעה לעשות."? תלמדי לקחת את המקום הזה של צעד אחד מאחוריה, ולא אחד לפניה, רק בגלל שיש לך את יתרון הגיל/הניסיון/ הידע וכו.' ואם כבר דיברת, לבקשתה, והיא בחרה לא לקיים את עצתך, גם אז תכבדי את בחירותיה. "אני לא חושבת כמוך," תאמרי לה, "אבל אני מכבדת את כל מה שתבחרי." ותעמדי במילים האלה שלך עם כיסוי רגשי מלא, מהבנתך שזה הטוב העליון שתעניקי לנשמתה. גם אם לדעתך היא טועה.
לכל בנאדם יש את הזכות, כן, הזכות, לשגיאות ולטעויות, כי מה שנראה לנו כטעויות - הן רק שיעורים הכרחיים. להתערב בהחלטות של בתך בכוחנות, עם "הצדק וההיגיון" (שלך, כמובן), זה לא להציל אותה אלא לשדוד לה את תוצאות מעשיה. ואם כל הזמן תכיני במקומה את השיעורים, מי, לדעתך, יחכים מהם? אם זו לא סכנת נפשות של "לרוץ לכביש" - להתערב בבחירות של הילדים שלנו על בסיס קבוע - זה פשוט לגדל חסרי חוליות.
תודי לאלוהים שהיא רבה איתך - כי זה הסימן הבדוק לכך שהיא מגנה על הגבולות שלה, כי יש לה עדיין על מה להגן. הדבר הכי עצוב בעיניי הוא ילדים צייתנים שוויתרו על עצמם מול הורים חזקים. כי הם אולפו לקיום של פטריית עובש מתחת לעץ באובב, שגונב להם את כל אור השמש. את לא רוצה דבר כזה בתוך חייך. ממש תודי לאלוהים שהיא כזו, אבל צרי איתה חברות חדשה.
היי שם בשבילה, לא במקומה. הורים מבלבלים בין שני המקומות האלה, כי הקריירה המשותפת של הורה וילד מתחילה כשאנחנו לועסים את האוכל בשבילם. וכל הסוד הוא לדעת מתי לעשות את ההסבה המקצועית הנכונה. איך יודעים מתי הגיעה העת לשחרר מהם את השליטה? אם הם מעל 18 ורמת צעקות המחאה שלהם גבוהה, הייתי אומרת שיש פה איזו רמיזה ממש טובה...
ולסיום, דאודורנט לשיער
"בטיסט," כך קוראים לספריי החדש שהוא שמפו יבש, ללא שימוש במים. הוא לא מחליף חפיפה, יא שמוציקים, אבל בהחלט מאפשר לפתוח רווחים בין החפיפות, בלי סירחונות של חמאת יק טיבטית מהראש. למה הוא טוב? לפן שרוצים להאריך את חייו. לשיער ארוך שייבושו מתיש. לאחרי אימון, לפאות נוכריות, כדי לדחות את הטיפול היקר שלהן במספרה. לשיער מסריח מעשן, לאקסטרה נפח. לצובעות הנמנעות מחפיפות צפופות מפחד הדהייה. לחולים, לחיילים בשדה, לטסים לחו"ל. מנערים, מרססים לתוך שורשי השיער, מעסים, מייבשים דקותיים, מברישים ומעצבים. לא להיבהל מהאבקה הלבנה, היא יורדת בהברשה. להשיג בכל הפארמים, באריזה גדולה וקטנה. מומלץ.
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, טיפים? שלחו מייל לאודטה: odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם