הרוסה, מטורפת, מאוהבת: 17 שאלות על אמהות עם עירית קפלן
נראה שלגיל יתרונות משלו: לעירית קפלן ,(37) שחקנית עסוקה בתיאטרון הקאמרי, היה חשוב להתבסס בקריירה לפני שתביא ילד לעולם. עכשיו היא ובעלה ניתאי הורים לעילאי, בן חמישה חודשים, ומתרגלים הורות תל-אביבית מהנה ונטולת קיטורים
"אני תמיד קצת אמאל'ה. יש בי משהו אמהי ויכולת הכלה גבוהה, אז אני מאוד מגוננת ונמרה, גם עם אנשים שהם לא הילדים הביולוגיים שלי. הבאתי את עילאי לעולם בגיל מאוחר יחסית, כי הייתי מאוד מרוכזת בקריירה שלי, ורק כשהרגשתי שהגעתי לחוף מבטחים מבחינת קריירה, ושאני מתחילה לעלות על שביל המיצוי העצמי, חשבתי שזה הזמן. לא רציתי לפני זה, אבל עכשיו עילאי בא בכזאת השלמה ושמחה, ואני חושבת שהוא מרגיש את זה. שנינו מאוד היינו בשלים לקבל אותו."
האם, כמיטב הקלישאות, עולמך התהפך?
"לא, עולמי השתדרג ברמות על. אני מאוהבת בעילאי, אני הרוסה עליו. אני מטורפת על בעלי, אבל זה רגש אחר, מסוג שמעולם לא הרגשתי. אני מלאה בעילאי. הקריירה שלי עדיין במקום מאוד חשוב, אבל הוא ממלא אותי וזה משהו טוב-טוב. הוא במקום הראשון ולא אני, וזה נותן דרייב ופרופורציות לכל השאר."
איך מתנהל סדר היום שלך עם הילד?
"בבוקר אנחנו קמים יחד, אני שותה קפה והוא שותה בקבוק, ואז אני לוקחת אותו לגן הופ’לה ברחוב הס, שזה גן בוהמייני שלומדים בו גם הבן של אלון דהן והבן של יוסף סוויד. בספטמבר הרגשתי שהוא מיצה את הבית, והוא באמת חוזר משם מבסוט לאללה. הוא מתרגל יופי, אני לא. הוא שם עד ארבע ואני מתגעגעת, אבל אני חייבת לעבוד. קשה לזוג להחזיק בית בתל-אביב."
איך התמודדת עם השנה הראשונה?
"שישה שבועות הילד היה על הגב, והיו לו גזים ורפלקס מורו והוא לא ישן. חשך עלי עולמי. בשבוע השביעי התייעצתי עם חברה שלי, שהיא אחות, והיא אמרה לי ’תהפכי אותו, שימי אותו עם בייבי-סנס לידך, ותני לו לישון.’ וישקוט העולם. הוא השלים שעות שינה, ישן איזה שבוע. מאז הכל טוב."
הינקת?
"הנקתי שלושה וחצי חודשים, וזה הספיק. בהתחלה שאבתי כי הוא לא כל כך הצליח לינוק, השאיבות מפחיתות את כמות החלב, ונוצרו בעיות. עכשיו הוא כבר אוכל ירקות מעוכים בצהריים. יש לי ציצי גדול, וזה לא היה קל, לא לו, ולא לי."
מתי בפעם האחרונה קראת ספר מההתחלה ועד הסוף?
"אני קוראת כל הזמן. רק בחודשיים הראשונים אחרי הלידה לא קראתי. אני קוראת אומנם עשר דקות ונרדמת, אבל קוראת. ניתאי עושה לו האכלת חלום בחצות ואני קוראת. הוא הולך לישון בשבע וחצי. סידרנו לו שגרה על פי 'הלוחשת לתינוקות,' וזה מאוד עזר, היא אלופה. "הוא יודע להירדם לבד במיטה - והקרדיט לבעלי, שהוא אבא מדהים
חופשות - איתו או בלעדיו?
"איתו. נסענו לחמישה ימים עם איציק כהן ונדב אסולין ועוד חברים, כולם עם ילדים, ליוון. היינו ברודוס במלון ’אילידיום,’ ואחר כך נסעתי איתו ועם אלון דהן ואשתו מיכל, שהיא החברה הכי טובה שלי, לעשרה ימים בסיני ב’הילטון טאבה.’ הוא נוח ומסתגל, אז אין בעיה לקחת אותו. הוא יושב לו עם החיתול-בגד ים על שמיכת פעילות ומנמנם באוויר הפתוח. אני חושבת שאם שומרים ילד בצמר גפן, שום דבר טוב לא יצא מזה."
במי את נעזרת כשאתם רוצים לצאת?
"באמא שלי או באמא של ניתאי או בחברה שעושה לו בייביסיטר. אני לא אוהבת את התרבות התל-אביבית הזו שלוקחים ילדים לברים. יש לו שתי סבתות הורסות ומשקיעניות שמאוד עוזרות לי, ויש לי את חברה שלי, שאני מאוד סומכת עליה."
איך החלטת על השם עילאי?
"החלטנו יחד בחודש הראשון להריון. אני הצעתי את עילאי וניתאי אהב, ובכלל לא חשבנו על זה שזה כל כך דומה לניתאי. תמיד אהבתי את השם הזה."
את בעד הגישה האנתרופוסופית של "צעצוע אחד מעץ" או שלילד יש המון צעצועים?
"יש לו כל מיני צעצועים, ואין לי גישה מיוחדת לזה. אבל מכולם הוא הכי אוהב את כוס הפלסטיק שאני משחקת בה איתו עם המים באמבטיה."
מי מספר לו סיפורים?
"אני ממציאה לו בלי סוף סיפורים. יש לי סדרת סיפורים קצרים שהמצאתי שנקראת 'עלילות הפעוטות,' ומככבים בה גם כל הילדים של החברים שלי. לכל תינוק יש את הקול שלו, את הדיבוב שלו, ויש סיפורים על גבי סיפורים. אולי יום אחד אני אעשה עם זה משהו."
איזו גינה אהובה עליכם?
"בדובנוב זה הכי נוח, אבל גם מתחת לבית שלנו, ליד בית ספר גבריאלי יש גינה נחמדה, ובגן מאיר,
יש לך חברות חדשות מאז שהפכת להיות אמא?
"לא, יש לי את אותן החברות. יצא שכולנו ילדנו יחד בהפרשים של חודש, וזה רק התחזק. זה היה במקרה, והיה נורא מצחיק ונורא כיף."
כמה ילדים את מתכננת שיהיו לך?
"שניים. אני חושבת שאני קצת מבוגרת מדי לשלושה, ואני גם צריכה שתהיה לי היכולת החומרית והכלכלית לדאוג להם. אני רוצה בת, אבל מה שיהיה - ברוך הבא. ניתן לעילאי עוד קצת זמן לבד ואז נלך על זה."
מה הדבר שהוא עושה שהכי מרגש אותך?
"שכבתי איתו לפני כמה ימים על מזרן הפעילות, שנינו שכבנו על הצד, עם הפנים אחד לשני, והוא תפס לי עם הידיים את הלחיים והסתכל עלי בכזה מבט מאוהב ועשה איזה גרגור. זה הרס אותי, היו לי דמעות בעיניים."
השלימי: אצלנו בבית אף פעם לא...
"מושיבים אותו מול הטלוויזיה. זה חוק שלי ושל בעלי. גם אם רוצים לשמוע חדשות, הוא יושב עם הגב ואני שומעת בחצי אוזן. מבחינתנו, זו הרעלת מוח. אנחנו גם משתדלים מאוד לא לריב לידו, זה לא קשה לנו מדי."
חשבתי שלא,... אבל כופפתי את החוקים.
"חשבתי שלא אפסיק להיניק עד גיל עשרה חודשים, אבל גיליתי שיש לי ציצי גדול, וכשבאתי להיניק אותו הרגשתי כאילו נפל עליו הר הבית. הוא לא ידע מה לעשות עם זה. אני חושבת שזה יותר פשוט עם ציצי קטן. גם אני גדלתי על סימילאק - בלי עין הרע גדלתי וגדלתי. אולי עם הילד הבא אני אתעקש על זה יותר."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם