אטרקציה למות עליה: איך הפכה מערת המכפלה לאתר תיירות?

מערת המכפלה, אחד המקומות הקדושים וגם הנפיצים ביותר עבור שלוש הדתות, הפכה למוקד משיכה לעשרות אלפי תיירים. ככה זה שכשלפי האגדה מדובר בפתח גן העדן

כרמית ספיר-ויץ | 3/10/2010 10:45

עם קבלת ההחלטה להעלות את הטמפרטורה ולהוציא מההקפאה את הבנייה בהתנחלויות, התייצב המשנה לראש הממשלה, סילבן שלום, בעצרת שנערכה ברחבת מערת המכפלה בחברון. "הקפאת הבנייה הייתה החלטה שגויה שאינה במקומה", הצהיר ותיבל בסיור בקריית ארבע ובמערת המכפלה. שלום ידע מה הוא עושה. הוא הגיע לאחד המקומות הנפיצים במזרח התיכון. ההתייצבות שם הייתה אמירה נוקבת: "אנחנו לא עוברי אורח פה".

כל יום שחולף בלי דיווח על התלקחות באזור מערת המכפלה הוא בגדר נס, אם כי מדריכי טיולים הנוהגים לפקוד את המקום מסרבים לקבל את התפיסה שלפיה הוא נמצא על בלימה מתמדת. אחד המקומות הנפיצים, הטעונים והמשמעותיים ביותר לשלוש הדתות, הוא גם אחד המקומות המתוירים ביותר, ולא פחות מזה - מוקד שנרקמו סביבו הרבה אגדות. כאשר כל אחד מהצדדים אומר "זה שלי", טוב לא יכול לצאת מזה.

עשרות אלפי מבקרים ומתפללים נספרו בחודשים אלול ותשרי במערת המכפלה. קשה לא לתהות על מהות המשיכה הבלתי מתפשרת שלה, שחוצה גבולות ודתות. מסע בזמן מלמד שלאורך כל הדורות נרקמו אגדות סביב המערה. "מה שבנה את האגדה הוא האיסור להיכנס. עוצמת הגעגועים תמיד חזקה מעוצמת המימוש", אומר פרופ' חיים באר.

''מקום עם היסטוריה שמרטיטה לב כל יהודי ולא יהודי''. מתפללים במערת המכפלה צילום: אדי ישראל

רוצים להרגיש את המקור

חוקרת הקבלה, פרופ' חביבה פדיה, מסבירה מדוע: "בתוך הדת קיימים כמה מוקדים של קדושה: קדושת הזמן, קדושת האדם וקדושת המקום. יהדות, נצרות ואיסלאם הן שלוש דתות שמקיימות זיקה מעצם ההתייחסות לאותם כתבי קודש. הברית הישנה, הברית החדשה והאיסראיליאת, אותן סורות בקוראן הלקוחות ממדרשים יהודיים. כשמדברים על מקומות זה מאוד משמעותי, כי הם מאוד פיזיים וממשיים. זה לא רק במישור הדמיוני והסמלי. למעשה, מדברים על טריטוריות שאנשים רוצים לחיות בהן או למות בהן. כשיש לך מקום מקודש, הרצון למות בו או לחיות בו הם למעשה אותו דבר".

פרופ' פדיה מוסיפה כי לאורך כל ההיסטוריה יש מאבקים על המקומות הקדושים, וזה מה שאנחנו תמיד רואים. "ארץ ישראל כולה היא מרחב מקודש לדתות מעצם העובדה שבו מתרחשים עיקר סיפורי המקרא", היא אומרת. "ככל שהולכים יותר מוקדם לאבות, ההילה שלנו כגיבורים גבוהה יותר, כי האבות קודמים למשה רבנו. למעשה הם קודמים לחוק. הם קודמים למצוות ולאדם הראשון, שהוא למעשה ההיבט האוניברסלי. כל

אחד רוצה להגדיר או לנכס לעצמו את המקומות הקדושים ואת האל, רוצה להרגיש בידיים את המקור, לא את ההעתק. זה הפך לצומת של התנגשות והגביר את הריב על מוקד הקדושה הזה".

ירון רוזנטל, מנהל בית ספר שדה כפר עציון, מדבר על כ-600 מטיילים בחודש, מכל רבדי האוכלוסייה, וזה כמובן לא כולל את תקופת החגים: חיילים, תלמידים, סטודנטים, מבוגרים, קיבוצניקים ועוד.

"בישראל מסוכן יחסית לעולם, ועדיין התיירות הדתית היא הכי גדולה כאן. מאות אלפי צליינים, יהודים ונוצרים, מגיעים לביקור בארץ. זה הסיפור. אנשים עושים תיירות דתית. 99 אחוז מכניסות המבקרים שמדברים עליהן זו תיירות דתית של אנשים שהגיעו להתפלל שם. מגיעים אוטובוסים מתל אביב, אבל מעטים. זה מקום עם היסטוריה שמרטיטה לב כל יהודי ולא יהודי. זה נכון שיש כאלה שלא מצליחים להפריד בין מה שיש לראות בחברון לבין העובדה שהם חושבים שהתושבים שם הם האסון של הציונות. מי שמצליח להפריד-נהנה מחוויה תיירותית, תרבותית, היסטורית וארכיאולוגית פנטסטית".

מגיעים גם אוטובוסים מתל אביב. מערת המכפלה צילום: רויטרס

מסורת של מוות

הדרך למערת המכפלה עוברת בין הבתים ההרוסים בכניסה לחברון, מזכרת מהאינתיפאדה. הקומות העליונות מסורגות, זה שלט ה"ברוכים הבאים" למערת המכפלה. משם עוברים את מחסום מג"ב ומגיעים לחניה. מצד שמאל ממתין פארק עצים קטן, דוכן של ר' נחמן, צלילי "משיח" וקלטות למכירה. מימין, מדרגות רחבות המובילות למערה. במקביל, חלקת דשא ועצים, מוקד חלוקת המים של הפלסטינים המקומיים. עוד מחסום, בידוק בשער.

יש כאן חלוקה ברורה: צד יהודי, צד מוסלמי ואשנב הצצה אל הקבר. כולם נושאים עיניים אל אותה אבן. תיירים, מקומיים, מצלמות. המונים. למעלה מ-100 אלף מבקרים ומתפללים נספרו בחודשים אלול ותשרי, וקשה שלא לתהות על מהות המשיכה הבלתי מתפשרת שחוצה גבולות ודתות. מתי בעצם הכל התחיל? איך הפכו קברים למוקדי תפילה מבוקשים?

הרב שלום קליין, ראש המכון התורני בישיבת אור עציון, מספר כי על פי הגמרא ועל פי פרשנותו של רש"י, לפני שכלב בן יפונה החל לרגל בארץ בפרשת המרגלים, הוא הלך להתפלל במערת המכפלה וביקש מהאבות שיתפללו עליו. משם החלה מסורת התפילה על קברי צדיקים. ספר ה"זהר" מספר כי המערה היא פתח גן עדן. האדם הראשון הריח ניחוח גן עדן יוצא מפתחה, ניסה לחפור מחילה ולחזור דרכה אל גן העדן, אך הדבר נאסר עליו. לאחר פטירתה של חווה, אדם הטמין אותה במערה, וגם הוא עצמו נטמן בה למנוחת עולם. אחרי כאלף שנה, אברהם הגיע לארץ ישראל. בספר הזהר נכתב שהוא ראה אור מבהיק בוקע מהמערה, וכשנכנס אליה הריח את ריח גן העדן, ובו אדם וחווה, ולכן אך טבעי שרצה להישאר שם.

האגדה מספרת על רבי אברהם אזולאי (בעל "חסד לאברהם"), שחי במקום לפני כ-400 שנה: הפחה הטורקי הגיע לביקור בחברון וכשהתכופף לראות את עומק המערה נפלה חרבו פנימה. הוא דרש ממשרתיו להוציאה, אך כל מי שנכנס מת במקום. הפחה הזועם ציוה על היהודים להעלות את החרב, אבל כולם נרתעו. רבי אזולאי התנדב להיכנס למערה כדי להוציא את החרב ולבטל את הגזרה מעל ראשיהם של יהודי חברון. הוא אמנם נכנס, אך זמן קצר אחרי כן יצאה נשמתו ועלתה לגן עדן, והוא נטמן בבית העלמין העתיק בחברון בערב שבת, פרשת "חיי שרה". מקרי? אין לדעת.

אייל דוידסון, מרצה בחוג להיסטוריה במכללת "אורות ישראל", מורה דרך וחוקר, מספר כי המסורת שלפיה כל הנכנס למערה דינו מוות שורשיה בתקופה הממלוכית במאה ה-14, אז נאסר על כל מי שהוא לא מוסלמי להיכנס למערה בשל קדושת המקום לדת המוסלמית לשיטת הממלוכים. סביב האיסור והאילוץ לא להיכנס למערה, שנמשך עד למלחמת ששת הימים, התפתחו אגדות נוספות. חלקן אומרות שמי שייכנס למערת הקבורה דינו מוות, ויש אומרים שמי שייכנס יריח ריח גן עדן. כיום האיסור חוצה דתות, ובאופן פרדוקסלי כולל בתוכו גם את המוסלמים.

"בעצם, בינינו לבין הנוצרים אין ויכוח על העבר המשותף", אומר חיים באר. "אברהם הוא אותו אברהם, ומשה הוא אותו משה. הוויכוח הוא אם משהו השתנה בעולם מרגע הופעתו של ישו. אנחנו אומרים שלא השתנה דבר, והם אומרים שכל המציאות השתנתה. המחלוקת שלנו עם הנוצרים היא על ההווה ולא על העבר הרחוק. המחלוקת בינינו ובין המוסלמים היא לא על ההווה. הם לא אוכלים חזיר, אין להם צלם והמונותיאיזם שלהם די דומה לשלנו. הם פשוט הוסיפו נביא, אבל יש בינינו מחלוקת עמוקה מאוד על העבר. על פי המסורת היהודית והנוצרית הייתה עקדת יצחק; על פי המסורת מוסלמית-עקדת ישמעאל. המוסלמים לא רוצים שנבוא אל מערת המכפלה כי לדעתם לא קבור שם יצחק, אלא ישמעאל".

