כשיהיה לי מישהו יהיה לי הרבה יותר טוב: קואצ'ינג למבאסים
יותר ממחצית המלל של רובנו מלא במשפטים תמימים לכאורה, המביעים התנגדות, החמצה ותסכול - והם נעלמים מעינינו לגמרי. שרון שחף מסבירה מה זה עושה לנו
כזאת, למשל, היא רווקה החוזרת שוב ושוב על האמירה: "מטבעי אני זקוקה לאנשים סביבי, וקשה לי להיות לבד". כשהיא אומרת משפט זה היא מתייחסת אליו כאל תיאור עובדה, ואף כי קרוב לוודאי שיש בו מן האמת, תמיד מתלווה למשפט הזה סיפור עצוב שיתכן וישמע כך: "איני יכולה כך יותר", "כשיהיה לי מישהו הכול יהיה הרבה יותר טוב".
אם תשאלו אותה למה אינה מבלה עם חבריה הרבים, היא תשיב שאין לה מצב רוח לראותם. בעצם, האמירה שלה היא התנגדות לקיים והתרסה האומרת לעולם: "אם לא תיתן לי את מה שאני מבקשת, איני מוכנה להיות מאושרת." אם אותה רווקה תהפוך ערה להשפעה של דבריה על הרגשתה הפנימית, היא תראה שמייד עם אמירת הדברים מתגברת בה תחושת הכאב ואליה מתווספים תסכול ורחמים עצמיים.
דרך נוספת בה השליליות המעודנת באה לידי ביטוי היא תגובתיות יתר המכילה ביטויי כעס ואי שביעות רצון. כזאת היא אמא המגיבה כלפי כל דבר שעושה בנה בתוקפנות: היא מנסה להפסיק התנהגות לא נאותה, אך בדרך בה היא עושה זאת היא מלבה את הכעס שבה ובתמורה מקבלת תגובת נגד מהילד, שמרגיש כועס ופגוע. כזאת היא גם אישה המפטירה לעצמה אמירות בטון מאשים מעט, מתוך כוונה שבן-זוגה ישמע. היא מנסה להשיג מטרה, אך עם אמירת המילים מייד עולה בה תחושת קורבנות ותסכול והצד השני מרגיש מותקף ואינו שש לשתף פעולה.
אולם הדרך העיקרית בה אותה שליליות מעודנת באה לידי ביטוי היא מינורית בהרבה. יותר ממחצית המלל של רובנו מלא במשפטים תמימים לכאורה המביעים התנגדות, החמצה ותסכול - והם נעלמים מעינינו לגמרי. כאלה הם משפטים דוגמת: "חבל שלא התחלתי לעשות סקי כבר לפני עשר שנים"; "חבל שכשנסענו לטיול בצפון לא היה מזג אויר כזה יפה"; "אני לא מבינה למה הוא היה צריך להגיב ככה". מכיוון שהם כביכול משפטים תמימים, הם נראים מוצדקים וטבעיים בעיני השכל, ועם זאת, לאנרגיה השלילית הטמונה בהם יש השפעה.
השליליות המעודנת ממלאת אתכם כמו רעל המחלחל באיטיות. מבלי שיורגש, כל אירוע קטן וחסר משמעות לכאורה מתווסף לאותה אנרגיה שכבר קיימת בתוככם, וצובעת
כמה טיפים שיעזרו להתחיל ולשנות מצב זה:
- שימו לב לניסיון שלכם לתקן את הרושם שיצר משהו שלילי שסיפרתם על עצמכם או על חייכם לפני דקות בלבד, בכדי לשמור על תדמיתכם.
- שימו לב לפער שבין מילותיכם לבין הדרך שבה הן נאמרות: אינטונציה, העוויות פנים, תחושה פנימית העולה בכם בהקשר לנאמר.
- התחילו להבחין בתכיפות שבה אתם מתלוננים על משהו או על מישהו, ובתחושה המתעוררת בכם בעקבות הדברים, מייד לאחר אותו רגע קטן של סיפוק ושחרור.
- הפסיקו לנסות לברוח מן הרגשות העולים בכם. במקום זאת, הפנו את תשומת לבכם לביטוי הפיזי של הרגש בגוף, במקום לסיפור על הרגש המעצים את הכאב שבכם.
- כאשר אתם מבחינים באותה שליליות שעדיין קיימת בכם, זכרו שלא נכשלתם אלא הצלחתם, שכן רגע הזיהוי הוא רגע של נוכחות, של אי-הזדהות עם השכל.
שרון שחף היא מאמנת אישית, כותבת ומנחה.לאתר הבית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם