כמעט כמו בבית: טיול של סתיו בטוסקנה
התייר הישראלי בטוסקנה יכול לעצום את עיניו ולדמיין שהוא עדיין בארץ ציון. לכשיפתח אותן, יראה שוב את הרכסים והברושים, אך הניחוח יהיה של גבינת חלב כבשים וסמטאות ימי הביניים
נסענו בין הגבעות העטופות כרמי גפן וזיתים, שדות תבואה ותירס, שהתחלפו זה בזה על המורדות ובעמקים. חלקה אחת מוריקה בשיא לבלובה, אחרת נחרשה זה עתה וחושפת שטיח אדמה בהירה, שמישהו גרף וניקה היטב. עוד חלקה גזומה, האחרת נקצרה זה עתה והיא מעלה ריח שלף טרי. בין השדות נראו בתי חווה מבודדים שאליהם הוליכו שדרות ברושים. השלט אמר "אגריטוריסמו", וחרטומה של המכונית הופנה לכיוון החץ. בין בתי החווה הבחנו בשני מבנים מקושטים במידת מה. האחד הציע שתי דירות מצוידות היטב ובאחר מוקם חדר האוכל. באחת מפינותיו ניצב דוכן ועליו ממיטב התוצרת המקומית. לצדה ניצבה קערה להנחת התמורה. התאקלמנו מיד.
טוסקנה בכלל וחבל הארץ שבו סיירנו בפרט מאופיינים בקו גבעות מתון, שקט ואינסופי. העיניים רואות רכס שעוקב אחר רכס ומבטיח מרחב רב לסיפוק כל המאוויים. מן הזריחות המרהיבות ועד השקיעות המגוונות, האור מסייע לרצונות להתגשם. יולי-אוגוסט אינם החודשים המתאימים (ויסלחו לנו המורים שבחופשה) כדי ליהנות מיפי הבריאה הטוסקנית הרחק מהמולת התיירים. בסתיו האור יהיה רחום, סימפטי, אלכסוני. בכל רגע ורגע הוא יבליט על הגבעות את העיירות הימיביניימיות. בין קפלי הגבעות יתגלו מקורות ההשראה של האמנים הגדולים. תמונת הנוף שתתגלה למשוטט בכבישי גבעות סיינה תחשוף עולם כפרי עשיר, אסתטי, ועם זאת, צנוע. המטייל הישראלי לא יחוש שהוא רחוק מאוד מביתו, אלא שהגיע למרחב מחיה מוכר אך פתוח יותר, רגוע, מלא אפשרויות.
קיאנצ'אנו-תרמה היא עיירת מרפא הידועה במעיינות המים המינרליים שלה מימי האטרוסקים והרומאים שירשו אותם. אך בניגוד לצפוי, מוסדותיה אינם דומים למרכזי הספא של ים המלח. את המים של קיאנצ'אנו שותים כדי לרפא את הכבד והכליות בעיקר. כנראה שיש להם ביקוש רב, כי העיירה משופעת בבתי מלון, עיקרם ברמה של שלושה וארבעה כוכבים, הפועלים כל השנה. יש כאלה שמבטיחים מחלונם את הנוף שתואר קודם. כיוון שבעונת הסתיו, המומלצת כאן למסע, הזריחות מאוחרות - תוכלו ליהנות ממחזה מדהים בצבע וצורה הודות לענני הבוקר.
על העיירה משקיף הכפר העתיק קיאנצ'אנווקיה. לכאורה, סתם כפר, אולם הכיכר הקטנה עם המזרקה, הסמטאות הצרות שבין בתיהן נשקף נוף הגבעות ובית הקפה הפינתי משדרים ביחד: זה המקום הנכון. קיאנצ'אנו יכולה לשמש בסיס לטיולים, אך כמותה גם העיירות האחרות שבשכנותה או כל אחד מבתי החווה הפזורים לאורך הדרכים, שברבים מהם מוצע אירוח כפרי ("אגריטוריזם", כהגדרת האיטלקים. למעשה אלה הם בתי בד-אנד-ברקפסט כפריים).
בטיול כזה אין גומאים קילומטרים אלא נוסעים במתינות, נותנים לשטח להוביל. בין עיירה לעיירה אפשר לסטות מכביש האספלט לשבילי עפר המובילים אל בתי החווה. יקבי יין קטנים נגלים, בריכות ביתיות לאגירת מי הגשמים נסתרות לעתים בסבך, ופה ושם מבצבץ גג רעפים של חווה שננטשה ונכבשה בשיחי ורד בר. עצירת המכונית בלב השדות, תפגיש את הנוסעים עם הרוח הקלה השופעת חמצן וניחוח אורגנו. ממרחק, בתוך שקט מיוחל, יישמע צליל פעמוני הכבשים הרועות על מורדות הגבעה שממול. כל שביל יוליך אל עוד שביל, ושדה הראייה יישאר פתוח ורחב כל הזמן.
מקיאנצ'אנו מוליכה הדרך למונטפולצ'אנו. העלייה אל העיירה יפה לא פחות ממנה עצמה. כרמים וגינות מקיפים את הכביש ההולך וצר ומעפיל עד שהוא מגיע אל החומה. כאן כדאי לעצור בחנויות היין ולטעום מתוצרת היקבים שבאזור. מונטפולצ'אנו, כאחיותיה ושכנותיה, בנויה מסמטה אחת מרכזית, שסמטאות צרות מוליכות ממנה אל החומות. לנשענים על חומותיה מציעה מונטפולצ'אנו
עכשיו אין לטוסקנים אויבים וזהו רק אחד מהיתרונות שלהם עלינו. משם ממשיכה הדרך לפיינצה הנוטפת המתיקות. עיירה זו הוכרזה ב-1996 כאתר מורשת עולמי, ושמונה שנים לאחר מכן זכה העמק הנצפה ממנה, ואל ד'אורסיה, על ארבע עיירותיו הנוספות, לכבוד דומה מידי אונסק"ו. העיירה חייבת את יופיה לאפיפיור פיוס ה-2, שבמחצית המאה ה-15 הציב בה ארכיטקט מפירנצה כדי שיבנה לו כאן משכן. אותו אפיפיור העניק למקום את השם פיינצה. העיר היא דוגמה לארכיטקטורה טוסקנית ומתארים אותה כ"עיר האידאלית". הארכיטקט ברנרדו רוסלינו התבקש לבנות בה קתדרלה, בית עירייה ומשכן לאפיפיור, והמלאכה הושלמה בתוך שלוש שנים.
פיינצה שופעת חנויות מעדנים וריחות הגבינות - ובראשן גבינת חלב הכבשים - Pecorino di Pienza - פורצים החוצה ותוקפים את המטייל. העיירה עשירה בחנויות לחפצי אמנות מקומיים. בולטות ביניהן יצירות קרמיקה יפות להדהים ויקרות בהתאם. לצדן ישנן חנויות למוצרי טיפוח ובשמים. המתיקות הסמיכה של העיירה אינה מעיקה על התייר, כי נשמר בה איזון נינוח בין המטופח להיסטורי.
הכיכר המרכזית הטרפזית עטורה במבנים רנסנסיים היסטוריים. כולם משוקמים ומטופחים ככל בתי העיירה. הבולט שבהם הוא פלאצו פיקולומיני, שנועד לשמש כמשכן לאותו אפיפיור. הגנים שלו, גני פיקולומיני, המוקפים חומה, זכו לתהילה בזכות עצמם. לצד המשכן ניצבת הקתדרלה, הדואומו, והמבנה השלישי בכיכר הוא פלאצו בורגיה, שנועד לארח את מלוויו של האפיפיור. הפלאצו קומונאלה משמש כיום את משרדי הרשות המקומית.