משיכה חוצה גבולות ודתות צילום: פלאש 90

המנהרות התת קרקעיות

גן עדן או גזר דין מוות, העקשנות האנושית היא אינסופית. בשנת 1968, בזמן כהונתו של משה דיין כשר הביטחון, הוכנסה מיכל ארבל, אז ילדה כבת 12, דרך "פתח הנרות" הצר. אביה, יהודה ארבל, היה ראש מחוז ירושלים בשב"כ, שהורחב לאחר הכיבוש של יוני 1967 וכלל גם את הגדה המערבית.

ארבל, היום חוקרת ספרות, גילתה חדר תת-קרקעי שממנו יוצאת מנהרה צרה, אפלה וארוכה. לאחר זחילה במנהרה גילתה בסופה מדרגות חסומות באבן כבדה. בקצהו של "אולם יצחק" מצאה חדר תת-קרקעי ובו שלוש מצבות. אל החדר מוליך מסדרון צר שאורכו כ-16 מטר והוא מוביל ליציאה אחרת שנחסמה.

"לא הייתי מודעת לאגדות", אומרת ארבל. "גדלתי בבית שלא נטה לאגדות ולאמונות תפלות. אם את שואלת אותי, לעולם לא הייתי מכניסה ילד שלי לחור כזה, אבל זה לא קשור. לא דיברתי עם אבי על זה. בכלל, לא נטיתי לחשבונות. לא דיברתי איתם על כל הפרשה".

הילדה הזו אינה לבד: בליל הסליחות בחודש אלול תשמ"א 1981 עקפו מדריכי מדרשת חברון את אנשי הוואקף המוסלמי ששמרו על המקום והשתלשלו פנימה. נעם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון, מספר: "תוך כדי שירת פיוטי הסליחות בקול הובא ציוד מתאים והחלה עבודה מאומצת של פתיחת האבן ברצפת אולם יצחק. במתח רב חשנו כיצד האבן מתחילה לזוז, ובעוד מאמץ האבן נפתחה ופתח צר נפתח אל חלל אפל. אפופי התרגשות ירדנו פנימה וזחלנו בתוך מנהרה צרה וארוכה, שהוליכה אל חדר תת-קרקעי גדול. התחלנו לחפש את הכניסה למערה. לפתע הרגשנו כי בנקודה אחת ברצפת החדר מורגשת רוח נושבת מלמטה. הבנו שהסוד טמון מתחתינו, במפלס עמוק יותר. פנינו למטה והתחלנו במאמץ להרים ולפתוח את אבני הרצפה".

החברים שהמתינו למעלה המשיכו באמירת סליחות בקול, כדי להסוות את קול הלמות הפטישים. "לבסוף, נתגלה פתח של מערה חצובה בסלע. כעת כבר התברר: זו המערה. החלטנו להיכנס ואז התברר: זו אכן מערת 'מכפלה', המורכבת משתי מערות. זו לפנים מזו, כמו קברי פיר האופייניים לתקופת האבות. המערה הראשונה היא הגדולה יותר, מלאה בעפר כמעט עד תקרתה, וממנה מוליך מסדרון צר אל מערה שנייה, נוספת, קטנה יותר; במערה הפנימית ציפתה הפתעה מקפיאת דם: על רצפתה, המלאה בעפר, בין שברי כלי חרס עתיקים, היו מפוזרות עצמות בני אדם. "בידיים רועדות בדקנו את שרידי החרסים", מוסיף ארנון. "הם, מסתבר, שייכים לתקופת הברזל-ימי בית ראשון. מספר כוכים המובילים פנימה נותרו טמונים ומכוסים".

הם יצאו מהמערה לפני עלות השחר. בהמשך ירדה משלחת נוספת ובה נציגי צה"ל, והארכיאולוג זאב ייבין פרסם את תאור הממצא ותוכניתו. בעקבות סיור זה פרסם משה דיין מאמר ראשוני ובו תיאור של המערכת התת-קרקעית.

נעם ארנון, לא פחדת?

"לפי הגמרא זה פתח גן עדן. אמרתי 'מה כבר יכול להיות, שאגיע לשם קצת קודם?'. הביקור במערת המכפלה נותן לאנשים ביטחון במקום שלהם, ברצף ההיסטורי שלהם. אני חלק מעם ששורשיו נטועים פה אלפי שנים. פה לידי נמצא אברהם אבינו. בן-אדם מרגיש שהוא לא עלה נידף ברוח ולא עשב חד-שנתי. הביקור הזה, כשהוא נעשה בצורה הנכונה ובהדרכה הנכונה, בהחלט משנה חיים ותפיסת עולם של אנשים".