למען השם: מהם השמות הכי פופולריים לילדים בישראל

מהם השמות הכי פופולריים לבנות ולבנים בישראל? מדוע התחלנו לקרוא לילדינו בשמות חד מיניים? מהם הטרנדים החמים בשמות ישראליים עכשוויים. מילון השמות המלא, כולל פירושים של מיטב המומחים

הראלה סטוצקי באר | 19/10/2010 9:00

"עוד אין לנו שם". "יש לנו רשימה של שמות, אבל עוד לא ". "אנחנו מחכים ללידה כדי לראות את הפשוש ואז להתאים לו שם." נשמע מוכר, נכון? רובנו שוברים את הראש איך לקרוא לרך הנולד, ובצדק. אחרי הכל, השם שנבחר אמור ללוות את הילד כל חייו ולהיות חלק מתעודת הזהות שלו במובן הרחב ביותר של המילה.

השם שבחרנו לילדנו אומר גם משהו עלינו, ההורים - על עולם האסוציאציות והציפיות שלנו, וגם על יומרותינו החברתיות, המעמדיות, ואפילו הפוליטיות. שמות כמו "מצדה" (שם בתו של אלוף רחבעם זאבי "גנדי" או "חירותה" הם הצהרה פוליטית, כפי ש"תאי" או "גאיה" הם הצהרת תמיכה בתורות הניו-אייג,’ ו"אלינור" ו"אמילי" מבטאים את כמיהת הוריהן למחוזות אחרים (או בקיצור, אולי נרצה לעבור ללוס אנג’לס). "לצד החשיבות האישית שיש לשם, יש לו גם חשיבות חברתית-תרבותית, ולכן מדינות מסוימות מפקחות על שמות. גם במקומותינו, אם מישהו יחליט לקרוא לילד שלו ’היטלר,’ למשל, משרד הפנים לא יאשר," אומר פרופ’ עוז אלמוג, סוציולוג באוניברסיטת חיפה ובעל האתר "אנשים בישראל".

לתוך כל המערך האידיאולוגי הזה נכנסת גם אופנה, "ואופנות מתחלפות מבטאות גם שינויי ערכים," אומר פרופ’ אלמוג. ואצלנו, בלי עין הרע, האופנות לא סתם התחלפו, אלא ממש השתוללו, כפי שעולה מרשימת השמות הפופולריים בששת העשורים האחרונים. מה זה אומר עלינו? המון!

תזכרו שהקבלה ממליצה להימנע משימוש בשמו של אדם מת, בייחוד אם מת בטרם עת איור: רחלי שלו

שנות ה-50-40: בורחים מהגולה

שנות ה-40 וה-50 בארץ התאפיינו בעיקר בשמות תנ"כיים. בקרב בנות, היו גם שמות של בנים עם תוספת של ה.’ "הציונות החלה למעשה את הטרנד של שמות מקראיים," אומרת יאירה אמית, פרופסור למקרא בחוג ללימודי התרבות העברית באוניברסיטה העברית, "מסוף המאה ה-19 ואילך מעמדו של המקרא התבסס מאוד בתרבות העברית, ולצד שמות האבות, האמהות וגיבורי המקרא נכנסו גם שמות של דמויות פחות חיוביות במקרא, שלא היו קודם בשימוש, כמו הגר, חובב, חירם ויפת."

"לציונות החילונית הייתה בעיה," אומר רוביק רוזנטל, לשונאי, סופר ובעל טור במעריב, "רבים מהשמות התנ"כיים היו בשימוש בגולה, אך הרצון היה להתרחק מהגולה, וכך פנו למאגר שמות תנ"כיים שלא היו מקובלים בגולה, כמו שמות השבטים - ’גד,’ ’דן,’ ו’אפרים;’ שמות של שופטים, כגון ’אהוד;’ שמות של מלכים אחרי הפילוג, כמו ’שאול,’ ’אסא,’ ’עומרי’ ושמות כמו ’איתמר’ ו’דב.’ שמות שכן נלקחו ממאגר השמות בגולה זכו כאן מיד לכינוי או קיצור כדי להתרחק משם - ’מושיק,’ ’יקי,’ ’אבי."’ והבנות? הן קצת סבלו מהטרנד המקראי הזה. "מאגר השמות המקראיים הנשיים היה קטן, וחלקם לא היה ראוי למאכל אדם, כמו ’מחלה,’ ’חולדה’ ו’חלאה,"’ אומר רוזנטל, "אז לקחו את השמות היותר יפים כמו ’רות’ ו’נעמי,’ הפכו את ’רבקה’ ל’ריקי,’ ומאוחר יותר הוסיפו את ’מיכל,’ ’מרב’ ודומיהם."

דרך התמודדות נוספת עם שמות חדשים לבנות הייתה הוספת האות ה’ לשמות של בנים. "הציונות הייתה תנועה שבה הגבר הוא

המפתח והאשה חשובה - אבל פחות, וכדי לכבד את הבנות ולקרב אותן לאתוס התנ"כי נתנו להן שמות של בנים," אומר רוזנטל, וכך קיבלנו את "שמעונה," "ראובנה," "זרובבלה" ו"יוספה."

פרופ’ אלמוג חושב שהשמות הללו דווקא מרמזים על תחילתה של מגמה שוויונית. "עם כל השוביניזם, נשים בחברה הישראלית ניצבו במקום גבוה יחסית לנשים בתרבויות אחרות והקדימו את זמנן בתחומים רבים. הדבר התבטא גם בשמות חדשים כמו ’רונית,’ ’אורנית,’ ’דניאלה’ ו’כרמלה,’ המרמזים על גישה יותר שוויונית לנשים, בניגוד לעבר, שבו הייתה הפרדה שמית-מינית מאוד ברורה: רחל - יעקב."

בשל מצוקת השמות לבנות, החלו לגייס שמות מכל מיני מקורות, מזכירה פרופ’ אמית. "בשנות ה-50 למשל, יחסי ישראל-צרפת היו מצוינים וקיבלנו הרבה ’אורלי.’ באותה תקופה פורסם הספר ’האלה ענת,’ ולפתע נשמעו הרבה ’ענת’ בארץ, אף שמדובר באלה כנענית." מחדשי השפה העברית יצרו גם שמות חריגים ממש, כמו "חשובה," "בנכר," "ישבעת," "שוויונה" ו"תל-אביבה." כמי שנקראה באותה תקופה "הראלה," על שם חטיבת "הראל" המיתולוגית, תוכל כותבת שורות אלה להעיד עד כמה לא פשוט להתהלך עם שם כזה, שתמיד מעוותים אותו, תמיד מתעוררת השאלה אם לתקן את כל המעוותים (ולילד זה לא תמיד פשוט) ואף פעם לא עובר בקלות, שלא לדבר על כך ששום כינוי לא מתאים לו. אף שעם הזמן למדתי להשלים עם שמי בגאווה, ולתקן את העיוותים באסרטיביות - לילדי קראתי בשמות נפוצים הרבה יותר: צחי ויניב.

שנות ה-70-60: ילדי הפרחים וילדי התותחים

שנות ה-60 התאפיינו כבר בלא מעט שמות ישראליים קצרים ומובהקים. פרופ’ אלמוג: "בשנים הללו מתחזק ומתעצם מימד הילידות הארצישראלית והגבורה, והשמות מבטאים את החי, הצומח והדומם בארץ ישראל. באותה תקופה מתחזקת גם השפה העברית, וכשם שממציאים מילים לחיי היומיום, כך גם נולדו שמות המשקפים את התפתחות השפה."

כך נולדו "אמיר" ו"אלון," "שי" ו"דרור," "ורד," "סיגל," "לימור" ו"טליה." שנות ה-70 מאופיינות בעלייה מרשימה בשמות ישראלים ובפריחה מיוחדת בשמות של בנות. רוזנטל: "שנות ה-60 וה-70 מאופיינות בשתי קבוצות המבטאות שתי מגמות מנוגדות בחברה הישראלית: מחד, שמות ’חזקים’ עם קונוטציה של עוצמה, אופייניים למדינה חדשה הגאה בכוחה, כמו ’עוז,’ ’אייל,’ ’ברק,’ ’כפיר’ וכד.’ המגמה השנייה הושפעה מהתנועה העולמית של שנות ה-60 שדגלה בהתקרבות לטבע, הסתייגות ממלחמה ותקווה לעתיד טוב יותר, עם שמות כמו ’גיל,’ ’רון,’ ’נועם,’ ’גבע,’ ’עמק,’ ’שמחה,’ ’אורה,’ ’גילה’ ו’תקוה."’ בשנים הללו הייתה לבנות סוף סוף עדנה. "שמותיהן ניתנו על ידי הורים ילידי שנות ה-50 שהחלו לראות בזוגיות משהו יותר שוויוני," אומר פרופ’ אלמוג.

בנות שנות ה-70 בניגוד לאמותיהן, כבר הוציאו רישיון נהיגה, יצאו ללימודים גבוהים והחלו לפתח קריירות. מי ששלח אותן לכל הנתיבים הללו היו דווקא אמותיהן שהיו מורות, אחיות ועקרות בית, ששידרו לבנותיהן: ’אל תלכו בדרכנו, התקרבו לקריירה של אבא.’

אם נצא לשליחות בחו''ל או לא נגור כאן יותר, לא תהיה בעיה עם השם איור: רחלי שלו

שנות ה-80: עם הפנים לחו"ל

שנות ה-80 מאופיינות בשמות בינלאומיים, או "שמות עם דרכון" כפי שמכנה אותם פרופ’ אלמוג - מ"שון" ו"תום," ועד "שרון," "בן" ו"אדם," אך גם בשמות ייחודיים מאוד כמו "צליל" ו"נופר." "בשנים אלו השפעתה של התרבות הגלובלית חזקה ומורגשת עד כדי כך שעולה חשש לגורלו של המוסד הציוני,"’ אומר רוזנטל. הלך הרוחות הזה מוליד שמות לועזיים, וגם שמות תנ"כיים כמו "איתי," "רועי" ו"כרמל," שקל לבטא אותם בחו"ל.

"טרנד השמות הזה מבטא מחשבה שאם נצא לשליחות בחו"ל או לא נגור כאן יותר, לא תהיה בעיה עם השם." אשר לשמות המיוחדים, "הם קשורים לטרנד הקיים בארץ של שמות מקוריים שאף אחד לא חשב עליהם קודם. זו נטייה מאוד חזקה במקומותינו - מדובר בטרנד של שמות המבטאים יופי ונעימות גם בהיבט הפונטי," אומר רוזנטל, ומציין כי במחקר שערך מצא שהעיצורים המובילים בשמות ישראליים הם ל, מ, נ, ר, שמתגלגלים על הלשון.

מגמת השמות הבינלאומיים, מציין עוז אלמוג, נובעת גם מכך שישראל נפתחת לעולם, והפמיניזם תוקע יתד בחוזקה. "מעבר לכך, מי שהחלו ללדת בשנות ה-80 הם (בין היתר) דור שני ליוצאי ארצות ערב - זהו דור שנולד בארץ, שירת בצבא, ועשה קפיצת דרך כלכלית, חברתית ופוליטית. השינוי הזה השתקף ברצון לטשטש את הזיהוי העדתי ולפתח זהות ישראלית נטו. אם להורים קראו ’משה,’ ’דוד,’ ’מזל’ ו’תקוה,’ לילדיהם קראו ’נינט,’ ’ז’קו,’ ’סיגלית’ ו’אילן.’ בקבוצה הזו יש גם נובורישים שמחצינים מאוד את סמלי הסטטוס החדשים ונותנים לילדיהם שמות מקוריים מאוד, או כאלו המושפעים מטלנובלות ומצטלצלים בינלאומיים, כמו ’אלינור,’ ’מורטל,’ ו’אמילי'.

שנות ה-2000-90: היוניסקס והרטרו

שנות ה-90 מאופיינות בשמות דו מיניים: "זהו עוד שלב במהפכת היוניסקס בישראל. בנות עושות קעקועים ובנים צובעים שיער. ההורים כבר מצפים מהבת שתהיה לה קריירה, וקוראים לה בשם גברי שמוסיף נופך של סקס אפיל," אומר פרופ’ אלמוג. כך נולדו "בר" ו"דניאל," "נועם" ו"עמית" ו"אור," שמשמם אי אפשר לדעת אם הם בנים או בנות. רוזנטל: "שמות דו מיניים הם פועל יוצא של התפתחות נושא המגדר בעולם המערבי ובריחה משמות בעלי תג מין ברור, אבל מעניין שכיוון התנועה של השמות הללו הוא לרוב חד סיטרי - מבנים לבנות."

ובשנות האלפיים, כמו באופנה, הכל הולך: "היום הכל פתוח, ומתן השם הוא פונקציה של התייחסות לאסוציאציות ולחוויות אישיות," אומרת פרופ’ אמית. "יש אומנם חזרה מסוימת לשמות מקראיים כמו ’רות,’ שפעם הייתה ’רעות,’ או ’תמרה’ שפעם הייתה ’תמר.’ ל’לאה’ ו’רבקה’ כבר לא חוזרים, אבל ל’הלל’ ו’יהושע’ כן." "בדומה לאופנה, גם בשמות אנחנו חווים וינטג’ ורטרו," אומר פרופ’ אלמוג. "התרחקנו מספיק מהקונוטציה הגלותית של שמות כמו ’שרה,’ ’דוד,’ ’שמעון’ ו’רחל,’ ולכן אפשר לחזור אליהם באופן לא טעון, ליהנות מהשם ולהחיות קצת את המסורת. טרנד השמות הזה קשור גם לגל הרוחניות והניו אייג’ - אנשים רוצים לחזור קצת למקורות ולהתרחק מהמתועש, המנוכר והפלסטי, ולכן די שכיח בעיקר בקרב ה’רוחניים’ לקרוא לילדים בשמות מסורתיים כמו ’אביתר,’ ’אהוד,’ ’אלחנן,’ ’מיכאל,’ ’חגי,’ ’אריאל,’ ’יעל,’ ’שרה,’ ’תמר,’ ’חוה’ - שמבטאים רוחניות ולא חומר." מנגד, קיים הטרנד של שמות שניכר בהם הרבה מאמץ להישמע מקורי או בינלאומי כמו "משי," "יהלי," "ליאם" ו"תאי."

"השמות המנופחים והקיטשיים הללו משקפים תהליך כללי של קיטשיות שעוברת החברה הישראלית," אומר פרופ’ אלמוג, "היחידים שלא נענים לתהליך הזה הם יוצאי רוסיה, ששומרים בקנאות על השמות שלהם, עד כדי כך שחלק מהשמות הללו הפכו להיות שמות ישראליים - כמו ’דיאנה,’ ’אנה’ ו’מרינה.’ אגב, אצל הבדואים מחצית מהשמות הם ערביים-ישראליים, וכך גם אצל הדרוזים, כמו ’עמל’ או ’יוסף.’ מה שאומר שהחברה הישראלית בהחלט עוברת תהליך חיובי במובן הרב תרבותי."

רוזנטל: "צריך לזכור שיש עלייה במספר הילדים הנולדים למשפחות דתיות-חרדיות, שתמיד נהגו לקרוא לילדים בשמות תנ"כיים, כך שלא תמיד מדובר בשמות וינטג.’ מצד שני, התופעה הכי בולטת לאורך מאה שנות שמות היא שלא ויתרנו על שמות מהתנ"ך. תמיד היה אחוז מרשים של שמות תנ"כיים שנשמרו לאורך מאה השנים ולא נעלמו, כמו ’נעמי,’ ’רות,’ ’נעמה,’ ’ארנון,’ ו’נועה."’

עוד טרנד בולט בשנים האחרונות מתבטא במתן שמות על פי תדרים, נומרולוגיה וקבלה: "לא מדובר בשמות קבליים, כי אין דבר כזה, אלא בהתאמה של שם על פי תדרים לתאריך הלידה," מסבירה יעל קלמן-אבני, נומרולוגית קבלית. "על פי הקבלה, על האם יורדת השכינה, והיא זו ש’מקבלת’ את השם. הנשמה של הילד מגיעה עם השם, ואנחנו כהורים צריכים רק להיות קשובים לו." קלמן-אבני מבהירה שלא היא זו שנותנת את השם, כדי לא להיות מעורבת בקארמה של התינוק.

"מבקשים מההורים לבחור 4-3 אופציות, ומתוכן נבחר השם המתאים ביותר נומרולוגית, על פי תאריך הלידה," היא מסבירה ומציינת כמה כללים לבחירת שם ברוח הקבלה:

# מומלץ שיהיו בשם אותיות א, ה, ו, י, כי הן מעניקות רובד עמוק לאדם.

# לא מומלץ להעניק שם בעל שתי אותיות (כמו "גד," "דן," "טל" ( "כי יש לו אז רק שתי רגליים ללא גוף") מומלץ שיהיו לפחות שלוש אותיות.

# עדיף שם עם משמעות חיובית, כי המשמעות עוברת לאדם. לכן "יריב" הוא שם פחות חיובי מ"גיל" או "יאיר" למשל.

# לא מומלץ לקרוא לילד על שם אדם שמת, במיוחד אם האדם נפטר טרם זמנו (מחלה, תאונת דרכים)

# אם לך כאם יש תחושה חזקה לגבי שם כלשהו, לכי עליו, כי לרוב אמהות לא טועות!

הטבלה לא משקרת

השמות הפופולריים ביותר לילדים יהודים מאז קום המדינה, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

1940

בנים: יוסף, יעקב, משה, אברהם, דוד, יצחק

בנות: רחל, אסתר, שרה, מרים, שושנה, חנה.

שמות פופולריים נוספים - בנים: יגאל, אמנון, אילן, יורם ובן; בנות: דליה, נורית, דורית, עפרה, עדנה, נחמה.

1950

בנים: דוד, יוסף, משה, יעקב, אברהם, יצחק;

בנות: רחל, שרה, מרים, שושנה, חנה.

שמות נוספים ברשימה - בנים: דורון, עופר, רון, רוני, אייל ואלי; בנות: כרמלה, רונית, ליאורה, אורנה, אורלי, איריס, איילה וסמדר.

1960

בנים: דוד, יוסף, אברהם, משה, יעקב, יצחק

בנות: רחל, אסתר, מרים, שרה, אילנה.

שמות נוספים - בנים: גיל, ירון, רונן, אמיר, אלון, ארז, שי, דרור, גיא וניר; בנות: דפנה, ורד, אסנת, סיגל, גלית, סיגלית, מירב, לימור, רויטל, שרית, שרון, טלי, טל, יפעת.

1970

בנים: דוד, יוסף, משה, אברהם, יצחק, יעקב.

בנות: מיכל, ענת, מירב, שרון, סיגל.

שמות פופולריים נוספים - בנים: יניב (בשנת 1975 הגיע למקום הראשון), שי, אורן, כפיר, עמית, רועי, גלעד, אלעד, איתי; בנות: קרן (מקום ראשון בשנת (1975 שרונה, דנה, ענבל, עדי, יפית, כרמית, שירה, מורן, ימית.

1980

בנים: דוד, רועי, משה, יעקב, שי, יניב

בנות: מיטל, מיכל, קרן, יעל, ליאת.

שמות פופולריים נוספים - בנים: עידן, עידו, עומר, נדב, עומרי, עומר, חן, תום; בנות: אלינור, אורטל, ליטל, מאיה, סיון, תהילה, עינב, נטלי, שירן, רותם, נטע, מור, שני, גל, קארין.

1990

בנים: דניאל, דוד, משה, יוסף, אברהם, אור; בנות: מור, שני, עדי, רחל, חן. לשמות הללו מצטרפים גם - בנים: בר, גל, חן

בנות: בר, רוני, מור, גל, יובל, סתיו.

2000

בנים: דניאל, דוד, יוסף, משה אברהם רועי בנות: נועה, שירה, עדי, עדן, שרה.

ב- 2008 השם "נועם" היה השכיח ביותר בישראל. 2,485 תינוקות קיבלו שם זה, מתוכם 1,970 בנים (3.83%) ו-515 בנות. שאר השמות הנפוצים בקרב הבנים היו: איתי, דניאל, יהונתן, דוד, עידו, משה, יוסף, יונתן, אריאל. בקרב הבנות השם "נועה" היה הנפוץ ביותר ,(3.6%) ואחריו השמות: שירה, יעל, תמר, מאיה, טליה, שרה, הילה, מיכל, עדי, מעיין. השמות: נועם, עמית, אריאל, דניאל, עדי, מעיין, יובל, יהלי, עומר, ליאור, אליה ושחר היו נפוצים הן בקרב הבנים והן בקרב הבנות ילידי .2008