מפיינצה אפשר לראות את סאן-קוויריקו ד'אורסיה. דווקא לכאן התיירים אינם באים. יש בכך יתרון לאלה שכן טורחים להגיע אליה. אף אחד לא ליקק את רחובותיה. הטיפוח שלה בא מתוך עצמה. הסמטה הראשית בהירה ורחבה ורגועה. הפיאצה המערבית כוללת את הבאר הענוגה והנצחית, אבל לצדה ניצב פלאצו מלבב, שציורי הפרסקו שהתגלו בו משובבי נפש במיוחד. אין כאן רעיונות דתיים או סצנות של קדושים. יש כאן בעלי חיים ובעלי כנף, והם מצוירים על הקירות ועל תקרת המסדרונות באווריריות פסטלית נדירה.
בכיכר המרכזית של העיירה יש בית קפה עם קפה טוב, שבו אפשר לפגוש את בטלני העיר וילדיה. הראשונים מתחממים בחוץ בקרני השמש הרחמנית. הילדים מתכנסים בחדר הפנימי ותוקפים את מתקני הווידאו. דומהשנשמת העיירה נחה בקפה הזה ובוהה בחזית הכנסייה הרומנסקית הבהירה שממול. כשמתיישבים ללגום עוד כוס קפוצ'ינו התחושה היא שהזמן עומד מלכת אבל הימים חולפים במהירות.
לקראת סיום החופשה לא התאפקנו. בכל זאת, סיינה היא במרחק לחיצת דוושה, ולכן החלטנו לשוב ולבקר בה, אף שכבר נרשמה יותר מפעם בדפי מסעותינו. בעבר הרחוק נאבקה סיינה בהגמוניה של פירנצה, וגם היום היא מוסיפה להתמודד מולה בכבוד. המוני תיירים מוסיפים להגיע לכאן מדי שנה. המבנים המרשימים בעיר נבנו במאות ה-13 וה-14, ואחדים מהם אפילו לפני תקופת הרנסנס.
סיינה היא עדיין עיר מוקפת חומה, ופרנסיה הצליחו לשמור על האופי הימי-ביניימי שלה. התייר המהלך בה אינו מאוים בהמולת כלי רכב שכניסתם לעיר אסורה. הרחובות צרים והבניינים גותיים, בני ארבע וחמש קומות, וכך נשארות הסמטאות אפלוליות רוב שעות היום. כל הדרכים בסיינה מוליכות אל הפיאצה דל קאמפו, כיכר העיר הרחבה הנחשבת ליפה באיטליה. פעמיים בשנה נערכים כאן מרוצי הפאליו (הסוסים המפורסמים). לשלמות התמונה מוסיף מגדל אלגנטי, del Mangia Torre, של הפלאצו פובליקו (או קומונאלה), המתנשא לגובה 102 מטר ומשתלב היטב בכיכר החצי מעגלית. כדאי לזכור שהכיכר תוכננה ב-1297 וריצופה הושלם רק בחלוף כ-50 שנים. עם יתר הבניינים הניצבים סביב הכיכר נוצרת חזית ייחודית המבליטה את הארכיטקטורה שלה. בתי הקפה ההומים סביב תורמים את נופך אווירת החופשה.
כיכר ראויה נוספת היא כיכר הדואומו הפרושה בחזית הקתדרלה המרשימה של העיר. קתדרלה זו מתהדרת במוזיאון עשיר במוצגים. סיינה עשירה במבנים היסטוריים, בארמונות ובכנסיות, והרחובות המקיפים את הכיכרות שבה עמוסים בחנויות מזכרות ובבוטיקים, כמו בכל עיר מתוירת. אין פלא, אם כן, שלאחר שהקדשנו גם יום לאסיזי ולקורטונה שבאומבריה השכנה, לא הספקנו אפילו להגיע למונטלצ'ינו. אבל אין ספק שעוד נשוב לחבל הארץ המפתה הזה, ולו כדי לבקר בעיירות שלא הספקנו להגיע אליהן. תמיד תצפה לנו עוד גבעה שעיירה אדמדמת קוראת לנו באור השקיעה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם