ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

דם אמיתי אמיתי: גל ערפדים תוקף את אוסטרליה

כריס פוייזן ממלבורן מכבדת את החוק ולכן היא שותה רק מהדם של בעלה, ואילו שכנה דרו סינטון הולך על ערפדוּת כסגנון חיים. האם האוסטרלים עושים הסבה מאלכוהול לדם?

גל ערפדים תוקף לאחרונה את אוסטרליה, אם להאמין לתקשורת המקומית. אמנם גם באוסטרליה מעריצים את סדרת הקאלט הערפדית "דם אמיתי", אבל לא שם זה נגמר. אנשים שתופסים את עצמם כערפדים אמיתיים מרימים את ראשם, והאצבע המאשימה שוב מופנית אל האינטרנט, שמתפקד שוב כמעין תת-מודע קולקטיבי שבו תופעות שנדמה היה שנכחדו מוצאות מקום וקהילה. אז האם בקרוב נקבל אזהרה ממשרד החוץ לנוסעים לאוסטרליה, לפיה מומלץ לשמור על הצוואר? 

את עולם הסייבר בהקשר לעל-טבעי חקר פרופ' אדם פוסמאיי מאוניברסיטת מערב סידני. המסקנה שלו היא שאולי האינטרנט הרג את המסתורין, אבל הוא תרם ליצירת מוטציות רבות בתחום הדת והניו-אייג', ביניהן תחייה של קהילה מחודשת של ערפדים. פוסמאיי חתום על הספר "סוציולוגיה של הדת לדור ה-X וה-Y", בו סקר תופעות שונות הקושרות דת תרבות פופולרית ואינטרנט. בין היתר בודק הספר תהליך של חילון מצד אחד מול עניין גובר בזרמי ניו-אייג', על תהליך ההתמזרחות של המערב, על נטייתן הצרכנית של הדתות הגדולות ועל דתות אינטרנטיות המשלבות רוח ותרבות פופ כמו מטריקסיזם
וג'יידיזם.

אולם התקשורת האוסטרלית התעניינה בעיקר באבחנה של פוסמאיי לגבי המשיכה החזקה של הצעירים לצד האפל, למשל לערפדות. פוסמאי טוען שהמשיכה אל הערפד מגיעה מרצון לממש פוטנציאל ויכולות פנימיות, שהערפדות עשויה לעזור בהן. עיתון הסידני מורנינג הרלד הקדיש לאחרונה לנושא פרויקט מיוחד, שבו סקר את סצנת הערפדים המתחדשת, במיוחד עבור הורים שכבר הספיקו להתרגל למראה הגותי של ילדיהם, ועכשיו שוב נמצאים בסיכון מיידי להתמוטטות עצבים.

אנשים המאמינים שהם ערפדים, לצד כאלה שמאמינים שהם שדים, פיות או יצורים על טבעיים אחרים מכונים אות'רקין. המתעניינים בתחום, שבעבר היו עלולים למצוא עצמם בודדים עם נטיותיהם העל-טבעיות, יכולים כיום להיות חלק מקהילות וירטואליות רבות, המשמשות כתחליף להתכנסויות דתיות בעולם החומרי - אבל גם מקור מצוין לאינפורמציה, תמיכה הדדית ומודלים להזדהות. דניאל קירבי חקרה את התופעה באוסטרליה, וזיהתה כ-800 בני אדם המשתייכים לזרם האות'רקינים, ביניהם כאלה שהזדהו כדרקונים, ערפדים, שדונים ופיות. מתוכם, כ-300 עשויים להיות ערפדים, כאלה ששותים דם או שניזונים מערפדות רוחנית של מציצת אנרגיה.

למרות

שמדובר בקהילה שפועלת באופן מחתרתי וסודי, מסיבות מובנות של סטיגמה ולעתים אף פעילות לא חוקית, הסידני מורנינג הרלד הצליח לראיין כמה ערפדים החיים "מחוץ לארון". כך, למשל, סיפרה הערפדית כריס פוייזן ממלבורן שהיא מכבדת את החוק ולכן היא שותה רק מהדם של בעלה. "כשאתה אוהב מישהו, אתה יכול לקחת ממנו והוא יכול לקחת ממני", אמרה. היא הוסיפה שהיא לא יכולה לדמיין עבורה חיים אחרים, כי "תמיד חייתי בצד האפל".

ערפד אחר, הפועל במלבורן ואף מנהל בה חנות ספרים אזוטריים בשם "החנות הרדופה", הוא דרו סינטון. בעברו עבד סינטון בתחום הפרסום ובהמשך התלמד ככומר אנגליקני, אולם חזר בו מהדרך הזו לאחר ביקור בנצרת שבו התפכח. על השינוי בדרכו הוא מספר: "החלפתי קריירה של מציצת דם בתחום הפרסום – בסגנון חיים של מציצת דם". הערפדיות שלו החלה כפֵטיש, בעזרת חברה צמודה שאהבה נשיכות - ומשם העניינים זרמו, או אולי נכון יותר לומר: נמצצו. "מאז שיצא הספר דרקולה כל דור ממציא לעצמו ערפד משלו. בדרך כלל זה מתרחש בעתות משבר, כשאנשים צעירים מחפשים זהות", הוא מסביר את התופעה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...