ארץ הברזל והכדורגל: רומנטיקה ואצטדיונים במערב גרמניה
1,300 קילומטר של נהר מתפתל, טירות ענק המשקיפות אל הנוף, היסטוריה יהודית עכורה ואצטדיוני כדורגל מפוארים לרוב. מדינת צפון ריין-וסטפליה היא גרמניה קצת אחרת
לא היינו נדרשים להקדמה זאת אלמלא התלהבותו של עורך המוסף לקראת מסעה הצפוי של האלופה, הפועל תל אביב, לאצטדיון המדהים בגלזנקירשן. הקבוצה הישראלית עתידה להתמודד שם מול סגנית האלופה הגרמנית, שאלקה 04. הנה רשימה קצרה של ערים המיוצגות בשתי ליגות הכדורגל הבכירות של גרמניה: מינשנגלדבך, דורטמונט, קלן, לברקוזן, דואיסבורג, בוכום, בילפלד, וופרטל ודיסלדורף. כולן נמצאות במרחב התעשייתי שהמוקד שלו בחבל ריין-רוהר.
מערכת התחבורה המפותחת בחבל זה מקרבת את הערים הללו זו לזו עד שאין צורך ביותר משעת נסיעה ביניהן. עם מספר מכובד של קבוצות כדורגל בליגה שנהנית מן המספר הגדול ביותר של צופים באצטדיוני אירופה מדי סופשבוע, אין זה מפתיע שאחת האטרקציות התיירותיות באזור היא "סיור אצטדיונים".
באחדים מן המגרשים אפשר להצטרף לסיור מאורגן. האיצטדיון בגלזנקירשן מציע סיור בן 75 דקות. אצטדיון זה אירח ב-2004 את גמר אליפות אירופה בין פורטו למונקו, במשחק שבו זכה מאמנה של האלופה הפורטוגזית, ז'וז'ה מוריניו, בתהילה שסללה את דרכו לצ'לסי, ומשם לאינטר ולריאל מדריד. האצטדיון נחשב למודרני ביותר באירופה. נכחנו באותו משחק והתרשמנו מן המהירות שבה יוצאים ובאים בשעריו, מן העובדה שמכל מושב רואים היטב את הדשא ומכרטיסי הפלסטיק המשמשים את רוכשי הבירה והנקניקייה במזנונים. קודם לכן, בקופות, נטענו הכרטיסים באירו אחדים. הסיור כולל ביקור במוזיאון הקבוצה, בחדרי ההלבשה ובמרכז המידע. סיורים קבוצתיים מוצעים גם במגרש המשופץ של באייר לברקוזן ובזה של בורוסיה דורטמונד, המכיל יותר מ-80 אלף מושבים.
למרות שמדובר באזור אורבני, שני שלישים משטחה של מדינת צפון-ריין-וסטפליה עדיין ירוקים והם כוללים שדות חקלאיים, כרי דשא, יערות ו-15 פארקים ושמורות טבע. מרכיב נוסף בגאוגרפיה של המדינה הוא נהר הריין החותר מדרום לצפון, משווייץ לים הצפוני, לאורך כ-1,300 ק "מ. הנהר רחב הידיים, שסייע להתפתחות התעשייתית בעבר, הוא נתיב תחבורה פעיל גם במאה ה-21.
במשך שעות אחר הצהריים של אחד הימים ישבתי על מרפסת בית המלון בעיירה בופארד שעל הגדה המערבית של הנהר, וצפיתי ברכבות המשא השועטות על המסילות הכפולות מעבר לנהר (המסילות שבצד המערבי עוברות בירכתי העיירה) בעוד הדוברות העמוסות שטות מולי לאיטן. על הסיפון האחורי של ספינת המדחף חונה בדרך כלל מכוניתו של הנווט. עם סיום המסע יניף את הרכב, יניחו על הרציף וייסע לביתו או לבית אהובתו.
חלקו התיירותי של הריין נמתח מקלן, שהיא העיר הגדולה במדינת צפון ריין וסטפליה (דיסלדורף שמצפון לה היא בירתה), דרומה דרך בון וקובלנץ ועד לבינגן ומיינץ. מעל לקו הרקיע של קלן בולטים שני צריחי הקתדרלה שלה, שהן סימן ההיכר של העיר. גם גשר הרכבת מעל לנהר מצולם הרבה ומוכר ברחבי תבל. קלן היא העיר הרביעית בגודלה בגרמניה, וכמעט שלושה רבעים ממנה נהרסו במהלך מלחמת העולם השנייה. העיר שוקמה וחלקה "העתיק", על סמטאות האבן שלה, הם המשאב התיירותי העיקרי. לצד הקתדרלה מככבים גם בית העירייה הישן וכנסיית גרוס סנט מרטין.
העיר מתגאה ב-3,000 מסעדותיה ובתי הבירה שלה. Kolsch הוא שם הבירה המקומית ושותים אותה בכוסות הייחודיות לקלן. המוזיאון המומלץ בעיר הוא "לודוויג", והוא מציג אמנות מודרנית החל מתחילת המאה ה-20. נזכיר, כמובן, את האצטדיון של הקבוצה המקומית, שגם הוא מזמין תיירים.
בון, בירתה לשעבר של גרמניה המערבית, שוכנת כ-20
עוד 60 ק"מ של נסיעה דרומה יוציאו אתכם מגבולות צפון ריין-וסטפליה ויביאו אתכם למדינת ריינלנדפפלאץ, לעיר קובלנץ ולקטע הרומנטי שלאורך הריין. באנציקלופדיות מגדירים את הזרם הרומנטי, שפרח במחצית הראשונה של המאה ה-19, כמרד במוסכמות ובקלאסיקה תוך מתן דגש ליצר, לרגש ולדמיון. יוצריו ותומכיו של הזרם הזה העדיפו את העממיות והמסתורין של ימי הביניים על פני האיזון והסדר היווניים-רומיים.
אחד הביטויים של הרומנטיקה בגרמניה היה בהתחזקות הלאומנות. לזרם הרומנטי היו ביטויים מוצלחים יותר בתחומי הארכיטקטורה, ואת התוצאות אפשר לראות לאורך הריין בטירות שנבנו בנקודות אסטרטגיות. הגרמנים אומרים כי קובלנץ בורכה בידי הטבע באשר בה נפגשים שניים מנהרותיה המפורסמים של אירופה, הריין והמוזל. המקום נקרא "דויטשה אקה", הפינה הגרמנית. על מפגש הנהרות משקיף פסל עצום ממדים של הקיסר וילהלם הראשון, שבימיו (1871) איחד ביסמרק את גרמניה. את הפסל מקיפה רחבה גדולה ומעבר לה נמצאת העיר העתיקה עם כיכרות מרוצפות אבן, כנסייה רומנסקית ומדרחובים מקושטים בבניינים ססגוניים.
מקובלנץ אפשר לעשות טיול בן יום בנסיעה מערבה לאורך המוזל, על מדרונותיו עטויי הכרמים, עד לעיירה טרייר. על מפות הטיולים מסומן הקטע הרומנטי, מקובלנץ עד למיינץ או לויסבאדן (שמעבר לנהר) כדרך נוף מומלצת. זהו עמק לורליי שבקטעים רבים שלו מתפתל הריין בין שתי רמות הרים, כך שבינן ובין הנהר יש רצועת חוף צרה יחסית.
הדרך מקובלנץ דרומה, לעבר מיינץ, על הגדה המערבית/דרומית של הריין, היא על כביש מספר 9. הדרך חוצה עיירות אחדות ולכל אחת קסמה שלה. מצד אחד של הכביש טיילת לאורך הריין עם מזח לספינות המעבורת (באין גשרים) ולספינות הטיולים, ומצדו האחר העיירה.
הכניסה למרבית העיירות חוצה את מסילת הברזל או עוברת בשער צר תחתיה. הרחוב הראשי מקביל למסילה ואם העיירה מטפסת במעלה הרכס אז יש לה עוד רחוב ראשי הניצב לנהר. כל עיירה מציעה פונדקים אחדים, בתי מלון וצימרים, חנויות מזכרות, כיכר שוק ורחובות ציוריים.
חלק מן העיירות מתהדר בבניינים נישאים ככנסייה, בניין עירייה או טירה. ככלל, בקטע זה, של כ-50 ק "מ מקובלנץ עד למיינץ, משני צדי הנהר, יש ריכוז של טירות. העיירה סנט גואר, למשל, שוכנת בצלה של טירת בורג-ריינפלס. הטירה נבנתה לראשונה במאה ה-13 והיא מתגאה בהיותה הגדולה בגרמניה. מרפסתו של בית המלון, התופס שטח ניכר מן הטירה, ממוקמת בנקודת תצפית טובה. אולם, גם אם בחרתם לגור בבית מלון ממש על שפת הנהר, תגלו את האיכויות שלו. כך, בלילה החרישי והכהה תוכלו להביט על דוברות המשא המנווטות באמנות בחשיכה.
בבתי המלון (ברמה של 4 כוכבים) שבהם שהינו גילינו אווירה נוסטלגית, אך נוכחנו גם שמפנקים שם את האורחים ואפילו מקדישים מאמץ לטיפוח המסעדות. העיר מיינץ מוכרת לנו כמגנצה. זוהי עירו של רבנו גרשום (בעל החרם שקבע שאסור לשאת יותר מאישה אחת) וזאת העיר שיהודיה סבלו מפרעות בימי מסעות הצלב הראשון והשני, שבעקבותיהן כתב שאול טשרניחובסקי את הבלדה "ברוך ממגנצה".
בשלהי המאה ה-13 סבלו היהודים מפרעות נוספות בעקבות עלילת דם ובמאה ה-14 (1349) האשימום באחריות למגפה השחורה. רבים מהיהודים שנותרו בעיר נרצחו והגטו הועלה באש. כ-600 שנים אחר כך, בליל הבדולח (1938), נשרף בית הכנסת של העיר בידי הפורעים הנאצים. לפני שבועות אחדים, בערב ראש השנה, נחנך בעיר המבנה החדש של בית הכנסת "מאור הגולה" בנוכחות נשיא גרמניה.
הגרמנים מחשיבים את העיר כעירו של יוהאן גוטנברג, ממציא מכונת הדפוס. אין פלא, אם כך, שהעיר מציעה לאורחיה לבקר במוזיאון לתולדות הדפוס. מיינץ זכתה לפריחה ארכיטקטונית במאה ה-17, ובמדרחוב שילר יש לכך ביטוי בבניינים בארוקיים מצועצעים.
נסענו בצמוד לריין עד לבית העירייה שבמרכז העיר. שם נמצאות גם כיכר השוק ולידה מוזיאון גוטנברג והקתדרלה, שהיא אחת מן הגדולות בגרמניה, עם שישה צריחים. בכנסייה אחרת, סנט סטפן, שולבו ויטראז'ים של מרק שאגאל. ואגב כדורגל, כרגע הקבוצה ממיינץ מוליכה את הליגה הגרמנית, עם שבעה ניצחונות בשבעה משחקים.
בצד האחר של הנהר, בגדה הצפונית/מזרחית ממוקמת העיר ויסבאדן. כבר בימי הרומאים היא נודעה בזכות 26 המעיינות החמים שלה. אתר הספא שלה, הקורהאוס, נבנה בתחילת המאה הקודמת וכיום הוא מארח מרכז כינוסים וקזינו.
הדרך ממנה עד לקובלנץ מספרה 42, והיא מהירה יותר מהמקבילה שמעבר לנהר. לאורכה חולפים ברידסהיים, המכונה "לב הזהב של הריין", בזכות הרומנטיות שלטעמנו הינה קיטשית למדי. רידסהיים נחשבת לעיר היין של הריין. הנקודה המפורסמת מכולן לאורך נתיב זה היא צוק לורליי, הצופה על אחד המעברים הקשים לשייט בריין. נדמה לנו שספרי ההדרכה מגזימים בתיאורו. מרתק יותר לצפות בנווטי הדוברות המתמרנים את דרכם בין הסלעים שבמרכז הנהר.
לורליי הייתה נערה יפהפייה שיצא לה שם של מכשפה בשל אי היענותה למחזריה. כנהוג, דרש הבישוף שהיא תתייצב לפניו למשפט, וכמובן שגם הוא התאהב בה. תחת לשולחה אל המוקד, הורה להכניסה למנזר. לורליי, שאהובה האחד לא שב ממסעו, בחרה להימלט בדרכה אל המנזר וקפצה מן הצוק אל הנהר. האגדה מספרת שקולה העולה מן המעמקים מסיח את דעתם של ספנים וארבותיהם מתרסקות אל אותם סלעים. נקווה שמול הסלע של שאלקה 04 ייטיבו שחקניו של אלי גוטמן לנווט דרכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם